ניסים משעל: "אף אחד לא יציב לי תנאים, ומעולם לא נאלצנו להיענות לתנאים"

"מסתבר שהציבור רוצה אקטואליה, צופה באקטואליה, מחפש אקטואליה ותפקידי כמראיין להביא לציבור את המוצר הכי טוב שיש. יש מתחים בין העיתונאים לבין הפוליטיקאים, בעיקר ערב בחירות, כאשר הם רוצים לייפות את המוצר שלהם, רוצים להפריח סיסמאות. תפקידה של העיתונות לחשוף את האמת ולהוציא את הדברים שמוסתרים מתחת לשטיח", אומר העיתונאי שאולי מזוהה יותר מכל עם צמד המילים "מערכת בחירות", בריאיון לוואלה! ברנז'ה, אחרי תקופה ארוכה בת שנים בה בחר שלא להושיב את עצמו על כיסא המרואיין.

המעניין במשעל, אשר נמצא בעיצומה של עונת בחירות נוספת, סוערת במיוחד, שמצליחה להעלות מדי שבוע - עם קריאת נתוני הרייטינג - חיוכים על פניהם של בכירי רשת, הוא שהוא אינו נראה עייף. אחרי 35 שנות סיקור העולם הפוליטי על גווניו השונים, כמעט בכל מדיה אפשרית, האיש עם הסאבטקסט הבלתי נמנע "אל תנסו לעבוד עלי כי כבר ראיתי הכל", ממשיך לראיין באותה רמת התלהבות (יש יאמרו התלהמות), של כתב מפלגות צעיר, בדיוק כפי שהיה בעצמו במערכת הבחירות הסוערת בשנת 1977 בערוץ הראשון. מהפך? לא אצלו.

איך משמרים עניין בפורמט של תכנית כמו "משעל חם", שנתפס כמזוהה עם טלוויזיה ישנה יותר?

"החוכמה היא להראות לציבור את האמת כפי שהיא ולא כפי שרוצים לצייר. לכן גם נוצר המתח הגדול בין הפוליטיקאים לתקשורת . זה בא לידי ביטוי בתכנית כמו שלי שבה אני משתדל לא לעשות הנחות לאף אחד ולשאול את השאלות שאני חושב שהציבור רוצה לשאול. אין אצלי הבדל אם האורח הוא מהמין מהשמאל או המרכז. כולם מקבלים שאלות ענייניות אבל גם קשות ואני לא נותן להם לברוח מתשובות אמיתיות".

למה בעצם בעונה הנוכחית לא שחזרתם את הפורמט המקורי של "משעל חם", שהייתה תוכנית רבת משתתפים, בדומה ל"פופוליטיקה" המיתולוגית?

"הגענו למסקנה שהציבור מעדיף לראות ראיון של אחד על אחד עם פוליטיקאי, יותר מאשר דיון בין כמה פוליטיקאים. זה עלה גם בסקרים ואנחנו גם רואים את זה ברייטינג. אנחנו מנסים לדבוק בשיטה הזו, והיא מוכיחה את עצמה".

כמה מערכות בחירות כבר ליווית? אתה זוכר?

"התחלתי ב-1984. תחשב לבד".

זה לא נמאס? הפוליטיקה לא חוזרת על עצמה?

"לא. העבודה העיתונאית היא סיפוק גדול. יש רצון, שקיים אצל כל עיתונאי, להשפיע ולהראות את המציאות האמיתית כמו שהיא ערב הבחירות".

במה שונה מערכת הבחירות הזו מאלה שקדמו לה?

"השוני הגדול הוא שהפעם אין אלטרנטיבה לליכוד מבחינת רשות הממשלה. לאורך כל מערכות הבחירות בעבר, תמיד היו שני מנהיגים גדולים שייצגו את הליכוד והעבודה: בגין ופרס, רבין ושמיר, ביבי וברק, שרון וברק. גם נתניהו ולבני. בבחירות הללו אין כזה דבר - יש פער גדול מאוד בין נתניהו למועמדים האחרים".

ומה עם ההבנה של הציבור שהבחירות הללו כבר הוכרעו, היא לא מרדימה גם את התקשורת?

"לא. התקשורת עושה כמיטב יכולתה לחשוף דברים, להקשות על הפוליטיקאים, הדברים מתנהלים כרגיל מבחינה הזו".

אתה מסכים עם התזה הרווחת לפיה התקשורת היום חלשה יותר, גם ובעיקר בעקבות האינטרסים של לשכת ראש ראש הממשלה בנושא?

"אני לא מסכים עם זה, התקשורת חושפת. בחודשים האחרונים היו לא מעט כתבות תחקיר על גופי השלטון, על ראש הממשלה ורעייתו ועל אישים אחרים. אני לא חושב שהתקשורת פוחדת ממשהו. התקשורת חזקה, לא פוחדת לבקר, וזה לא משנה אם נתניהו מוביל בסקרים או לא".

אבל אתה חייב להסכים שהתקופה הזו מאופיינת בתלות של חסרת תקדים של התקשורת בפוליטיקאים, ראינו את מנהלי הזכייניות מתחננים בכנסת ממש לאחרונה. שום השפעה?

"כן, זו תופעה שלא הייתה עד עכשיו. תופעה שבה השלטון מצליח להחזיק את התקשורת צמוד לחזה באמצעות ניצול המצב הכלכלי בערוצים השונים. אני שמח שבסופו של דבר הבעיה נפתרה וההקלות לערוצים 2 ו-10 ניתנו, אבל לא - אני לא חושב שהמצב הזה השפיע על השידורים".

אף אחד לא דיבר איתך על זה, לא היו רמיזות?

"אני לא הרגשתי בתכנית שלי שום לחץ מצד הבוסים להקל, או לא לראיין, או לא לשאול שאלות מסוימות בגלל שהם נתונים במשא ומתן עם לשכת ראש הממשלה".

ומה עם השפעה מכיוון לשכתו של נתניהו?

"אני כבר הוכחתי שאף שר, גם לא ראשי ממשלה, לא קיבלו הנחות בראיונות איתי, ולכן מבחינתי השאלה הזו לא קיימת. תפקידו של עיתונאי להיות עם עמוד שדרה גם בתקופות של לחצים וגם בתקופות שבו הוא כאילו צריך להתיישר עם השלטון. אני לא מאמין שעיתונאי צריך להתיישר עם השלטון כי הגוף שהוא עובד בו נתון לחסדיו כלכליים".

במציאות התקשורתית התחרותית שיש היום, לא קל להכתיב לשאר כלי התקשורת, ולמעלה מכך - גם למערכת הפוליטית כולה - את סדר היום. אחת הכותרות שכן הצליחה לעשות את זה, יצאה דווקא מהריאיון שערך בשבוע שעבר משעל עם יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט בו הצליח להוציא מהאחרון משפט שעשוי להשמע, אולי, כמוכנות לסירוב פקודה.

בנט. היו לא מעט תלונות על הראיון שערכת איתו. גם מקורביו התרעמו על האופן שבו נהגת בו, גם לרשות השנייה הגיעו תלונות מצופים שהרגישו שעשית לו עוול ושהיית אליו אגרסיבי ולא נתת לו לדבר.

"על הראיון הזה חטפתי ביקורות משני הצדדים. גם ביקורות קשות על הריאיון וגם שבחים על כך שנחשפה דעתו של בנט בעניין סירוב פקודה. אני מכבד את כל המבקרים".

מה אתה עונה להם?

"שאני לוקח לתשומת ליבי את ההערות שלהם ומתייחס אליהן בהרבה כבוד".

וזה הספיק? כי בפאנל ראשי מפלגות שהיה כמה ימים לאחר הריאיון באוניברסיטת תל אביב, כשהוא שמע שאתה מנחה את הדיון הוא הודיע למארגנים ברגע האחרון שזה לא מסתדר לו בלו"ז.

"אני לא יודע. בסוף הוא הגיע, ראה אותי ולחץ לי את היד. מבחינתי אין שום טענה כלפיו ולא היה משבר בינינו. לחצנו ידיים והוא חייך, לא הרגשתי עוינות מצידו".

פרשות כאלה לא גורמות לך לחשוב שאולי צריך לפעמים לעדן את הסגנון האגרסיבי?

"אני מראיין כבר הרבה שנים, אני אני לא חושב שעם ניסיוני הרב בתקשורת, אני יכול היום לשנות את הסגנון".

אבל יכולות להיות לזה השלכות. מרואיין יעדיף בגלל זה להתראיין אצל דני קושמרו, למשל. הוא יותר חביב ממך. זה לא הפסד?

"בוודאי שיכול להיות שיש פוליטיקאים שיעדיפו ראיון יותר רך מאשר לבוא אלי, ואני מכבד את זה".

למי מהמרואיינים עד עכשיו היו תנאים לראיון?

"אף אחד לא הציב או יציב לי שום תנאים, ומעולם לא נאלצנו להיענות לשום תנאים מוכתבים מראש".

אבל יש איזו תחושה שהיום זה יותר רווח, להציב תנאים.

"לא אצלי, לא היה ואני אומר לך בבירור שגם לא יהיה".

יש סירובים עקביים לראיונות?

"בינתיים כל מי שרצינו לראיין הסכים, אני אשמח כמובן אם ראש הממשלה יסכים להיעתר לראיון".

העימות בין דרעי ללפיד (ששודר אמש, חמישי ד. ו). יש בכלל טעם בעימות טלוויזיוני אם ראש הממשלה לא משתתף בו?

"שני המועמדים הללו, דרעי ולפיד, שניהם מועמדים מאוד תקשורתיים וכריזמתיים, חלוקים בדעותיהם בנושאים עקרוניים וגם אישיים. הצופים צפו בשניים האלה וישפטו ביניהם".

נתניהו אמר לאחרונה בריאיון עימו שעימות טלוויזיוני הוא מופע תאטרון נחמד שטוב לתקשורת, אבל לא באמת משרת את ציבור הצופים.

"מי אני שאחלוק על נתניהו".

למה אף אחד לא מצליח לגרום לו להגיע לעימות? יכול להיות שהתקשורת מוותרת לו בקלות מדי?

"כי הוא פשוט לא רוצה. אני מניח שאם שלי יחימוביץ' הייתה במצב שלו - גם היא לא הייתה רוצה".

גם אם מניחים בצד את הוויכוח העתיק האם עיתונאי צריך לחשוף מראש או בדיעבד את דעותיו הפוליטיות, קשה להימלט מהעובדה שלא יהיה מסוכן להמר על דעותיהם של מרבית העיתונאים הבכירים כיום בטלוויזיה ובעיתונות. בהקשר זה, משעל עדיין נותר תעלומה בלתי מפוענחת.

מה דעותיך הפוליטיות?

"אני משתדל להיות מאוד אובייקטיבי ולא לחשוף את דעותי בשום צורה. גם כאשר ראיינתי מימן וגם משמאל - שאלתי שאלות קשות ואת השאלות שרציתי לשאול. אם חרגתי פה ושם - זו הייתה טעות שלי".

עד כמה מערכת התכנית מונעת משיקולי רייטינג בבחירת מרואיין?

"בינתיים ריאיינו את כל ראשי המפלגות ולא שקלנו מי מהם שווה בנקודות רייטינג, ומי לא. הבמה שלנו הייתה פתוחה מהתכנית הראשונה לכל ראשי המפלגות וכך עשינו".

כטאנלט, אתה מרגיש את המשבר בענף?

"לא".

איך זה?

"כי רשת היא זכיינית מגוננת. היא העלתה את התכנית מבלי לדעת מה יהיה הרייטינג כי היא האמינה שבתקופת בחירות צריכה להיות תכנית מהסוג הזה. עשרים אחוזי צפייה זה בונוס שהם זכו לו".

עוד בנושא:
עשרות תלונות לרשות השנייה נגד ניסים משעל: "תוקפני כלפי נפתלי בנט"
ניסים משעל התחתן
דוד ליפשיץ: "אני שמאלני. ואני לא מתנצל על זה ולא מתבייש בזה"