"אין שום סיבה ערכית, מוסרית, פוליטית שהמפלגות שמרכיבות את הגוש - שהמנהיגים שלהן מדברים באופן כל כך רם על דמוקרטיה - שאצלם בבית תהיה דיקטטורה. כשאתה כמנהיג דורש מהצד השני לאמץ ערכים דמוקרטים אתה לא יכול שלא לאמץ אותם בעצמך. אין לך לגיטימציה לעשות את זה אם זה לא קורה קודם כל במפלגה שלך. תפקידם של מנהיגים הוא לשמור על המחנה שלהם, ועל כבודו. חבל שיאיר לפיד ובני גנץ לא הבינו את זה אחרי כל כך הרבה שנים בפוליטיקה. זאת חובתם של יש עתיד והמחנה הממלכתי לפתוח את השורות להתמודדות לכל אדם שירצה להשפיע על החברה הישראלית. מפלגה היא לא עסק פרטי, אלא עסק ציבורי".
את הדברים אומר היועץ האסטרטגי רונן צור, שבשבועות האחרונים, על רקע המחאה נגד המהפכה המשפטית, טובל (מחדש) את אצבעות רגליו בפוליטיקה, עם הקמת תנועה המסתמנת כפלטפורמה שאולי תנסה להשתלב במסגרת פוליטית חדשה, שתקום אם וכאשר ישראל תלך לבחירות. בשלב זה, אגב, צור מכחיש שפניו לכנסת.
צור התיישב לשיחה פתוחה בפודקאסט של המכון הישראלי לעיתונות. על הפרק: מנהיגי הגוש הדמוקרטי ש"נואמים על דמוקרטיה ואצלם בבית יש דיקטטורה", התדמית הכוחנית ("אם מותר לעיתונאים להגיד על אנשים לא מושחתים שהם מושחתים, מותר להדביק להם כינוי דיבתי לא נכון") והאם אותו דפוס מבליח גם כשזה מגיע לאנשים עמם הוא עובד.
חלק קטן מהשיחה מובא כאן בכתבה. האזינו או צפו בשיחה המלאה.
בוא ספר לי בקצרה על המהלך שהתנעת.
"תנועת דגל ישראל היא תנועה ציבורית שקמה ביום של הפגנת הימין. אחרי תקופה מאד ארוכה שבה מצאתי את עצמי תוקף את הטון והשפה שמשתמשים בה אנשים מאד בכירים במפלגתו של נתניהו, בהפגנת הימין הבנתי שאם הדבר הזה לא יקבל קונטרה רצינית מהצד השני - הוא לא ייפסק. המטרה שלי היא היא לייצר כאן שיח ממלכתי מכובד. נוצרה כאן פרקטיקה מסוכנת. מנגנון ממומן, מאורגן, אפילו חתרני, שם לעצמו למטרה לערוף את ראשם לכל מי שלא אומרים הן מוחלט לכל מה שאומר נתניהו. כשבאתי להפגנה הזו ראיתי אנשים דורכים על השלט עם נשיאת העליון - ואיש לא אומר מילה. ואח"כ מגיע שר המשפטים ומאשים אותם בסיוע לאנסים וטרוריסטים".
והאופוזיציה לא ממלאת את תפקידה?
"לפיד הוא יו"ר האופוזיציה גם שלי, ותפקידו היה לעשות את מה שאני עושה עכשיו כאן. תפקידו היה להרעיש את הארץ ואת העולם על הדברים האלה. הוא היה צריך להקים את המסגרת ואת המנגנון שנלחם באותו טרור ביביסטי, והפך גם אנשי ימין לקורבנות של קמפיין הכפשות. אפילו כלפי משפחות שכולות הדבר הזה קיים. מה עשו לילדים של אלקין? של גדעון סער, לאביגדור ליברמן, לניר אורבך. זה טרור".
ובטרור נלחמים בטרור.
"נכון, כדי להגיע למאזן שמאפשר חזרה של מדינת ישראל למקום שבו כולנו הכרנו. אנשי ימין שיהיו מסוגלים לדבר עם אנשי שמאל. אגב, אפילו עם אנשי ימין אחרים מבלי שהם יוקעו".
אז תרגם לי את מה שאתה הולך לעשות לדרכי פעולה.
"דבר ראשון שינינו את השפה, וקראנו לילד בשמו - 'טרור ביביסטי'. אני חייב להודות שזו לא השפה הטבעית שלי. השפה שלי הרבה יותר מתונה. אבל אם זה מה שיגרום לצד השני לחשוב פעמיים, אז זה מה שנעשה. ראיתי איך הביביסטים השתוללו רק מההגדרה הזאת. אבל זה החלק הקל. אני חושב שיהיה מקום להוביל מהלך של פגיעה משפטית ופיננסית בגופים - כולל גופי תקשורת - שמנהלים הסתה. שכל גוף שיוביל פשעי שנאה בחברה הישראלית יבין את מה שאני אומר עכשיו, ויגיד לעצמו שהוא צריך להנחות את האנשים שלו להוריד טון. אני רוצה להאמין שמה שאנחנו עושים עכשיו יפתח דף חדש".
"איני מוכן לשתוק"
אתה נלחם בביביזם, כותב על אוברול כתום, קורא לביביזם "הטרור הביביסטי", אבל בפועל נראה שיש סמיכות לדברים שביבי עושה ודברים שאתה מעורב בהם: ייצוג מלכה לייפר וכיוצ'. האם אתה לא MORE OF THE SAME? אולי מי שלא רוצה ביביזם בישראל צריך גם לא לרצות את רונן צור?
"כבר אמרתי בעבר שטעיתי כשלקחתי את התיק של מלכה לייפר ומייד כשהבנתי את זה התפטרתי. האם התיק הזה שבו הייתי 6 שבועות מגדיר את כל חיי המקצועיים? הנה הם בתמצית: הובלת חוק חיילים משוחררים, הובלת קמפיין רווחת ניצולי השואה, הובלת קמפיין הרופאים המתמחים, ליווי פרו-בונו לארגון נפגעי פעולות הטרור, של האירוע הקשה של הסבא מאסון הרכבל ברומא... וכעת גם מעורבות עמוקה נגד חוקי הדיקטטורה. כמובן ללא שום תשלום ובניגוד לעמיתיי שחוששים להביע דעה, איני מוכן לשתוק.
"בכלל, אני לא איש ציבור וההשוואה לפעולותיו של נתניהו נראית לי מופרכת. אוברול כתום וטרור ביביסטי זה ביטוי מילולי למחאה פוליטית נגד הסתה אלימה לפגיעה באזרחים שדעתם לא כדעת השלטון. איפה מצאת הסתה שכזו אצלי? גם לא תמצא".
אגב, דובר לא מעט על הקמפיין של כחול לבן מאחוריו עמדת, ועל ה"פיגוע" שעשתה לכם ערב הבחירות הקלטת שיחת הרב חובירה ליועץ הסקרים של בני גנץ, שהודלפה לעמית סגל בחדשות 12. כמה מנדטים להערכתך הפסיד גנץ בגלל הפרסום הזה?
"בין 5-6 מנדטים".
הגזמת.
"לא, זה המספר".
כשהתכוננתי לשיחה הזאת דיברתי עם חבר, בכיר בענף ומנוסה. הוא הגדיר אותך במשפט אחד: איש מסוכן מאד מאד. מאד. יש לך מושג למה?
"אני מכיר את הדימוי הזה. אני חושב שהרבה מאד פעמים אתגרתי מערכות שלטוניות ותקשורתיות באתגרים שהם לא היו רגילים אליהם, ועם הרבה מאד יצירתיות שהיה לתקשורת קושי להתמודד איתה. אילצתי אותם לצאת מאזור הנוחות".
בוא אתן לך הסבר אפשרי אחר. אתה אחד היועצים המקושרים והמחוברים לבעלי הון, חלקם גם מחזיקים בכלי תקשורת. במקביל, אתה מפרשן על המסך החזק בישראל. אתה עונה בתוקפנות, ויש יגידו משתלח באופן חסר מעצורים בעיתונאים. עיתונאים מרגישים שאתה פועל בשיטות כוחניות.
"יכול להיות. כשעיתונאים פועלים בשיטות לא אתיות, אני פועל. בשבוע שעבר שרון שפורר כתבה בכל מקום 'רונן צור איש מושחת'. בדקתי את גיליון ההרשעות שלי ולא מצאתי הרשעה. בסוף, השם שלי חשוב לי. אף אחד לא יכתוב על שאני מושחת, אתה יודע למה? כי אני לא מושחת. יכולים לכתוב עלי איש כוחני, יכולים להגיד שאני שם יד בבוץ ובביוב, אבל מושחת אני לא".
ועל נתניהו מותר להגיד שהוא מושחת? הרי ברור שזו מילת גנאי כללית.
"לנתניהו יש כתבי אישום על שחיתות. לי לא. לא לשרון שפורר ולא לבירנית גורן (עורכת אתר זמן ישראל, שכתבה בטוויטר שרשור ארוך ומנומק נגד צור ד.ו) ולא לאף אין את הזכות לכנות אותי כך. אם לעיתונאים מותר להגיד על אנשים לא מושחתים שהם מושחתים - אז מותר לנו להדביק לעיתונאים כל כינוי דיבתי מהסוג הזה, שלא עונה למה שהם. יש גבול למה שאנשים צריכים לשאת מול עיתונאים. מעולם לא כתבתי כך לאף עיתונאי, ותמיד הבלגתי, אבל משהו נסדק כשאתה רואה כיצד בא אדם אובססיבי ומעוות באופן פושע דמות של אדם אחר. לו הייתי עושה זאת לה, היית טוען שאני כוחני ומרושע".
אבל לא הסתפקת בכינויים. ישנו קמפיין השחרה שמיוחס לך נגדה, ואפילו הקמת אתר "תחקירים", שיש שראו בו איום גלוי על עיתונאים שלא להתעסק איתך או עם לקוחותיך.
"אנחנו רצינו להקים אתר שישקף פעילות של המשרד. בכל הכבוד, מותר לי להקים אתר ואני לא צריך אישור מאף אחד. הייתה מחשבה להרחיב את השירות גם כלפי משרדים אחרים. הרי התקשורת נמצאת במצב לא טוב, והרבה פעמים אתה מוצא את עצמך נדחק הצדה על ידי סדר יום אחר".
"לא ניגוד עניינים - צרות עין"
אתה מופיע בטלוויזיה, בחדשות 12, כפרשן - אבל כפוליטיקאי וכאיש יחסי ציבור יש לך לא מעט אינטרסים אחרים, סמויים, ואנשים שמפעילים ומשלמים לך. אתה לא מבין את הביקורת?
"בוודאי. ולכן החלתי על עצמי כלל ומהרגע שהפכת לפרשן הפסקתי לייצג אנשים פוליטיים כשהפרשנות שלי עוסקת בדברים פוליטיים. היו הרבה מאד פעמים שאייטמים באולפן עסקו בדברים שיש לי בהם לקוחות. הפתרון היה או שלא אהיה באולפן, או שאתן גילוי נאות מלא. ואז כל ציבור יודע שאני בעל אינטרס ואני משקף את דעתו של מושא האייטם. היה הסדר כזה עם 12 וגם עם 13 וכך יהיה גם בעתיד".
יש עוד גילוי אחד שחלק גדול מהצופים כנראה לא מכיר - שאתה מועסק בקשת, כדובר FREETV - מיזם הסטרימינג המשותף שלה עם RGE.
"מה הניגוד עניינים פה?".
זה מרגיש כמו קומבינה. אפוף קשרים גלויים וכאלו שלא.
"תראה, הופעתי על המסך שנים ארוכות לפני שפנו אלי מקשת, ולפני שחשבו בכלל להקים את המיזם הזה. אם אני מופיע בחדשות 12 ואני מועסק על ידי FREETV, מה הבעיה בזה? אני מדבר על קשת? זה לא ניגוד עניינים - זו צרות עין. זה לעטוף צרות עין במעטה מוסרי של ניגוד עניינים. זה מפריע לכמה אנשים שהם לא יושבים באולפן. אולי שיתאמצו לבנות קריירה כמו שאני התאמצתי. אני לא בן לאוליגרכים. נולדתי במורשה ברמת השרון לפני 53 שנים וחצבתי את דרכי למרכז ההשפעה במו אצבעותיי. מי שינסה לפגוע בי אני אפגע בו בחזרה".
אני רוצה להראות לך דפוס: הסתכסכת עם שותפך העסקי מוטי מורל ז"ל; אח"כ נקלעת לעוד סכסוך עם "האיש לתפקידים מיוחדים" עופר רוזנבאום שגם תבע אותך; מנכ"ל חדשות עשר לשעבר ישראל טוויטו הצטרף אליך ועזב את התפקיד כעבור פחות מחצי שנה. אולי יש פה בעיה?
"רוזנבאום עשה חלק גדול מהזמן עבודה מעולה ובשלב מסוים מצאנו שהדרך לא עובדת כבעבר. טוויטו חבר מאד טוב גם היום, ואני חושב שהוא לא מצא את מקומו בתחום. הוא איש מקסים, חכם, אני מאד אוהב אותו. תראה, אני מבין שבנית נרטיב ואני לא רוצה להצטדק. אנחנו במקצוע מאד ייצרי, ואני עובד עם אנשים יצריים, לכולם יש תשוקה מאד חזקה להשפיע. וכן, זה משפיע עלינו. אז היו לי שני עימותים מקצועיים למיטב זכרוני - אחד עם מוטי מורל עליו השלום, שאני החלטתי שאני רוצה להיפרד והוא כעס ותבע אותי. עם רוזנבאום היה לנו עימות מקצועי והחלטתי שאני לא רוצה לעבוד איתו. אני בן 53 והצלחת למצוא שני אנשים שעבדתי איתם ולא הסתדרתי איתם. מה אתה רוצה שאני אעשה? יש לי עסק. הלקוחות מתלוננים שוב ושוב ואני מחליט לחתוך. אז יישב כל אדם עכשיו ויגיד אם היה פועל אחרת".