פתאם נזכרו

"בגלל שהבעתי התנגדות למינוי גינת, לא המשיכו את העסקתי". כך טוען יצחק לבני בתשובתו לעתירת הח"כים שמחו על סילוקו מדירקטוריון חברת החדשות.

באמצעות באי כוחו עו"ד בעז בן צור וחגי הלוי טוען לבני כי החוק מעמיד את חברי הדירקטוריון, ויו"ר הדירקטוריון בראשם, כבעלי התפקיד של שמירת האינטרס הציבורי. "בהתנגדותו למינוי גינת", נכתב בתשובה, "ראה לבני משום אמירה ציבורית משמעותית בסוגייה מרכזית בתקשורת הישראלית: שמירת החייץ הנדרש בין בעלי ההון והשליטה בזכיינים לתכני החדשות".

בתשובתו מתייחס לבני לשלושה נימוקים בהחלטת דאבוש לסיים את תפקידו,הראשון הוא נושא הגירעון וטוען כי "קודם לפרשת גינת, הרשות מעולם לא העלתה את נימוק הגירעון בהקשר האישי של אחריות לבני. טענות הרשות מתייחסות לגירעון ישן ונגרר שמקורו בשנת 2005, בה פעלה חברת החדשות בפעילות מוגברת עקב אירועים רבים, כמו ההתנתקות". 2006 הסתיימה ללא גירעון וככל הנראה גם שנת 2007 תסתיים בצורה מאוזנת."

"טענה דומה מעלה לבני גם בהקשר זליגת האיזכורים של תכניות הזכייניות במהדורות החדשות. בתשובתו לנימוק השלישי, סקירת נושאי פריפריה והעסקת עובדים מהפריפריה, טוען לבני: "חברת החדשות נתנה סיקור נרחב לכך. בחברת החדשות שולבו כתבים ועורכים רבים, אף בנוסף לכתבים הקבועים שסיקרו את הפריפריה".

בסוף תשובתם כותבים פרקליטיו של לבני: "החלטת הרשות לא להאריך את כהונת לבני ובן ארי נגועה בשיקולים זרים.... ומשמעותה מתן הכשר למהלך פסול שיזמו בעלי ההון על מנת להסיר מדרכם דירקטורים מן הציבור שמלאו את תפקידם ועמדו על משמר האינטרס הציבורי."