מדור שבועי בוואלה! ברנז'ה: ההיסטוריון וחוקר התקשורת ד"ר רפי מן חוזר לכותרות עיתוני העבר, ומגלה שלא הכל היה בהכרח יותר טוב.
"גנרל חורף" הולם: הכתבים והעורכים מתפייטים
נערת תפוזינה, גרסת הדפוס
בעיניים דומעות: איך סוקרו הבחירות לכנסת הראשונה?
"שריקה מבריקה גלשה מן החשכה, ניתקה מן השמיים המכוכבים והיתה פתאום לממשות מתכתית, דוהרת על פני מסלול שדה התעופה של לוד, סבה מערבה ונעצרת, חטובת גזרה הומת מנועים, לפתחו של אולם הנוסעים". כך התפייט כתב "דבר השבוע" כשביקש לתאר את הרגעים שבהם נגעו לראשונה גלגליו של מטוס נוסעים סילוני במסלול בשדה התעופה לוד, זה שיכונה לימים נתב"ג.
"הרגע ההיסטורי" הזה, כלשון עיתוני התקופה, התרחש בשעת לילה ב-30 באוגוסט 1959. מטוס "קראוול" של חברת אייר פרנס היה זה שפתח את העידן הסילוני בארץ הקודש. באותן שנים עקבו קוראי העיתונים בקביעות אחר ההתפתחות הטכנולוגיות בתחום התעופה האזרחית, בעיקר במעבר ממטוסי מדחף למטוסי סילון. דובר "אל על", שהיתה אז בבעלות ממשלתית, עבד שעות נוספות כדי לעדכן את העיתונאים בעסקות הרכש של המטוסים החדישים. וגם הפרסומאים ובראשם פרסומאי הסיגריות הצטרפו בחדווה לחגיגה.
רגע לפני עידן הסילון ב"אל על" נחשף הציבור בישראל גם למטוסי שנחשבו בלשון אחד העיתונים "חצי סילונים" - "טורבו-פרופ". טכנולוגיה זו הניעה את מטוסי ה"בריטניה" שרכשה אל על בשנת 1957. בעיתון "חרות" מצאו סמליות רבה בשמו של המטוס. "לפני 11 שנים שלטה בריטניה בשדה התעופה בלוד, כיום שולטים בו ארבעה מטוסי בריטניה של חברת אל על", נכתב בעיתון ב-1958.
ה"בריטניה" של אל על העניק לציבור הישראלי גם גאווה לאומית. במה שכשלו בדרך כלל ספורטאי ישראל באולימפיאדות, הצליח המטוס עם צוות "אל על": בדצמבר 1957 שבר המטוס את שיא המהירות בטיסה מניו יורק ללונדון. "ההישג הגדול ביותר בתולדות התעופה האזרחית בעולם", כינה זאת כתב "מעריב". את הקרדיט קיבלו בעיתונים הקברניטים תום ג'ונס וצבי טהור, וגם הנווט הראשי שאול שאול, "צעיר יליד בולגריה, בעל גוף רזה ושערות כהות" שהסביר כי הרוחות הן שעזרו להשגת השיא.
תהילת ה"בריטניה" לא האריכה ימים. לקוראי "דבר" הוסבר כי המטוס הזה "איננו עוף ולא דג, אלא ייצור כלאיים" ו"אל על" היתה חייבת לעבור באמת לעידן הסילוני. משלחות של יצרני מטוסים מבריטניה וצרפת ניסו לשכנע את ישראל לרכוש את מטוסיהם, אבל בסופו של דבר הוחלט לרכוש מטוסי בואינג 707. "החלטנו על רכישת המטוס הטוב ביותר, האפקטיבי והמנוסה ביותר בין המטוסים הנמצאים כיום בקווי האוקיאנוס האטלנטי", הסביר לעיתונאים במרץ 1960 מנהל "אל על" אפרים בן-ארצי.
כדי לנעוץ כנף בתחבורה האווירית, בעיקר בקווים לניו יורק שהתמלאו במטוסי סילון, לא המתינה "אל על" למטוסים שרכשה, והחלה להפעיל בואינג 707 שחכרה מחברת התעופה הברזילאית "ואריג". אחר כך הגיעו גם המטוסים שרכשה החברה. גם הבואינג, כמו קודמו ה"בריטניה", העניק ל"אל על" שיא עולמי. ביוני 1961 עשה המטוס את 9,400 הקילומטרים שבין ניו-יורק ללוד ללא חניית ביניים בתשע שעות ו-33 דקות, ובעיתונים שוב דווח בגאווה על "הטיסה הארוכה ביותר בתולדות התעופה האזרחית".
"עידן הסילוניזם", כלשון "מעריב" כלל לא רק חגיגות: כפי שיקרה עוד פעמים רבות ב"אל על" בשנים הבאות, החברה הגיעה לכותרות לא רק הודות להישגים ושיאים, אלא גם לסכסוכי עבודה. קליטת הבואינג מחייבת שינויים בהסכמי העבודה, טענו טייס החברה והנווטים ומיהרו לאיים בשביתה.
ד"ר רפי מן הוא היסטוריון וחוקר תקשורת, חבר מערכת כתב העת העין השביעית
למדורו של רפי מן ב"עין השביעית"