מדור שבועי בוואלה! ברנז'ה: ההיסטוריון וחוקר התקשורת ד"ר רפי מן חוזר לכותרות עיתוני העבר, ומגלה שלא הכל היה בהכרח יותר טוב.
הדגל של הפרסומאים
כך התנהלו הבחירות בארץ ישראל ב-1920
לא רק העיתונאים התלהבו לפני חמישים שנה ממטוסי הסילון
"סביבי הרים לבנון זרועים כפרים, פרברים ומעונות קיץ למאות ולאלפים גגות אדומים עד לאין מספר טבועים בים של ירק עצים, גנים ופרדסים, כרמי גפן וכרמי זיתים", תיאר בלשון ציורית ביולי 1927 י' קרניאל, תייר מארץ ישראל, את הנוף שנשקף ממרפסת מלונו בעיירה עליי בלבנון. "מעל ההרים מרחפים כציפורים שני הכפרים הלבנים ברומנה ובית מרי... ולמטה בעמק, העיר ביירות, מכוסה אניות לאין מספר, עיר לבנה מרחוק, משתקפת בכף זהרה על חוף הים התכול-החלב".
לבנון היתה באותם ימים מעצמת תיירות, ארץ שאל הרריה הקרירים הגיעו נוסעים מכל רחבי המזרח התיכון. "מלוני מלא הוא מיוצאי מצרים שזופי הפנים וטעוני הכיס, שבאו מכבשן הנילוס להתקרר במרומי הלבנון בעליי, בעין אזחלתא ובשאר מעיינות הקר ובאוויר הזך והרענן", כתב קרניאל. כחמש מאות "משועי ואדירי מצרים" הגיעו באותו שבוע באנייה הצרפתית שאמפוליון, כדי "להתענג מאווירו של הלבנון ולהריק את כיסיהם העגולים מלירות מצריות במשחקי הפוקר מבוקר עד ערב ובמחולות נשפים נערב עד בוקר".
השמות שמוזכרים בכתבות ובמודעות מאותה תקופה מוכרים לישראלים בעיקר בהקשר לקרבות, מארבים, פשיטות והרוגים, ממלחמת לבנון הראשונה ומהשנים הארוכות של שהותנו מעבר לגבול הצפוני. אבל אז, בימי המנדט, היו אלה רק אתרי תיירות קסומים. בתי מלון ופנסיונים בלבנון פרסמו מודעות בעיתונים בארץ, והיו מי שהעדיפו לצאת ללבנון לחופשות סקי. נראה שהיו אלה העולים מגרמניה שהגיעו ארצה לאחר עליית היטלר לשלטון וחיפשו בילויים מסוג זה, וגם היה בידיהם הכסף למימון חופשות כאלה. אצלנו, במושבה מטולה, היה מלון אחד שניסה להתחרות. לא במקרה ניתן לו השם "שלג לבנון".
לא רק צפונה נסעו לחופשות. הגבול הדרומי איפשר לצאת לטיולים אל כמה מפלאי העולם הפירמידות והספינקס. גם בתי המלון בקהיר שיווקו את עצמם בעיתוני ארץ ישראל. קבוצות של תיירים חצו את סיני, עברו את תעלת סואץ והגיעו לקהיר ולאלכסנדריה. משלחות של מורים ירדו מצרימה ואף תלמידי כפר הנוער בן-שמן יצאו לשם לטיול שנתי באפריל 1931. כשחצו את התעלה, כך תיאר אחד המלווים בכתבה בעיתון "דבר" "מנהל התחנה שידע על בואנו קבלנו באדיבות רבה, שמר עלינו שהיהודי החלפן לא יעלה את המחיר עבור הכסף המצרי". וכמו בטיול שנתי, כך דיווח, "שרנו ברכבת, שרנו ברחובות קהיר ואלכסנדריה, בקרונות הטראם, באוטובוסים וכו' ממש כמו בארץ".
תייר אחר, שהתפעם כמו כולם למראה הפירמידות, תיאר את החלק האחרון, החיוני, שבלעדיו הטיול אינו שלם. "בשעה האחרונה כל אחד קונה דורונות לבני משפחתו. 'וינצלו את מצרים' או להיפך.. קנו בעיקר תיקי עור. אלה בזיל הזול במצרים. תורת הקניה במצרים כך: אם יאמרו לך מחיר החפץ לירה אל תחשוש להעמיד את המחיר על שילינג אחד גם במחיר זה תקבלהו".
ד"ר רפי מן הוא היסטוריון וחוקר תקשורת, חבר מערכת כתב העת העין השביעית
למדורו של רפי מן ב"עין השביעית"