נושאים חמים

דעה: לא לסגירה, לא לרישיון

מאבק עובדי ערוץ 10 על גורלו, בפעם השנייה בשנתיים, נגוע בלא מעט צביעות, וממש לא חייבים להתיישר עם הצבת האולטימטום שלו - רישיון או כלום. ואחרי שאמרנו את זה, מוכרחים לעשות הכל כדי שלא ייסגר

הרמת כוסית להארכת זיכיון ערוץ 10 (יח"צ , ישראל רדה)
חגיגות הארכת הזיכיון בשנת 2010 (צילום: ישראל רדה)

מאבק ערוץ 10 גרסת 2014, מגיע לישורת האחרונה. הוא החל בסוף השבוע שעבר עם "מסיבת עיתונאים דרמטית" שכינס בבהילות מנכ"ל החברה שם סימן את אסטרטגיית הקרב הדו ראשי: הקרב על הראש של ביבי ועל זה של יו"ר הרשות השנייה הטריה אוה מדז'יבוז. יוסי ורשבסקי ידע בדיוק מה הוא עושה. מול ציבור אדיש שכבר איבד יכולת להבין במה מדובר והפסיק להתרגש מאיומים על סגירתו ובהיעדר משקיע, הקלף השיווקי היחיד שנותר לערוץ 10 הוא ערעור תדמית הרגולטור, ואיך לא, המלחמה הבלתי נגמרת על חופש הביטוי. כלומר, "ביביטורס". כי ביבי זוכר ונוקם. כלומר כנראה, או כמו שכתב אמש רביב דרוקר בפייסבוק "אלו רק שמועות".

בלחן זהה ועם אותן מילים בדיוק יצאו אמש עובדי הערוץ למאבק, עוד מאבק על הבית, בכלים הידועים והמוכרים: החשכת מסך, פריצה לישיבת הרשות ותזמורת מתוזמנת של עיתונאי הערוץ בפוסטים בפייסבוק תוך שהם חוזרים על דף המסרים הנוכחי: ערוץ 10 לא מבקש הקלות, לא מבקש דחייה בתשלום החוב - והאשם כולו טמון בבירוקרטיה קטנונית של הרשות השנייה והעומדת בראשה וברצונו של נתניהו שלא לראות אותם משדרים.

הפגנת ערוץ 10 (ספק 500 , אלירן אביטל)
תזמורת מתוזמנת של עיתונאי הערוץ (צילום: אלירן אביטל)

ביבי רע ליהודים?

קשה להאמין שאפילו הם מאמינים בכך לאחר שבסוף 2012 מנכ"ל משרדו דאז הראל לוקר היה זה שגיבש מתווה למחיקת חובותיו ולהארכת זיכיונו בשנתיים. גם אז אגב, באופן זהה עד כדי פחד - בערוץ 10 דרשו הסדר לקראת רישיון תחת הטיעון כי מדובר באופק תעסוקתי, בניגוד לקו ההסברה הנוכחי בו מבקשים בכיריו רישיון על מנת שלא יצטרכו לחזר על פתחי פוליטיקאים והתנגדו להסדר של הארכת זיכיון.

על פי המתווה שאושר אז זיכיונו של הערוץ הוארך לאחר שהערוץ פרע את חובותיו למדינה, וזאת תוך התחייבות להזרמות עתידיות לייצובו הפיננסי - תשלום אותו התחייב בעל השליטה בערוץ רון לאודר להעביר לצד ערבויות של 167 מיליון שקלים. לערוץ ניתנה אז הלוואה בתנאים מיוחדים שהוצעה גם לזכייניות ערוץ 2 קשת ורשת. בנוסף, נמחקה להם חובת תשלום התמלוגים של הזכיינים למדיה בהיקף של 1.5% ממחזור הפעילות העסקית.

מה שלא אומרים, אך יודעים בערוץ, הוא שדווקא העובדה שנתניהו נמצא שוב בעת מערכת בחירות - היא היא חבל ההצלה שלו. סביר להניח שגם אם נתניהו מעוניין בסגירתו של ערוץ 10 - הוא לא היה בוחר תזמון גרוע כל כך מבחינתו. מערכת בחירות בה עומדות גם אישיותו וגבול הליברליות שלו למבחן היא לא זמן טוב לפיטורים המוניים, בטח לא של עיתונאים.

משמרת מחאה של ערוץ 10 (יח"צ , ליעד דרך)
שוב חוזר הניגון. מאבק עובדי הערוץ, ארכיון (צילום: אלירן אביטל)

הדרישה לאיתנות פיננסית אינה גחמה בירוקרטית

בצל הדיבורים הרמים על הצורך בתחרות ועל חשיבות חופש הביטוי, שווה לזכור גם את העובדות: במשך שנה ערוץ 10 מחפש משקיע תחת כל עץ רענן, למרבה הצער, ללא הצלחה. רק לפני חודש הכריזה נציגתו של יוסי מימן בדירקטוריון ערוץ 10 אירית אילוז כי עד מחצית דצמבר יציג הערוץ משקיע "ושיש יותר מאחד", וגם ורשבסקי טען באותו דיון כי כל מה שהם צריכים זה את הפחתת המחויבויות וזהו. עכשיו כשלא נמצא משקיע אז פתאום אין בו צורך והמשקיע הופך ל"טייקון" - שיפגע בעצמאות של הערוץ.

הדרישה לאיתנות פיננסית אינה גחמה בירוקרטית אלא תנאי סף בחוק לקבלת רישיון ל-15 שנה. בדיוק כמו שוורשבסקי אמר – צריך להבטיח יציבות. כשערוץ מקבל רישיון ל-15 שנה, תנאי בסיסי הוא להראות יכולת להמשיך ולשדר למשך תקופת הרישיון. מה היה אומר הפרשן הכלכלי מתן חודורוב אם היו אלה יצחק תשובה או נוחי דנקנר המבקשים רישיון ל-15 שנות שידור מבלי שהם אפילו היו מצליחים לגייס שלושה מיליון שקלים המכונים "דמי רצינות". האם הוא היה מבקש להתחשב גם בהם? האם גם אז הרגולטור היה מוצג בפיו כצפצוף טורדני?

ערוץ 10 נמצא בתזרים מזומנים שלילי וגם אם ישלם את חובו על סך 36 מליון שקלים לרשות, החוב הזה מתייחס רק לדמי זיכיון והפצה ורק על גרעונות העבר מבלי להתייחס לאפשרויות המימון השוטפות של הערוץ. מעבר לכך, הסיבה היחידה שהערוץ יכול להציג מאזן חיובי היא בגלל שאינו עומד במחויבויות התוכן של 2014 ולא החל בהשקעות התוכן ל-2015.

התכנית העסקית של ורשבסקי לא כוללת את ההשקעות הדרושות בדרמה וסרטים ישראליים ל-2015, לא את הערבויות הנדרשות כדי לצאת לרישיון ולא את העלות של האפיק עם היציאה לרישיון (במעבר מזיכיון לרישיון צריכה להתבצע הערכת שווי של האפיק על ידי המדינה, והערוץ צריך "לקנות" אותו כדי להישאר באותו ערוץ).

במילים אחרות, גם אם לא פופולריות: האולטימטום שמציב ערוץ 10 - סגירה או רישיון - מובן, אך באותה נשימה עז מצח. אפשר לגייס לטובתו לפתע את החשש מטייקוניזציה של הערוץ (איפה היו הקריאות הללו כשלאודר שלט בערוץ, ומהו בדיוק יוסי מימן אם לא טייקון), ואפילו את נתניהו הנקמן. אפשר גם לדבר על הצורך בתחרות, חיזור גורלי לפתחי פוליטיקאים וחוק פיצול ערוץ 2 התקוע, אבל אפשר גם להוריד ראש ולהגיד "לא הצלחנו עדיין למצוא פיתרון. מקווים שנצליח", ולהסכים לעוד תיקון אחד, רישיון מותנה או הארכת זיכיון זמנית - שייתן אוויר לנשימה לכולם. למשימה הזו הערוץ ימצא שותפים גם בממשלה וגם בציבור, והיא תמנע את מה שאיש אינו מעוניין בו - סגירתו.