וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

כך הרסו הנמרודים את מעריב

נתן ליפסון

3.6.2007 / 10:47

מכירת מעריב לאדלסון תאפשר לנמרודי לצאת מהעיתון עם מזומנים ותסמן את הדרך היחידה שבה מעריב יכול לשרוד: יציאת נמרודי

יום שלישי המגעים התקדמו. הצדדים היו קרובים להכרעה.

המוכרים - עופר נמרודי ומשפחתו - בוודאי רצו לספר בשבחו של הנכס. ואולם המציאות הצביעה בכיוון אחר: ב-15:00 דיווח "מעריב" על רבעון גרוע נוסף - ההפסד התפעולי ברבעון הראשון של 2007 תפח ל-10.5 מיליון שקל לעומת 6.4 מיליון שקל ברבעון המקביל ב-2006. רק רווחים חד-פעמיים מפעולות שאינן קשורות לעסקי הליבה של "מעריב" מנעו את העמקת ההפסד הנקי, שהסתכם ב-8.3 מיליון שקל.

התוצאות הגרועות של "מעריב" אינן סיפור של רבעון אחד וגם לא של שנה אחת.

משפחת נמרודי רכשה את העיתון לפני 15 שנה, בפברואר 1992. עופר נמרודי, שתמיד היה הרוח החיה בעיתון, לא התקרב מאז להשגת היעד ששאף אליו: שחיקת השליטה ארוכת השנים של ידיעות אחרונות בשוק העיתונות.

הוא ניסה הרבה דרכים, בהן שינויי פורמט, הכנסת צבעים, הוספת מוספים, מבצעי מכירות, רכישת טאלנטים, החלפת עורכים וגיוס כספים. בדרך הוא עשה גם כמה טעויות שעלו לו בשתי הרשעות פליליות שבגללן נאלץ לשבת בכלא.

ואולם גם כשעסק בפעילות עסקית טהורה ולגיטימית - ולמרות הרצון העז שלו לנצח, אמונתו העצמית, התמיכה הבלתי מסויגת של אביו וכמויות הכספים שגייס מבחוץ - איש העסקים נמרודי נכשל ב"מעריב". בשנים האחרונות הוא אפילו קירב את העיתון לנקודה מסוכנת. מאז תחילת 1992 צבר "מעריב" הפסדים של כ-38 מיליון דולר. היו תקופות שבהן העיתון הרוויח, אך ההפסדים שנצברו בתקופות האחרות היו פשוט גדולים יותר.

הפער מול ידיעות גדל

לאורך השנים תוצאות "מעריב" הושפעו, לעתים לטובה ולעתים לרעה, מעסקים שאינם בתחום העיתונות המודפסת: חברת הכבלים מתב, זכיינית ערוץ 2 טלעד והוצאת המוסיקה הד-ארצי. אבל כש"מעריב" התנתק מהם, בתהליך שאירע בשנים האחרונות, עוצמת הכשלים הניהוליים בעסקי הפרינט, ובמיוחד בעיתון היומי, הזדקרה והחמירה.

כשנמרודי מינה את אמנון דנקנר לתפקיד עורך העיתון, במקומו של יעקב ארז, הוא קיווה שהדבר יחזיר את "מעריב" למסלול של צמיחה ויביא לצמצום הפער מול "ידיעות אחרונות". "מעריב" היה משופע אז במשאבים כספיים, חלקם מההשקעה של ולדימיר גוסינסקי כשנתיים וחצי לפני כן וחלקם מגיוסי אג"ח בשוק ההון. נמרודי ודנקנר היו אז בעמדה מצוינת - היו להם גם מזומנים וגם נחישות לנצח.

דנקנר, שתמך בנמרודי בפומבי במשפטו השני, ביצע מהלכים רבים, בהם שינויי פורמט, שינויים פרסונליים ושינויים תוכניים שהוא קיווה כי יקרבו את "מעריב" לקהל גדול יותר של קוראים.

ואולם בפועל קרה ההפך. על פי נתוני חברת TGI, בין המחצית הראשונה של 2001 - מועד כניסתו של דנקנר לתפקיד - לבין המחצית השנייה של 2006 החשיפה של "מעריב", כלומר מספר הקוראים שנחשפו אליו, צללה ב-20%.

עיתונים בכל העולם וגם בישראל איבדו בתקופה הזאת קוראים, מפני שהאינטרנט גיוון מאוד את היצע התכנים והפך אותם לזולים וזמינים יותר. ואולם בעוד ש"מעריב" איבד 180 אלף קוראים, "ידיעות אחרונות", שהתפוצה שלו כפולה, איבד כ-137 אלף קוראים בלבד.

לפיכך במקום להקטין את הפער מול "ידיעות אחרונות", "מעריב" העצים אותו: אם בתחילת תקופתו של דנקנר התפוצה של "מעריב" היתה כ-55% מזו של "ידיעות", הרי שעתה היא כ-48%.

חלק מהשחיקה הנמוכה יותר ב"ידיעות אחרונות" נובע ממעמדו המונופוליסטי בשוק, אך ב-2001, כשנמרודי ודנקנר סימנו את הקטנת הפער כיעד, מעמדו היה עוד יותר בכיר. לפיכך אי אפשר להשתמש בטענת המונופול כהסבר לאי-השגת היעד, ובוודאי שלא להגדלת הפער.

רקורד ניהולי כושל

הירידה החדה בחשיפת העיתון הביאה, כצפוי, להרעה בתוצאות העסקיות של "מעריב". לנמרודי לא היתה ברירה, והוא ביצע כמה סבבים של צמצומי הוצאות, כולל פיטורי עובדים. ואולם צעדי ההתייעלות האלה לא הביאו למפנה המקווה - וגם לא הצליחו לעצור את ההידרדרות בעסקי העיתון: בכל השנים שבין 2001 ל-2006, ואחרי שנתיים רצופות של רווח תפעולי חיובי, "מעריב" רשם הפסדים תפעוליים.

כיצד זה שעיתון הסובל מהפסדים כרוניים, כלומר לא מייצר מקורות מימון עצמיים, ממשיך להתקיים?

במאי 1998 נמרודי הכניס שותף חדש ל"מעריב": גוסינסקי, שהזרים לעיתון 85 מיליון דולר תמורת 25% ממניותיו. העירוי הזה הגדיל את ההון העצמי של העיתון פי 3.5, אך מכיוון ש"מעריב" השתמש ב-35 מיליון דולר מהסכום הזה כדי לפרוע הלוואת בעלים לחברה האם, הכשרת הישוב, לקופה נוספו 50 מיליון דולר. ההשקעה הזו היתה מקור החיים העיקרי של "מעריב" בשנים שחלפו מאז.

ואולם יחד עם 180 אלף הקוראים, ההשקעה נעלמה לתוך בור ההפסדים של העיתון: מאז אותה השקעה, "מעריב" צבר הפסדים של כמעט 60 מיליון דולר. הלוואות שהעיתון לקח בתקופה הזו מימנו את ההפרש ומספקות לו את המימון השוטף.

לולא ההשקעה הזו, ובהנחה שהעיתון היה מתנהל כפי שהוא התנהל בפועל אחרי ההשקעה, ספק אם "מעריב" היה ממשיך להתקיים.

מה הסיכוי שנמרודי, אם ימשיך לנהל את "מעריב", יצליח להפוך את הגלגל ולמנוע מהעיתון ועובדיו גורל עגום?

המגמות ארוכות הטווח של העיתונות המודפסת לא צפויות להשתנות: השחיקה בחשיפה צפויה להימשך. מצד שני, כלכלת ישראל נהנית מצמיחה חזקה ויציבה, עם אינפלציה שלילית וריבית אפסית.

בתנאים האלה, רק עירויים חיצוניים נוספים יעניקו אורך נשימה פיננסי לעיתון. ואם יהיה עירוי כזה, ספק אם נמרודי, שיש לו רקורד ניהולי כושל וארוך, הוא האדם המתאים להחזרת העיתון למסלול של צמיחה או אפילו לעצירת השחיקה.

עסקה עם אדלסון, אם אכן תהיה, תאפשר לנמרודי לצאת מהעיתון עם מזומנים. אבל חשוב מכך - היא מסמנת את הדרך היחידה שבה "מעריב" יכול לשרוד: יציאת נמרודי.

לנמרודי היו 15 שנה להוכיח את היכולות שלו. אם הוא יישאר בעיתון, יהיו לו הרבה פחות מ-15 שנה כדי להוכיח את ההפך.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully