וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

זמן צהוב: הדגל של הפרסומאים

רפי מן

15.4.2013 / 14:51

בשנים הראשונות למדינה שידרו מודעות החג מסר אחיד: גם מי שמייצר סיגריות או מוכר מזון הוא חלק מהחוויה הלאומית. רפי מן מדפדף לאחור, ומביא כמה מהמודעות ליום העצמאות

מדור שבועי בוואלה! ברנז'ה: ההיסטוריון וחוקר התקשורת ד"ר רפי מן חוזר לכותרות עיתוני העבר, ומגלה שלא הכל היה בהכרח יותר טוב.

כך התנהלו הבחירות בארץ ישראל ב-1920
לא רק העיתונאים התלהבו לפני חמישים שנה ממטוסי הסילון
"גנרל חורף" הולם: הכתבים והעורכים מתפייטים

הפטריוטיזם אינו רק מפלטו האחרון של הנבל. הוא גם שדה המשחק הבסיסי של כל פרסומאי מתחיל. בייחוד במדינה שזה עתה קמה, שבה הלב החיש את פעימותיו לשמע מילים כמו ציונות, קוממיות וניצחון. כבר אז ידעו הפרסומאים שאם העיניים דומעות למראה דגל ישראל מתנופף, מוטב שהמותג שלך – עוד לפני שידענו מה זה מותג - יהיה מחובר לרוח הלאומית. אתה ממצב את עצמך כבעל מניות באומה, לא סתם רוכל או מאכער שמנסה לדחוף לך משהו.

ברוח זו פעלו הפרסומאים בשנים הראשונות של המדינה. בפסח ניצלו במודעות עד תום את סיפורי ההגדה. וביום העצמאות עמדו דום או גייסו את עצמם למילואים במודעות תדמית לאומיות. אגד, למשל, הקפיד להזכיר לקוראים שהוא מוביל את הלוחמים לחזית ואת החלוצים אל קצווי הארץ. זו היתה פרסומת תדמיתית מובהקת: היו אלה ימים שבהם האזרח הממוצע לא חדל להתלונן על האוטובוסים הדחוסים המאחרים להגיע.

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה
דור דור ודורשיו. 1950/מערכת וואלה, צילום מסך
אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה
הבנזין של שרוליק. 1958/מערכת וואלה, צילום מסך
אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה
הדגל ועשן הסיגריה. 1950/מערכת וואלה, צילום מסך
אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה
המיץ של סמלי הלאום. 1958/מערכת וואלה, צילום מסך
אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה
מיץ ממותק של תקווה. 1949/מערכת וואלה, צילום מסך
אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה
ממובילי האומה למחזיקי ההגה. 1950/מערכת וואלה, צילום מסך

בימים שבהם כבר היו מי שידעו על סכנות העישון אבל איש לא התייחס לזה ברצינות, חברות הטבק הטיבו לשווק את עצמן, ובצדק, כמי שמוצריהן מלווים כל צעד במלחמת השחרור. כולם הרי עישנו, מפיסגת הקסטל ועד מצודת יש"ע, ועל כן גם בפרסומת לאזרחים חשוב להזכיר את הזיקה בין הסיגריה ללוחם האמיץ.

המשק הישראלי היה שרוי אמנם בשנים הראשונות למדינה במצב קשה. בימי צנע לא רצו להגדיל את הביקוש למוצרים אלא דווקא להצטמצם. גם נייר העיתון היה יקר ונדיר, וחולק בהקצבה ממשלתית. עיתוני החג לא היו כבדים ועמוסי מודעות כמו בימים האלה. אבל המציאות הקשה לא מנעה מחברות גדולות להפגין נוכחות עקבית בעיתונים באמצעות מודעות חג. חלק מהן אפילו לא חידשו את המודעה משנה לשנה. המסר, כמו העיצוב, היה קבוע: כולנו יחד חוגגים עצמאות.

כשקרבה שנת העשור למדינה רווח מעט למשק: עכשיו היו כבר חברות דלק ושמן, תמרוקים וסנדלים. העיתונים התעבו מעט, המודעות התרבו, אבל עדיין רוח הפטריוטיזם עלתה מן העיתונים. וכול זאת הרבה לפני שבנק מקומי אחד החליט לספק לנו בנדיבותו את דגל המדינה, כדי שנזכור אותו כשותף לחוויה הלאומית. לא רק כמי שחולב מאתנו ריביות ועמלות כדי לחלק דיווידנים נדיבים לבעליו ולמנהליו. חג שמח.

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה
ממשיכים יחד אחרי הניצחון. 1949/מערכת וואלה, צילום מסך
אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה
מרגרינה, התיישבות וקוממיות. 1949/מערכת וואלה, צילום מסך
אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה
סנדלי הניצחון. 1957/מערכת וואלה, צילום מסך
אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה
ענני עשן הסיגריות והדגל. 1950/מערכת וואלה, צילום מסך
אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה
עשור של מתנות. 1958/מערכת וואלה, צילום מסך
אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה
צמיגי הקוממיות. 1955/מערכת וואלה, צילום מסך
אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה
שמן לגלגלי המהפכה. 1950/מערכת וואלה, צילום מסך

ד"ר רפי מן הוא היסטוריון וחוקר תקשורת, חבר מערכת כתב העת העין השביעית

למדורו של רפי מן ב"עין השביעית"

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully