וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

ערך מוסף

יובל אביבי

28.1.2007 / 10:53

"סופשבוע" המתחדש מפספס בגדול ו"העיר" המתרפרש דווקא קולע. יובל אביבי קורא את האותיות הקטנות

מהו אינטרנט עבור העיתונים המודפסים? המון קטעים קטנטנים שמפוזרים על שטח עצום בלי שום היגיון. באינטרנט, כמו בחיים, אין סדר. המילים קצרות, הפאנצ' מהיר והסיפוק קטן. קצת כמו ב"השיר שלנו", ובכלל, כמו כל הדור הזה, שלא קורא עגנון ורק מחפש מסרים קלים. הכל מעורבב, מתמזג וחסר גבולות, ורק מי שיצליח להתבלט מעל החלקיקים בתערובת הנוזלית המשונה הזו, ישרוד ויזכה להכרה. אבל מה, זה מוכר. זה ממש הולך, הסיפור הזה של האינטרנט.

העיתונות המודפסת במצוקה. עולם חדש של מידע חסר גבולות נפתח בחינם בפני הציבור. המפרסמים הולכים לשם והעיתונאים עומדים בחלונות הגבוהים של המערכות השוממות כאילו בגבם לוהטות השמועות על נפילת הבורסה של 1929. לגמור או להיכנע לטרנד? להיכנע, ברור שכניעה, אבל "התאמה" נשמע טוב יותר. המוספים "סופשבוע" ו"העיר" חותמים שבוע שני כמוצר אינטרנטי-מודפס, אנחנו פה בשביל לגלוש.

באינטרנט הרי אין תוכן עניינים, נכון? אז גם אצלם אין. בשני העיתונים החדשים חושבים שזה ממש בסדר שתסתדרו לבד. קדימה, תגלשו לכם לתוך העיתון. תתעו בו, ולכו תדעו איפה תמצאו את עצמכם, לא? למשל, מדור הקולנוע המתחדש של "עכבר העיר": יש בו מילים חמות, שקווים מנוקדים קצרים מובילים מהן אל פיסות מידע קטנות שלא זכו להיכנס לקטע הראשי. סוג של לינק, לא? אז זהו – שלא.

הרצון להיות אינטרנטי הוא מובן ואף רצוי. העובדה שבשני העיתונים בחרו לעטוף את חלק הכתבות הארוכות בקטעי כתיבה זריזים ותזזיתיים הוא נבון, אבל חווית הקריאה בעיתון לעולם לא תהיה כמו חווית הקריאה ברשת. אין בעיתון את חוסר הגבולות, את ההקלקות הזריזות שמובילות אותך אל המקום הנכון בלי צורך במספרים. העיתון זקוק לסדר, האינטרנט לא. לתעות ברשת זה מאסט, לתעות בעיתון זו טעות מדכאת. העלאת הציפיות אצל הקורא, כאילו האינסופיות הקישורית של הרשת מצפה לו גם בעיתון היא שקר בפרסום.

אבא קורא המון עיתון, המון עיתון

מבחינת תוכן, ב"סופשבוע" כמעט אין שינוי. הכתבות הן אותן כתבות, החומר הוא כמעט אותו חומר. גפן וסגל תחילה, אודטה בסוף. למדור אחד קוראים "המפתח" (דעות) ולאחר "המצפן" (לייף-סטייל) כשאת שניהם מעטרות תגיות כאילו מדובר בבלוג - ב"מפתח" נוסף גם מדור אינטרנט, וב"מצפן" הכניסו מדור תרבות קליל עם טור של ניסן שור. כאמור, אותו חומר משחיר אצבעות, מוכר ושמרני, רק שעתה הוא משומן בתגית של אינטרנט ורדיקליות.

מנגד, "העיר" עשה שינוי ממשי. הוא סובל מאותו חוסר סדר שאמור להיות חתרני אבל בעצם הוא ממש מרגיז אבל התוכן עבר שדרוג מסיבי. המקומונים ממילא התהדרו בקצרצרות ונבזיות מתחילת הימים, ולכן הפנייה למודל האינטרנט היא שיבה הביתה, ורואים שב"העיר" מרגישים בנוח בפיג'מה הזו.

הבלוגרית הברנז'איסטית וולווט אנדרגראונד עושה את מה שהיא עושה הכי טוב, ומבקרת את העיתונות, אבל בטוויסט – בכל שבוע היא מבקרת את "העיר" של שבוע שעבר. זה מקורי ושובב, ומראה על מידה נבונה של ביקורת עצמית. ניכרת ההשפעה של המקומון התל-אביבי טיים-אאוט, וזה כולל, מסתבר, את איתמר הנדלמן בן כנען, רכש חדש שכתב בלוג תל אביבי ושעתק אותו ל"העיר". אל העיתון חזרו החדשות העירוניות שקצת פסחו עליהן בזמן האחרון, כיאה למקומון, ומדור התרבות החדש נראה מבטיח מאד, אם רק נדע איפה הוא.

המיתוג של "סופשבוע" הפך אותו למקומון לא מוצלח, המיתוג של העיר עשוי להחזיר אותו להיות המקומון שהוא רוצה להיות. בעיר החיים מהירים והדוניסטיים, אבל ככל שאתה בוחר להרחיב את קהל היעד שלך המודל הזה הולך ומאבד את ערכו. "סופשבוע" נועד לקריאה בכל מקום: הוא אותו עיתון בבית הקפה התל אביבי ובדשא בגינה ברמת השרון. ההתחכמות הקופצנית הזו לא מתאימה לאף אחד: בבית הקפה לא יקנו את התכנים, ברמת השרון יגידו שמדובר בקקפוניה רעשנית שמחרבת את השבת.

ברמה המוניציפלית, לעומת זאת, זריזות אינה שווה שטחיות. הרי אחרי שני קליקים כבר הגיעו מוצאי שבת. "העיר" נועד לחיות שטח אורבניות, שצריכות כאן ועכשיו מעט מידע, ושיוגש מגניב. אין לנו דשא, אנחנו לא רוצים לנוח עם העיתון, אלא להשתולל איתו. לכן "בהעיר" המודל הזה עובד, והתאמת התכנים נאותה. כמה מוזר, באינטרנט תמיד רצו לחקות את הילדים המודפסים הגדולים, ועכשיו דווקא ב"העיר" צריכים לחקות את האינטרנט, על מנת להשיב עטרת מוהר וגבע ליושנה.

* "העיר" נמצא בבעלות רשת שוקן השותפה גם בוואלה!
* הכותב עובר מדי פעם מתחת לגשר מעריב

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully