דן מרגלית על השבתת מעריב: "אני מניח שיש לזה סיבות טובות"

בכירים לשעבר בעיתון מעריב מתייחסים הבוקר להשבתת העיתון, צעד קיצוני של העובדים המתוסכלים - אבל לא בלתי צפוי במקרה הנוכחי ולאור ההתנהלות המורכבת של העובדים מול המו"ל החדש שלמה בן צבי.

ההיסטוריון והחוקר מהמרכז האוניברסיטאי באריאל ד"ר רפי מן, אשר היה במעריב 29 שנים, בתפקידיו האחרונים היו עורך מוסף השבת ועורך מדור הדעות: "זה יום עצוב מאד, אך לא בלתי צפוי. כל מי שעקב מבנים ומבחוץ אחרי מה שעבר על מעריב בשני העשורים האחרונים ידע שבנוסף לבעיות הכלליות שאיתן מתמודדת כל העיתונות המודפסת למעריב הייתה שורה של בעיות ספציפיות בתחום הניהול במובן הרחב של המילה. בין היתר כשל בהבנת המציאות התקשורתית, מינויים שלא תמיד היו מוצלחים ושליטה נכונה יותר בהוצאות ובקביעת סדרי העדיפויות של העיתון. אני מקווה מאד שמאות האנשים שאיבדו את מקום עבודתם במעריב יצליחו למצוא במהירות עבודה. אני מקווה בתחום התקשורת. ואם לא, אז בתחומים אחרים. אני מקווה שהבעלים החדש יצליח לשמר לפחות חלק מהארגון החשוב הזה ושמעריב כארגון תקשורת לא ייעלם מהמפה".

עיתונאי "מעריב" לשעבר דן מרגלית שאף ערך את העיתון במשך כמה חודשים בתקופתו של נמרודי, נוטה לתמוך בצד של העובדים – אך עם הסתייגויות. "אני לא יודע מה הפער בין ההתחייבויות שניתנו להם לבין מה שניתן בפועל", הוא מדגיש בפתח דבריו. "אבל גם מתוך אי הכרה מוחלטת של הנסיבות, אני רוצה לקוות שאם עובדי מעריב נקטו כבר בתחילת הדרך עם בן צבי בצעד כל כך חריף - כנראה שיש להם סיבות מיוחדות שלא לתת להנהלה החדשה ליהנות מהספק. אני חושב שהשבתת עיתון בכלל ובתקופה כזו של בחירות בפרט היא דבר מאוד רע, אני מניח שיש להם סיבות טובות לעשות את זה".

"אני לא אומר שלעולם אסור להשבית עיתון", הוא עונה באשר לעמדתו העקרונית כמי שפעם התנגד להשבתת עיתון הארץ במאבק העובדים מול עמוס שוקן. "אני בזמנו בעיתון הארץ לא הייתי פעיל בענייני האיגוד, אבל זכור לי שפעם התערבתי מאוד בקרב העובדים למנוע שביתה כאשר זה היה קשור במעבר לחוזים האישיים. אני ואחרים אמרנו שעיתון הוא לא סתם מקום עבודה, אבל בשנים שחלפו לא הייתי בטוח שצדקתי בכך שנקטתי עמדה ששללה את השביתה".

"מעריב אף פעם לא הגיע למצב הזה של שביתות, אבל מעריב כבר לא מתפקד כעיתון אלא כמקום עבודה רגיל עם בעיות של מקום עבודה רגיל – ובמקומות כאלה עושים שביתות", אומר פרופסור חיליק לימור מאוניברסיטת תל אביב, שכיהן בעבר במגוון תפקידים בכירים בעיתון בהם גם עורך מוספים. "העובדים של העיתון לא מרגישים שיש להם עתיד, רבים מהם לא מרגישים שהם איבדו את מקום העבודה שלהם ממילא אז אין להם מחויבות רגשית ומקצועית להמשיך ולהניף את הדגל כי גם ככה ימי העבודה שלהם ספורים".

"פעם העורך הראשי של מעריב היה בעל מניות של מעריב – לא היה עניין של בעלים מול עובדים כי העובדים היו הבעלים, ולכן השבתה לא עלתה על הדעת מעולם", הוא אומר. "עד למכירתו של העיתון למקסוול לפני נמרודי, כלומר עד תחילת שנות ה-90, העיתון היה בעל מבנה קואופרטיבי שבו העיתונאים והעובדים היו מחצית מהבעלים והחצי השני הייתה בידיים פרטיות. לא היה מצב שהעובדים ישביתו את העיתון של עצמם".

"הפגיעה במותג עלולה להיות קשה – רק אם היא תימשך יותר מיום אחד", עונה לימור על שאלה באשר להשלכות של השבתה. "הקוראים של העיתון מורכבים מהרי משני סוגים – כאלה שקונים את העיתון בדוכן, וכמה עשרות אלפי מנויים. שניהם לא יוותרו על העיתון כי יום אחד הוא לא הופיע, בדומה לקוראי הארץ. הבעיה היא שאם השביתה תימשך יומיים ושלושה אנשים יתחילו לבטל מנויים ואחרים יעברו למקום אחר. אף אחד לא מבטיח כרגע שהעיתון ימשיך להתקיים ולכן גם קל יותר לוותר עליו – האצבע קלה על ההדק לא רק מצד העיתונאים אלא גם מבחינתם של הקוראים".

העורך הראשי לשעבר, יעקב ארז, לא מבין מדוע העובדים שברו את הכלים: "אני לא מבין למה העובדים משביתים עכשיו את 'מעריב'. אני לא חושב שזה הדבר הנכון לעשות כעת. כל אנשי 'מעריב' שנשארו בעיתון חייבים לתת את כל המרץ שלהם כדי לשפר את מצב העיתון כדי שימשיך לחיות. אני לא מאמין שרוב העיתונאים ילכו הביתה. שלמה בן צבי צריך לקבל את כל העובדים אליו ולהמשיך את קיומו של העיתון". עוד הוסיף כי "לא האמנתי ש'מעריב' יגיע למצב כזה, למרות שגם בתקופתי היו מצבים קשים ואני עצמי עבדתי במצבים דומים. בכל זאת הצלחנו להתגבר. המציאות הישראלית היום קשה יותר לעיתונות הישראלית ובוודאי ל'מעריב'".

עוד בנושא:
"איך אמרו בהארץ – 'אין עיתון בלי עיתונאים'? אז בבקשה"
בצל הבחירות בארה"ב: עובדי מעריב משביתים את העיתון
דור הולך: ראשי מערכת החדשות של מעריב התפטרו