לא כולנו פטריוטים

עמותת קשב, המרכז להגנת הדמוקרטיה בישראל הוציאה דו"ח המנתח את הסיקור החדשותי במלחמה. הדו"ח מחלק את שלושת העיתונים היומיים הגדולים ואת ערוצי הטלוויזיה מהמגוייס ביותר ועד הביקורתי ביותר:

על פי הדו"ח, ערוץ 2 ומעריב, סיפקו ביקור פטריוטי, מגויס ותומך, ידיעות אחרונות וערוץ 1 ניצבים באמצע ואילו העיתון הארץ וערוץ 10 סיפקו, על פי הסקר, סיקור ביקורתי ומעמיק יותר, כשלפרקים, כך בדו"ח, היה הדיווח בערוץ 10 ביקרותי ואמיץ במלוא מובן המילה.

הדו"ח מביא מסמך פנימי שהופץ בין עובדי מעריב: "גם כאשר היה בידנו חומר בעייתי הקשור לניהול הלחימה, המצב בימ"חים, המינויים הבעייתיים בצפון, הוויכוחים המביכים בין מפקדים בכירים ותלונות נוגעות ללב של חיילי מילואים היוצאים לקרב עם ציוד בלוי, - התאפקנו, במובן מסויים מעלנו בתפקידנו העיתונאי, אבל עשינו זאת כי שקלנו את השיקול הלאומי, הפטריוטי, והחלטנו שבמקרה של מלחמה, ובוודאי מלחמה שאינה מתקדמת כראוי ומשתבשת, אנחנו חלק מהמדינה, מותר וצריך לדחות את המחלוקת ואת הביקורת..."

אורי רוזן, ראש מחלקת החדשות במעריב, אמר בתגובה לדברים: "המכתב הוא מכתב פנימי של המחלקה המסחרית שלא קשור לעיתונאי מעריב וכמובן לא משקף את מדיניות העיתון בזמן המלחמה. מעריב לא צנזר אף ידיעה, ביקורת, או דיעה למעט חשיפת תיק המניות של הרמטכ"ל דן חלוץ, שנדחתה ביומיים, עד לתחילת הפסקת האש".

הדו"ח מעביר ביקורת על התקשורת, שיצרה מצג שווא כאילו קבלת ההחלטות בממשלה על היציאה למלחמה נבעה ממהלך מתוכנן היטב. בתחילת המלחמה שיקפה התקשורת תמונה בהירה וברורה, למרות שבמציאות הוצגו מטרות שונות ליעדי הלחימה, אפילו באותו יום ממש. דוגמא לסיקור הבלתי ביקורתי, לפי הדוח, הוא אופן הצגתם של המנהיגים אולמרט ופרץ, כמצביאים עשויים ללא חת השולטים בסיטואציה ביד רמה.

את ההשקפה לפיה אסור להעביר ביקורת בזמן מלחמה מכנה עמותת קשב בדו"ח כאבסורדית. ביקורת בדיעבד אינה ביקורת, קובע הדו"ח ומדגיש כי את השאלות הקשות יש לשאול בזמן הלחימה ולא אחריה.