ההכנות ליציאתו הקרובה של החינמון החדש של שלדון אדלסון "ישראל היום" הולכות ונשלמות. אמנם בניגוד להצהרות החגיגיות, הגיליון הראשון לא ייצא מחר, כמתוכנן, אלא רק בהמשך החודש, אבל אם לא יהיה שינוי של הרגע האחרון, תצא מחר בפעם הראשונה הודעה מסודרת של אדלסון לעיתונות, שבה יסביר מהי האג'נדה של החינמון החדש וגם יחשוף את הלוגו שלו.
אל תקרא לי חינמון
השם "חינמון", מדגישים במערכת העיתון, אינו מקובל עליהם, והם מעדיפים לכנותו "עיתון שמחולק חינם". ולמה זה חשוב? כי המטרה שלהם היא לכבוש את נתח השוק של העיתונים הגדולים - לא פחות. "הכינוי ?חינמון' נועד להכפיש אותנו", טוענים במערכת. בסופו של דבר, הם טוענים, זה יהיה עיתון לכל דבר, שיכסה בהרחבה נושאים כמו פוליטיקה, ספורט, כלכלה ורכילות, ויהיו בו טורים של מיטב הכותבים.
השבוע התברר כי אולי יש ממש בהצהרות הגרנדיוזיות: ביום רביעי נודע שדן מרגלית עובר מ"מעריב" ל"ישראל היום" וחתם שם חוזה לשנתיים, תמורת סכום חודשי שמתקרב ל-100 אלף שקל. באותה נשימה עם מרגלית, דיברו שם השבוע על ניכוס טאלנטים נוספים, כמו עיתונאי הספורט רון קופמן ועיתונאי "מעריב" לשעבר חמי שלו, והדגישו שזוהי רק תחילתה של הרשימה. "אלה טובי הכותבים", אמר גורם מקורב לאדלסון, "ולא תהיה לעיתונים האחרים אפשרות להתחמק מהשפעתם".
ל-TheMarker נודע שמספר העותקים הראשוני של "ישראל היום" יהיה 150-200 אלף עותקים, וחלקם אמורים להגיע עד לפתחי הבתים, לפחות בגוש דן. בעיתון יהיו תחילה 32 עמודים, והוא יודפס בשניים או שלושה בתי דפוס בתל אביב - ולא בדפוס של "ידיעות אחרונות", בניגוד לטענות שהושמעו בעבר.
לדברי מקורבים, ב-1 בספטמבר מתכוון אדלסון להעלות את מספר עותקי העיתון ל-250 אלף, ובהמשך אף ל-300 אלף עותקים. לפי התכנון, בחודש וחצי הראשונים לא יהיו מודעות בעיתון כלל. בינתיים, הסבירו, יהיו בעיתונים מודעות פרסום של עמותות שונות, כמו "אחת מתשע", ומודעות שלא יעלו כסף למפרסמים.
לפני שבוע נודע כי על פי התכנון של אדלסון, לאחר כמה חודשים יפסיק העיתון להיות מחולק בחינם. לא ברור מתי זה יקרה ומה יהיה מחירו, אבל היעד ברור: כמה שיותר קרוב ל"ידיעות אחרונות" - גם בפורמט וגם במחיר.
"שלדון, המדינה קורסת"
"נכון, זה לא סוד שאדלסון וביבי קרובים מאוד", הודה גורם מקורב לאדלסון. "ביבי פותח כל בוקר בטלפון לאדלסון ותמיד אומר לו בדאגה: ?שלדון, המדינה קורסת', ואדלסון יעשה הכל כדי שזה לא יקרה. הוא באמת מאמין שהעיתון שלו ישרת את האינטרס שלו לראות את מדינת ישראל דמוקרטית ופלורליסטית. אבל העיתון ישקף גם דברים אחרים".
הערב יורד על "מעריב"
"מלחמה", זו המלה הכי חמה כיום בשוק התקשורת, ורובה ככולה תינטש בין "ישראל היום" ל"מעריב", מעריכים גורמים בענף. נראה ש"מעריב", שמעמדו הלך והידרדר בשנים האחרונות, הגיע לשיא שלילי השבוע. לפני כשבוע אישר המשנה למנכ"ל, משה ראובני, את דבר עזיבתו את התפקיד. ביום רביעי, כאמור, נודע על פרישתו של דן מרגלית מהעיתון, לטובת "ישראל היום". אבל הפצצה הגדולה נפלה בחמישי, כשאמנון דנקנר, עורך העיתון בחמש השנים האחרונות, אישר כי יעזוב את תפקידו בעוד כחצי שנה. ככל הידוע, הוא מתכוון להישאר בעיתון.
בעל השליטה ב"מעריב" עופר נמרודי טוען בתוקף ש"מעריב" אינו עומד כעת למכירה וכי הוא עסוק בימים אלה בחיפוש אחר עורך חדש במקום דנקנר.
מקורות בענף טוענים כי נמרודי פנה לכמה מועמדים, אך כבר הספיק ככל הנראה להיתקל בכתף קרה מצד רון לשם, סמנכ"ל התוכניות של "קשת" ששימש סגן עורך "מעריב" ב-2002 ונחשב בעבר ל"בייבי" של נמרודי. המקורות הוסיפו שיש בכוונת נמרודי לפנות גם אל רותי יובל, עורכת "שבעה ימים" לשעבר ועורכת "אולפן שישי" כיום, ואל אבי בטלהיים, שנמצא ב"מעריב" מאז 74', ככתב, עורך מוסף הספורט ועורך מוסף השבת, ומשמש כיום כמ"מ וסגן העורך. בטלהיים הגיב לדברים ב"אין תגובה", ועד לסגירת הגליון לא התקבלה תגובתם של לשם ויובל. למרות השמות האטרקטיוויים לא ברור מי ימהר לקפוץ על סיפונה של הספינה הטובעת של "מעריב".
בחמש השנים האחרונות ירדה התפוצה של "מעריב" בקצב של 2%-3% בשנה. לפי סקר TGI האחרון, אחוז החשיפה ל"מעריב" היה 19.2% מכלל קוראי העיתונים היומיים, לעומת 24.5% ב-2002. לטענת "מעריב", ביום חול הוא מדפיס כ-130 אלף עותקים, ו-200 אלף ביום שישי. ב"ידיעות", לעומת זאת, טוענים שמדפיסים יותר מ-250 אלף עותקים ביום חול ויותר מ-400 אלף עותקים בשישי.
בהקשר זה חשוב לציין כי לעת עתה "הארץ" הוא העיתון היחיד שחושף את התפוצה האמיתית שלו ואף העמיד עצמו לביקורת תפוצה של משרד ראיית חשבון. כעת יש ל"הארץ" 63,500 מנויים בימי חול והוא מדפיס 73 אלף עותקים בימי חול ו-98 אלף עותקים בשישי. בשבוע הבא צפוי "הארץ" לפרסם את הביקורת של רו"ח סומך-חייקין על מחצית השנה האחרונה.
נמרודי: לא מוכר
נמרודי היה בשנה האחרונה במגעים עם כמה אילי הון בניסיון למכור את "מעריב". המפורסמת שבהן היא העסקה עם אדלסון, שהתפוצצה ברגע האחרון. אם מוסיפים לכל אלה את ההפסדים של העיתון, וכמובן את יציאתו הקרובה של "ישראל היום" - שרבים מעובדיו, ובכללם העורך, עמוס רגב, הם מפוטרי "מעריב" החדורים בתחושת נקמה בעיתון שעזבו או העזיב אותם - אפשר להבין את הקולות שמספידים את "מעריב". ואולם נמרודי עצמו דווקא השתדל להישמע בשבת רגוע וזחוח לגמרי.
מספידים אותך. אומרים שקרוב היום שבו "מעריב" ייסגר.
"שיגידו. 'מעריב' היא חברה באמת חזקה, ולראיה - המניה שלנו ממשיכה לעלות (מתחילת יוני ירדה מניית מעריב ב-30% י.ו). נכון, אנחנו עוקבים בדריכות וברצינות אחר ההתפתחויות ונערכים לתחרות בנחישות עצומה, אבל טבעי שלא נפרט את התוכניות שלנו בתקשורת. ?מעריב' מודע לכך שהוא פועל בשוק תחרותי מאוד, ואנחנו יודעים את זה לא מהיום. אנחנו בנויים לתחרות ולמודי ניסיון של שנים במלחמות עסקיות מהסוג הזה".
עם יד על הלב, אתה לא חושש מהעתיד של "מעריב"?
"אני נשמע מוטרד? לא. כל מי שמכיר אותי, יודע שיש לי אופי של לוחם. אווירת קרב רק הופכת אותי למחודד יותר ודרוך. ודווקא ניסיון השנים הוכיח לי שיש לי במערכת "מעריב" מנהלים ועיתונאים מעולים, שאפשר בהחלט לסמוך עליהם".
זה לא סוד שמספר הקוראים שלכם יורד כל הזמן. ב"ישראל היום" חושבים שהם יצליחו להוריד את המספר הזה עוד.
"ואני מאמין שהנאמנות של המספר העצום של קוראי "מעריב" בימי חול ובסוף השבוע תעמוד למול כל חינמון שינסה להתחרות בנו".
"מי יהיה העורך הבא"?
"את זה אומר בראיון הבא".
מי מפחד מחינמונים?
מאבקי הכוח בין הכוחות הוותיקים לחדשים הסעירו השבוע את הברנז'ה העיתונאית. בחדרי חדרים מודים כולם ש"ישראל היום" מרתיע ועשוי לשנות את מפת העיתונות בישראל; אחרי הכל, מדובר באחד מעשירי העולם ואנשי העסקים המוצלחים והממולחים ביותר - איש שלא מוכן להפסיד בעניין שחשוב לו כל כך. אבל באותה נשימה הם מזכירים את "ישראלי", שמוכיח כי כושר העמידה של חינמון במדינת ישראל מוטל בספק.
"מה ששלדון לא מבין, זה שהוא מנסה ליצור מציאות חדשה במדינת ישראל, וזה לא יצליח", אמר השבוע איש תקשורת בכיר. "שלדון חי בחו"ל, נושם את בתי הקזינו שלו בלאס וגאס - אבל כאן זו מדינת ישראל, עם כללים משלה. עידן החינמונים, שהתחיל בראשית שנות ה-90 באירופה, לא פוסח עלינו, וזה נכון וזה טבעי.
"פיליפ אנשוץ הצליח לאין שיעור עם החינמון שלו 'ואשינגטון אקזמינר'. אבל זו אמריקה. כשהחלו לצאת החינמונים בפאריס, מוכרי עיתונים העלו באש חינמונים, אבל הקרב נכשל וה'מטרו' הצליח מעבר לכל שיעור. אבל זו אירופה: כאן זו ישראל, וקשה לי להאמין שמישהו יפסיק את נאמנותו ל"ידיעות", "מעריב" או "הארץ". בקושי מחליפים כאן חברת סלולר, אז עיתון בשביל חינמון? אמנם המו"לים בכוננות ויודעים שמתחילה פה מלחמה, אבל הם לא יסכימו לצאת ממנה כשידם על התחתונה".
מקורבים לאדלסון הדגימו השבוע את ביטחונו הגדול בהצלחתו.לדבריהם, אדלסון לא פוסל אפשרות שיופעל נגדו ריגול תעשייתי: "החשש של המתחרים כל כך גדול", אומר אחד מהם, "שאנחנו יודעים שבעיתונים הגדולים כבר חושבים על מערך של אנשי חלוקה שיחכו למחלקים של ?ישראל היום' בפתח הבתים, ואז יקחו את הגיליונות כדי שרק העיתון שלהם יישאר. פוחדים מאתנו, והמטרה מקדשת את האמצעים".
"לא שמעתי על רעיון כזה", מגיב נמרודי. "ובכל מקרה, הוא אינו ראוי לתגובה. כדאי שאנשי החינמון יעסקו בהוצאת העיתון שלהם, ולא ימציאו תירוצים לכישלון עתידי". גם ב"ידיעות אחרונות" היה מי שגיחך כששמע על הרעיון: "אנחנו נערכים, חושבים, אבל פוחדים? ממש לא", אמר גורם בעיתון. דובריו של אדלסון סירבו להגיב.