הדב מול שרמן

שילה דה-בר
-------------

* תדמית: דה-בר מצטייר כאיש מבריק, שחושב תמיד עשרה צעדים קדימה ויודע גם להלהיב ולהפעיל אחרים. לפחות עד התפקיד הנוכחי, הוא נהג לומר לחבריו שפוזיציית היועץ ב"ידיעות אחרונות" נוחה לו והוא לא מעוניין בתפקיד מרכזי ותובעני בארגון.

* מי הבוס שלו: ארנון (נוני) מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות", נחשב אחד הבוסים הריכוזיים ביותר שיש. אין פרט בעיתון שלא עובר דרך מוזס, והוא מעורב בהחלטות מערכתיות כעורך אחראי. עם זאת, מוזס, ששכר את שירותיו של דה-בר כיועץ בכיר לפני כשנתיים, הוכיח שהוא יכול להאציל סמכויות כששלח את דה-בר לייצג אותו ב-HOT ולקדם נושאים חשובים לזירת התחרות העתידית כמו אינטרנט, סלולר וניו-מדיה.

ככלל, ההחלטה למנות את דה-בר לעורך העיתון מלמדת על הכיוון שמבקש מוזס לאמץ ל"ידיעות" כדי לשמר את כוחו בשוק.

* אומרים עליו: מוכשר כמו שד, מבין מדיה, המינוי הכי נכון לעורך "ידיעות" שרק יכול להיות. אחד הבכירים בענף אף הגדיל לומר כי "לשים אותו 'ראש בראש' מול אמנון דנקנר, זה כמו לשים את המחר נגד האתמול".

* אומר על המתחרים: דה-בר ידוע כסרבן ראיונות, ולמעט ראיון אחד שהעניק ב-2004 ל"העיר", הוא אינו משתף פעולה עם עיתונאים. מבחינה זו, הוא מתאים מאוד לעיתון שבראשו הוא עומד מעתה ולמדיניות שמכתיב המו"ל - סירוב להגיב בכל דבר ועניין והתעלמות שיטתית מהמתחרים. גם אם דה-בר התבטא בעבר בענייני "מעריב", הוא לא מוכן לדבר על כך בפומבי וגם חבריו שומרים על דעותיו בקנאות.

* הצלחות: ההצלחה הבולטת ביותר שעליה חתום דה-בר היא הקמת חדשות ערוץ 10 יחד עם רם לנדס, שהפכה בתוך ארבע שנים למערכת חדשות רעבה והישגית שגורמת לחדשות ערוץ 2 כאב ראש לא קטן והפסדים צורבים בזירה התדמיתית.

* כישלונות: לדה-בר שתי אפיזודות קצרצרות בעולם הסטארט-אפים - שתיהן לא צלחו במיוחד. "לא להיות בסצינה של הסטארט-אפים בשנות התשעים זה כמו לחיות בשנות השישים ולא להיות בוודסטוק", הסביר לחבר את הגיחה המפתיעה.

* עוד משהו: אנשים שזוכרים את דה-בר מהסיבוב הקודם כראש מערכת החדשות ב"ידיעות" מספרים שהוא אוהב להסתובב במערכת בלי נעליים.

גיל: 39

תפקיד: עורך "ידיעות אחרונות"

השכלה: תואר ראשון במדע המדינה ותקשורת מאוניברסיטת תל אביב

מסלול: התחיל את דרכו בתחילת שנות ה-90 בקורס עורכים של "ידיעות אחרונות". התבלט כעורך והתקדם לעמדת רכז כתבים וראש מערכת החדשות. ב-2000 פרש מהעיתון, תחילה לחברת היי-טק לבינה מלאכותית, ולאחר מכן המשיך לניהול סטארט-אפ בתחום הסלולר. ב-2002 מונה לראש מערכת החדשות של ערוץ 10, והקים יחד עם רם לנדס, המנכ"ל, את חברת החדשות של הערוץ. לאחר כשלוש שנים פרש ונהפך ליועץ בכיר לארנון מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות". השבוע מונה רשמית לעורך הראשי של העיתון

עלות שכר: כ-130 אלף שקל בחודש

מצב משפחתי: פרוד + 2

מגורים: כפר סבא

רכב: אופנוע, כשמזג האוויר מאפשר

זמן פנוי: חובב קולנוע ויש לו חדר הקרנה מושקע בביתו שבו הוא נוהג לארח חברים מדי פעם. אוהב גאדג'טים

* תדמית: נחשב ידען גדול ואיש חריף, חד מחשבה ולשון. מדי כמה שנים הוא מעורר סנסציה כלשהי: במאמר שכתב ב"הארץ" ב-1983 תחת הכותרת "אין לי אחות" יצא נגד אלימות הימין בזמן מחאת השמאל נגד מלחמת לבנון הראשונה; ב-1992, לאחר כתיבת הביוגרפיה של דן בן אמוץ, עורר סערה גדולה כשרמז בספר על גילוי עריות בין בן אמוץ לבין אמו; וב-1999 שוב עמד במרכז סערה תקשורתית, כשהחליט לעמוד פומבית לצדו של אריה דרעי בטענה שפסק הדין נגדו לא נתן משקל הוגן לראיות לטובתו. דנקנר: "אני נוהג לעשות את זה, כי אני מאמין שאנשים נגררים לזווית ראייה צפויה ולא משתנה, וזה הורג את המוח ואת הנפש. זה לא תמיד נוח למילייה שלי, שמקובע בדרך חשיבה מסוימת".

* מי הבוס שלו: עופר נמרודי, מו"ל "מעריב". "יש לי חופש מוחלט בהתנהלות המערכתית", אומר דנקנר על היחסים המקצועיים עם נמרודי. "לא קורה כאן שום דבר בהכתבות מלמעלה. גם לגבי כתבות שנוגעות לעסקיו של נמרודי מעולם לא נתקלתי בהתערבות, אף שסיפרו לי על זה לפני שנכנסתי לתפקיד והזהירו אותי. חופש הוא נשמת אפה של העיתונות ושל האדם בכלל, ואני שמח שגם לעופר יש דעה כזו".

* אומרים עליו: דן מרגלית, חבר וקולגה: "עמדותיי מרגיזות את דנקנר מאוד. למשל, עמדותיי בפרשות אולמרט ובוועדת זיילר. למרות זאת, הוא ליברל אמיתי ולא נתן לגעת בדברים שכתבתי אף שהפעילו עליו לא מעט לחצים". דנקנר: "אני מאוד גאה שהבאתי את דן ל'מעריב' ומעריץ גדול שלו. גם כשאנחנו בחילוקי דעות, לא עולה על דעתי לעולם לגעת במלה אחת שלו. על כל עורך עיתון מופעלים לחצים רבים ושונים יום-יום, ואני עומד בהם".

* אומר על המתחרים: "אני נוהג לא לעסוק בענייני 'ידיעות אחרונות'. לדעתי זה ג'נטלמני וראוי שכל אחד יעסוק בענייניו".

* הצלחות: "הדבר שאקח אתי הרבה אחרי שאגמור את התפקיד יהיה האנשים שיצא לי לעבוד אתם ולקדם אותם. לבי מתחמם בכל פעם שאני חושב עליהם". מבין הדברים שכתב בזמן כהונתו כעורך "מעריב", דנקנר גאה במיוחד בסדרת המאמרים "איפה הבושה" שכתב יחד עם דן מרגלית נגד השחיתות השלטונית, שעוררה הדים רבים.

* כישלונות: תפוצת "מעריב" ירדה בכל שנה מאז 2004 ב-2%-3%. ב-2006 היא הסתכמה בנתח שוק של 19.2% בימי חול ו-24.8% בסופי שבוע. דנקנר: "אנחנו עושים מאמצים לבלום את הירידה, להשתפר כל הזמן, להוציא מוצרים חדשים ולייצר רעיונות. אבל צריך לזכור שהירידה בנתח השוק היא בעיה כלל-עולמית של העיתונות המודפסת". ההפסד התפעולי של העיתון הגיע באחרונה לקצב של 12 מיליון שקל לרבעון.

* עוד משהו: בניגוד לשכבת גילו ולהשוואה המתבקשת לעורך "ידיעות" הנכנס, דנקנר הוא מאמץ סדרתי של טכנולוגיות חדשות (אבל מעניק את הקרדיט לאשתו, שחושפת אותו אליהן). הוא משתמש נלהב ב-SMS, מראשוני המשתמשים בתוכנת הטלפוניה "סקייפ", וכעת נמצא גם בין 1,000 המנויים הראשונים על טכנולוגיית ה-IPTV של ג'וסט.

גיל: 61

תפקיד: עורך "מעריב", פובליציסט וסופר

השכלה: בוגר הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית

מסלול: התחיל את דרכו כדובר משרד החינוך בתקופת השר יגאל אלון, ולאחר מכן שימש דובר הסוכנות היהודית. היה כתב ובעל טור בעיתונים "הארץ", "דבר", "חדשות" ו"מעריב". חיבר שמונה ספרים, בהם הביוגרפיה של דן בן אמוץ (1992), "שרמן בחורף" (1996) ו"האיש ללא עצמות" (2002), והיה שותף בכתיבת שישה ספרים נוספים כמו "איפה היינו ומה עשינו" עם דוד טרטקובר (1995) וקובצי טורים סאטיריים כמו "שלושה בממ"ט אחד" (1991) עם רון מיברג ואמנון לוי. בנוסף, היה חבר פאנל קבוע בתוכנית הטלוויזיה "פופוליטיקה" בערוץ 1. כיום הוא חבר פאנל קבוע בתוכנית אחרת בפורמט דומה - "מועצת החכמים" בערוץ 10. מ-2002 דנקנר הוא העורך הראשי של "מעריב"

עלות שכר: כ-90 אלף שקל בחודש

מצב משפחתי: נשוי + 2 ילדים בוגרים, סבא ל-2 נכדים

מגורים: רמת השרון

מכונית: ג'יפ BMW בן שמונה, ששימש את סגן יו"ר "מעריב" לשעבר, צבי חפץ, ועבר בירושה

זמן פנוי: אוהב מאוד את צרפת בכלל ואת פרובנס בפרט, אבל לא הצליח להגיע לשם בשנים האחרונות בגלל העומס בעבודה (דנקנר: "אני מחזיק בגישה שמרנית שאומרת שלקפוץ לחו"ל לסופשבוע זה בזבוז כסף"). קורא הרבה, ואוהב לבשל - ידידיו מספרים שהוא בשלן מעולה. "פעם הייתי גם האיש שאחראי על הקניות בסופר. כיום אין לי זמן לקניות משום סוג", הוא מוסיף.