דוחה באומץ

נציב תלונות הציבור ברשות השניה, גיורא רוזן, השיב לתלונתם של עמותת אומ"ץ והאגודה לזכות הציבור לדעת. בתלונה שהוגשה לרשות נטען כי אסור היה ללפיד לראיין את אולמרט משום שאביו חבר קרוב של ראש הממשלה וכן כי לפיד שימש שופר לאולמרט ושאלותיו היו "מוזמנות ונוחות".

"אני דוחה את כל טענותיכם אחת לאחת", כותב רוזן. "אין לנו כל עניין עם טומי לפיד וחברותו עם ראש הממשלה, כמו שאין זה מן העניין שהוא מונה ליו"ר 'יד ושם' בלא מכרז (טענה לא רלוונטית לראיון האמור). לכן, החיבור בין שני הנושאים הוא קנטרני ומרמז על אופייה של הפנייה כולה. יאיר לפיד הוא עיתונאי מקצועי בטלוויזיה ובעיתונות הכתובה. הוא נחשב עיתונאי מיומן ומוערך על ידי הציבור, שנוהג לצפות בתכניתו ברבבותיו".

רוזן מפרט בתשובתו: "יאיר לפיד ראיין את ראש הממשלה תוך מתן כבוד הולם למרואיין. כך יש לראיין אישיות ממלכתית כראש ממשלה. אבל, בניגוד לאמור על ידכם, הוא לא הקל עליו במאומה. אדרבא, הוא שאל אותו בדיוק את השאלות עליהן הציבור מבקש לשמוע את דעת ראש הממשלה. החל מן הדברים הקשים שאמר כלפיו הסופר דוד גרוסמן בנושאי מנהיגות, אחריות ויוזמה, וכלה בדברים הקשים מאוד הקשורים ביושרו כאזרח, אשר נחקרים עתה על ידי מבקר המדינה השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס".

"הראיון נערך כאשר המראיין והמרואיין היו כל העת בפוקוס המצלמה. לא זכור לי כבר זמן רב ראיון אישי עם אישיות ממלכתית שהתקיים מעמדת צילום קרובה כל כך. מדובר בזווית צילום מחייבת במיוחד, שכן כל מבע של נוחות ואי נוחות ניכר ממנה. מדובר בזווית צילום שעלולה להביך אפילו מרואיינים מקצועיים מאוד, שהרי היא מגלה את הנסתר - את הקמט, את הקריצה, את התזזית ולעיתים את המבוכה. בצילום כזה, ניתן ללמוד לעיתים יותר מאשר מכל דיבור המלווה אותו. וכך היה: הראיון היה ישיר, עין מול עין, השאלות היו חדות והתשובות ענייניות וישירות".

בסיכום תשובתו דוחה רוזן את התלונה וכותב: "לאור כל האמור לעיל, אני מבקש להטעים, כי הפנייה המשותפת שלכם – "זכות הציבור לדעת" ו"עמותת אומ"ץ", ניסתה לראות במראיין כאישיות נגועה – ואני סבור, שראוי היה לבחון את הדברים לגופם וחבל שלא כך קרה".