פחחח... למבקר כנס! למה מי אתה חושב שאתה?

ראיתי והתאכזבתייי

"אני צופה שרופה של השמינייה וישר הלכתי לצפות בסדרה הזאת אצל חברה שלי ומיד השתעממתיייי וזה ממש משעמם ומפגררר...". הגולשת "ליזוו" מבקרת את "הנפילים", טוקבק בוואלה! תרבות.

בעבר, נחשב לעיתים מוסד מבקר הטלוויזיה לבית דין עליון להפקות מקור, ובכלל. אושיות כמו הדה בושס ומאיר שניצר בדור הוותיק ויובל נתן, רוגל אלפר ורענן שקד בדור החדש, ריכזו סביבם לא רק עדת קוראים נאמנה וגדולה, אלא גם את עניינה של תעשיית הטלוויזיה בראש ובראשונה. "בימיה של בושס היה טור אחד שנחשב לקנון, היום אין קנון", אומר אהוד אשרי, מבקר הטלוויזיה של "הארץ", "אין אליטות כמעט בשום דבר וזה מתבטא בכל התחומים, ההיררכיה בין גבוה לנמוך התמוטטה ואנשים מהסוג שלי מרגישים זילות הן בטורי הביקורת והן בטורים אישיים אחרים".

בעידן האינטרנט, כך נדמה, עולה לעיתים חשיבותם של הטוקבקיסטים וה"באז" החיובי או השלילי שאותו הם מייצרים סביב תכניות הטלוויזיה, על זו של מבקרי הטלוויזיה, המלכים של עידן העיתונות הכתובה. מאותה סיבה, לא צמחו מבקרי טלוויזיה שמיתגו את עצמם באינטרנט, כמו אלו שעשו זאת בדפוס. " יש ירידה בעוצמת העיתונות לעומת האינטרנט כמייצר באז", אומר רענן שקד, לשעבר מבקר הטלוויזיה של ידיעות אחרונות, "כמות הקוראים פחות חשובה לעומת מגיבים באינטרנט, שם נוצר הבאז החדש. השיחה שליד הברזייה במשרד לא קיימת כבר ברמה של פעם. כתוצאה מזאת, חלק מהמעמד של ביקורת טלוויזיה כקובעת טרנדים ונותנת שואו, יורד".

שקד לא מאשים את הטוקבקיסטים בלבד ב"הריגת" מעמדו של המבקר כמותג. "הבעיה לדעתי נעוצה בדרך הניהול של גופי התקשורת בעניין, כי איכות הכתיבה היום לא נופלת מזו של מבקרי עבר. המיתוג שלהם פשוט פחות בולט".

יואב צפיר, מי שזכה לדובשם ולעוקצם של מבקרים רבים תודות לעשייה טלוויזיונית רבת שנים ("קומדי סטור", "שמש", "פאזל", "כוכב נולד" ו"נולד לרקוד" למשל), מצטרף לדעתו של שקד: "בהחלט יכול להיות שהכותבים היום לא מספיק ממותגים". עם זאת, צפיר ממקד את הדו-שיח של הביקורת עם מושאיה כברנז'אי בעיקרו: "בניגוד למה שמקובל לחשוב, מספר קוראי ביקורת הטלוויזיה מצומצם יחסית. בעיקר קוראים אותם בתעשייה, בברנז'ה. גם בשיאם לא הרבה אנשים הכירו את הדה בושס, מאיר שניצר ורענן שקד. מבחינת הקהל הרחב אין חשיבות גדולה לביקורת. זה שונה מביקורת קולנוע, כי סרט אתה בוחר אם לראות וחשובה ההמלצה, וביקורת טלוויזיה מעיקרה היא קודם כל דעה, לא המלצה. בטלוויזיה זה פחות משנה כי הבחירה 'קפריזית' יותר מבחינת הצופה".

אותו שיח ברנז'אי בין מבקר למבוקר, מדגיש צפיר, לא השפיע עליו קשה מעולם. "אישית אני לוקח בפרופורציות דעה של אדם אחד. הרבה פעמים יש דברי טעם, אבל אנחנו מודעים לכך, ואנו עצמנו מאוד ביקורתיים לעשייה שלנו, ומבקרים את עצמנו כל היום. יש הרבה יותר מקרים שמישהו מהרחוב אומר לי משהו וזה מטריד אותי ומשפיע הרבה יותר ממבקרים. גם נהג מונית שנותן בראש עושה לי משהו, לא מעט אפילו".

האם חלק מהעובדה שהטוקבקיסטים השתלטו על השיח הביקורתי, נובעת מהומוגניות של קהל המבקרים? צפיר מאמין שכן. "מבקרי טלוויזיה זו קהילה מאוד הומוגנית, שמאופיינת בדרך כלל כתל אביבים, רווקים וצעירים. התגובות ברחוב באות מקשת יותר רחבה ומזוויות שהמבקרים לא מתייחסים אליהן. היחס של ילדים לטלוויזיה בהקשר הזה הוא חשוב".

בניגוד לשקד, שסבור שהמבקרים שמרו על הרמה אך נבלעו בים המדיה השוטף את ארצנו, חושב קודמו בתפקיד יובל נתן, (בעבר גם עורך "רייטינג" וכיום מי שחצה את הקווים לתפקיד העורך הראשי של אתר "קשת" וערוץ "ביפ", ל"ל), כי ריבוי המבקרים וכלי התקשורת שחק את מעמד מבקר הטלוויזיה לא פחות. "יש הרבה מדיות ותחושה של 'תפסת מרובה לא תפסת'. ריבוי הדעות נותן תחושה של חוסר מקצועיות. הכותבים צריכים להביא דעה, ולצד זאת גם להבין את מה שהם מסקרים, להתייחס לאספקטים טכניים ועסקיים, לתת ערך מוסף. לא מעט מהמבקרים היום מפגינים בורות במושאי כתיבתם".

נתן מסכים כי אספקט עיקרי של שחיקת המעמד הוא אובדן העוצמה של התפקיד. "זה כבר לא מרעיד את אמות הסיפים. כשהייתי מבקר אמרו לי 'כמה כוח יש לך', אבל לא הייתי שיכור מזה. אני באתי לתחום ממקום אמיתי של אהבת טלוויזיה".

מכל מקום די ברור שבמקרה של פצצות רייטינג שפנו למכנה משותף נמוך, דוגמת התכניות של דודו טופז, הביקורות לא ממש גרמו לתנודות בפיפל מיטר. "בדרך כלל התכניות המכוסחות הן גם הנצפות ביותר", אומר נתן, "יש פה ביצה ותרנגולת. נהוג לחשוב שאם העם אוהב המבקרים קוטלים, אבל אולי זה הפוך והצופים אוהבים את מה שהמבקרים שונאים? בכל מקרה השפעה לביקורת יכולה להיות רק אם היא מנומקת היטב.

נתן מתייחס לשאלת ההיצע ומיתוג: "היום אין מבקר שהוא מותג. יש הרבה אבל מרוב היצע קשה להתמקד באחד. בכל זאת אני רוצה לציין את מושיקו כהן מהדור החדש. הוא מכסח, אבל אני אוהב אותו בגלל כתיבה טובה וידע נרחב ועצום שבא לידי ביטוי בביקורת שלו. צריך לזכור שמבקרים זו אוכלוסייה של אאוטסיידרים, סוג של נקמת היורמים. קשה להם בגדול להודות שהם אוהבים משהו שכולם אוהבים, אבל צריך להיות הגון ולדעת להחמיא לכל סוגי התכניות, לדעתי גם בדודו טופז יש רגעים של טלוויזיה מצוינת".

אהוד אשרי, מבקר הטלוויזיה של עיתון הארץ, אולי אחרון "המותגים" בקרב מבקרי הטלוויזיה הפועלים כיום, מחמיא לדור החדש של המבקרים: "לגבי האיכות לא בטוח שיש ירידה, היום כל מבקר יותר צולף ומתוחכם מהדה בושס למשל".

גם אשרי מתייחס לריבוי המדיות כמה שהביא, בסופו של דבר, לירידה במעמדו של המבקר: "יש זילות מסויימת בכך שאנשים לא מקצועיים הופכים למבקרים בשל המדיות הרבות, ערוצי האינטרנט והמקומונים. אין סטנדרטים של מינון וסלקציה, אין מבקר שמסתכלים עליו כדמות או ככוכב כי יש הרבה ערוצים. אז מתחיל תהליך פוסטמודרני לפיו כל דבר יכול להיחשב לטוב בכל תחום תרבותי וקשה לייצר סמכות מקצועית. פעם היתה היררכיה, היום הקריטריון היחידי הוא רייטינג, או מספר תגובות וזה משפיע על הכתיבה להפוך יותר פופוליסטית. הכותבים מכסחים בלי סיבה בשביל הטוקבקים".