"האלוף קודם בתפקידו, והש.ג. יושב בכלא"

"האלוף קודם בתפקידו, והש.ג. יושב בכלא", כך אמר הערב (ראשון) עורך "הארץ" אלוף בן ברומזו על ענת קם. בן אמר את הדברים בפאנל שנערך באוניברסיטת בר אילן ועסק באחריות החברתית שיש לעיתונאים – זאת בהמשך להחלטת היועץ המשפטי לממשלה להעמיד לדין את עיתונאי העיתון, אורי בלאו.

"האם עיתונאי צריך להיות כמו שאבי בניהו רוצה לראות אותו, כתב צבאי שעבר תחקיר ומקבל מידע מגורמים צבאיים מורשים? אין טענה של הרשויות, גם לא של היועץ המשפטי לממשלה, שאורי בלאו עשה משהו ממניעים לא מקצועיים שלא קשורים לעבודתו. אם עיתונאי עומד לדין בגלל עבודתו העיתונאית – העיתון מחויב להעניק לו הגנה ולהמשיך להעסיק אותו", אמר בן. "אנחנו לא אוהבים את הצנזורה והיא מכבידה עלינו בעבודתנו – אבל יש לה יתרון אחד: אם אתה עובד לפי הכללים אתה מוגן", הוסיף.

לצד בן, השתתפו בפאנל גם כתבת הצבאי של קול ישראל כרמלה מנשה, הפרשן לענייני בטחון של ynet רון בן ישי וד"ר ירון כץ מאוניברסיטת בר אילן. את הפאנל הנחה עיתונאי "גלובס" עו"ד יובל יועז.

דובר צה"ל לשעבר אבי בניהו הוזמן להשתתף בדיון אך סירב, ובמקום בחר לשאת דברים בפני הקהל. "יש יותר מדי שרים וראשי מדינה שעושים שימוש במונח 'בטחון המדינה' כשאין לזה מקום. כפי שהתנגדתי בתוקף לניסיון להשתמש במונח הזה לשווא, כך אני מתנגד לכך שיעשה שימוש לא ראוי במונח 'חופש העיתונות' כפי שנעשה כאן, אין בין האירוע של בלאו לחופש העיתונות שום דבר", אמר בניהו. "צה"ל לא התעניין בחשיפת המקור של אורי בלאו, רצה רק להבטיח שהמסמכים יהיו במקום מאובטח או שייגרסו. הצענו גם להגיע אליו עם מגרסה, וקיבלנו סירוב".

בניהו התייחס בדבריו גם לטענות שנשמעו לאחרונה מכתבים בכירים בישראל, לפיהן העמדתו לדין של בלאו היא חלק ממכלול פעולות שנועדו להצר את צעדיה של התקשורת הישראלית. "אסור לערבב את האירוע הספציפי הזה עם דברים אחרים שקורים בעיתונות, כמו גלי צה"ל ורשות השידור", אמר בניהו בהקשר זה. "לא לערבב את ההשתלטות של הממשלה על התקשורת עם האירוע הזה".

סוגיית החזקתם של מסמכים מסווגים על ידי עיתונאים עמדה בליבת הדיון. "איפה עובר הגבול בעניין החזקת חומר סודי?", שאל אלוף בן. "אני ככתב מדיני ידעתי הרבה דברים מסווגים בלי להחזיק מסמכים. אז מישהו אבטח אותי אי פעם? יכול היה לבוא איש חזבאללה ולחטוף אותי ולא בטוח שהייתי עומד בחקירה שלהם. לא צריך בשביל זה להחזיק מסמכים סודיים".

"לעיתונאים מגיעים גם מסמכים שהם הרבה יותר מסווגים מ'סודי ביותר', וטוב שהם מגיעים לידנו כי לפעמים אנחנו בתקשורת צריכים להפנות פנס לפינות אפלות. לכתבים מדיניים, אגב, מגיע לעיתים מידע יותר מסווג מאשר לכתבים צבאיים", חיזק רון בן ישי את דבריו של בן, והוסיף: "אבל אחרי שחשפנו, וכך אני בעצמי נהגתי, צריך או להשמיד את המסמכים או להשיב אותם לבעליהם".

"אני מודה ומתוודה – החזקתי, ואני מקווה שייצא לי להחזיק מסמכים סודיים נוספים בעתיד", אמר בן ישי. "אם יגיע לידי מסמך, ולא משנה כמה מסווג הוא יהיה, אם הוא נחוץ לי לעבודתי העיתונאית אני אפרסם אותו. גם אם אין בו חשיפה, אפילו אם הוא סתם מעניין – אם הצנזורה תאשר אני אפרסם אותו. אבל לא אחזיק בו מעבר לכך".

"נמאס לי לקדש את הביטחון", אמרה כרמלה מנשה. "אנחנו עיתונאים, אני יודעת שזה יעלה לי במכתבי שטנה – אבל צריך להגיד את הדברים. כל הכתבים הצבאיים הם אנשים רציניים ואחראיים, ושיפסיקו להטיף לנו מוסר – מי שאחראי על בטחון המדינה הוא זה שלא שמר עליה", אמרה מנשה."אני לא צד בשמירה על בטחון המדינה. יש צנזורית, זה התפקיד שלה".

לשאלה הם היא חוששת מגורל דומה לזה של בלאו, אמרה מנשה: "וודאי שיש לי חששות. אבל בעקרון – אני לא מחלקת את המסמכים שלי ובטח שלא אחשוף מקור בניגוד לרצונו. זה כשלון נוראי של עיתונאי לחשוף מקור. כן, יש לי מסמכים, כן מפחיד אותי שמעמידים את בלאו לדין – על כל השגיאות שעשה. עיתונאי שלא רוצה לעשות עבודה עיתונאית – שילך לעבוד בדובר צה"ל".


עוד בנושא:
בשל מצעד הגאווה: נדחתה הפגנת התמיכה באורי בלאו
העיתונאי כמרגל: חנוך מרמרי בטור מיוחד על פרשת בלאו
עיתונאים בעצומה ליועמ"ש: "הכרזת מלחמה על חופש העיתונות"

לכל הכתבות על פרשת ענת קם