החינמון "ישראלי" דועך: מספר העותקים צומצם ומגיע במקרה הטוב ל-90 אלף, העיתון כבר לא מחולק בצמתים ובריכוזי קהל וגם ההכנסות דלות ולא מתקרבות לציפיות. שלמה בן צבי נפגש ללא הפסקה עם שותפים ורוכשים פוטנציאלים, בינתיים ללא תוצאות. "מי ישתגע להיכנס אתו לשותפות נגד אדלסון?" גיחך השבוע איש תקשורת. הוא הזכיר את המשא ומתן שניהל בן צבי עם הרב רפאל הלפרין כדי שזה ירכוש 25% מהעיתון, רכישה שלא יצאה לפועל.
"שלמה נפגש עם כל המו"לים בישראל", הוסיף גורם תקשורת אחר. "הוא נפגש עם עופר נמרודי, עם עמוס שוקן, עם ארנון מוזס, אבל ללא תוצאות. בינתיים הוא מביא כסף מהבית ועושה הכל כדי לשלם בזמן לספקים ולעובדים, והוא גם מנהל בימים אלה משא ומתן עם שני גורמים עסקיים בארץ ובחו"ל, אבל לא תולה הרבה תקוות. גם הוא יודע שצלו של אדלסון מרחף מעל ומפחיד את כולם. נראה שבן צבי הרים ידיים, השאלה היא רק מתי הוא יודה בזה".
"בשבועיים הקרובים יוכרע עתידו של 'ישראלי', ואם לא יימצא רוכש או שותף לעיתון ו'ישראל היום' ייצא בזמן הזה, כמעט ודאי שבן צבי יניח את המפתחות ויסגור את העיתון. כרגע כל המתרחש בין כותלי החינמון ובנפשו של בן צבי, לוט בערפל". כך אמר השבוע אחד איש תקשורת נוסף.
אמנם, צבי וילדר, דוברו של בן צבי, מכחיש מכל וכל את דבר הסגירה וטוען ש"ישראלי" ממשיך להיות מודפס ב-170 אלף עותקים, אבל ל-TheMarker נודע שלא כך הוא ומספר העותקים המודפסים כיום אינו עולה על 90 אלף ביום - 50% פחות ממספר העותקים שיצאו עד לפני כחודש. העיתון מחולק רק פעם ביום, כאשר עד לפני כשבועיים חולק פעמיים ביום, והשבוע הודיע בן צבי שבאופן קבוע מספר העמודים בעיתון יהיה 24, בניגוד למספר העמודים שהיה עד לפני כחודש 32 ויותר.
העיתון מחולק רק בתחנות הרכבת ובקווי אגד, והחוב לבתי הדפוס, בסך 4 מיליון שקל, אמנם שולם, אבל בפריסת צ'קים לפירעון עתידי. האחראי על המודעות כבר אינו עובד בחינמון, וכמוהו עוד עשרות עובדים נוספים שעבודתם הופסקה עקב הרצון לקצץ בהוצאות ולהתייעל. בשבוע שעבר עזב את החינמון דני גרסטנפלד, עורך הכלכלה, וגם עומר לחמנוביץ, עורך הספורט כבר לא עובד בעיתון. גם דני ברנר, צלם העיתון בצפון, בין הפורשים. העובדים שנותרו במערכת חוששים שלא יקבלו את משכורותיהם בזמן, והאווירה במקום קשה. עובד שעוזב השבוע: "הבטיחו לנו פנסיה וקרן השתלמות ובינתיים לא שילמו. אני לא ראיתי יותר מעשרה עובדים במערכת ואני נמצא שם כבר כחודש". עם זאת, גורם בכיר ב"ישראלי" טען שההוכחה הטובה לאי-סגירת העיתון היא המשך פרסום של חברות כמו סאנדור, מכללת ספיר וקמרה אובסקורה. כמו כן טען הבכיר שעדיין נותרו כמה עשרות עובדים במערכת ובמחלקת ההפצה.
בתביעת אדלסון שהוגשה בינואר 2007 נטען כי העיתון הפסיד כ-700 אלף דולר בחודש בתקופת השותפות. הפסדי העיתון אמנם פחתו מאז, בעקבות הירידה במספר העמודים והעובדים, אך לפי הערכות, בן צבי עדיין מאבד מאות אלפי דולרים בכל חודש שבו "ישראלי" יוצא לאור. עם זאת, בן צבי והעורך ברק סרי מצפים לתוצאות סקר ה-TGI שעומדות להתפרסם בימים הקרובים. תוצאות ה-TGI האחרונות הראו 11.5% חשיפה - נתון מעודד ביותר בזמנו.
גורמי תקשורת שונים אמרו השבוע שההמולה סביב יציאתו הקרובה של "ישראל היום", הרחיקה את האש וגם את האמפתיה מכיוונו של בן צבי. "הוא הגיבור הטראגי בכל הסיפור של החינמונים בישראל", אמר אחד מהם. "בן צבי אמנם ממעט לחשוף את רגשותיו, אבל הפנים שלו אומרות הכל. אין לי ספק שהוא מצטער על הרגע שהוא חבר לאדלסון. אסור לשכוח שאדלסון הגיע מעסקי ההימורים בלאס וגאס, והוא לא אוהב להפסיד. הכסף שהוא תובע מבן צבי הוא כסף קטן עבורו, הנקמה היא המשמעותית. כששלדון חושד שמישהו רימה אותו, הוא יחכה בפינה לרגע המתאים ויעוט עליו כמו על טרף".
בן צבי הוציא את "ישראלי" בפברואר 2006. אז הוא סיפר ל-TheMarker, שהכל התחיל חצי שנה לפני כן, כשחיכה לרכבת התחתית בניו יורק. הוא ראה שבשעה אחת לא הצליחו למכור אף גיליון של "ניו יורק טיימס" לעומת 3,800 עיתוני "מטרו" שחולקו ונלקחו על ידי עוברים ושבים. לדברי וילדר, הרעיון להוציא חינמון בישראל היה של בן צבי: "שלמה ולא אחר הוא אבי החינמונים בישראל, לכן כל כך כואב מה שקורה לו עכשיו".
התאמה פוליטית
בן צבי, בן 41 שמתגורר באפרת, נשוי לבתו של קונרד מוריס - מיהודי בריטניה העשירים ביותר ושותף של רון לאודר בחלק מעסקיו. במאי 2003 רכש בן צבי את עיתון "הצופה", שנה לאחר מכן רכש את "מקור ראשון" ו"נקודה", ומתחילת 2006 החלה קבוצת הירש-מדיה שבבעלותו להפיץ את "ישראלי" בתחנות הרכבת ובקווי אגד. יש לו עסקים בנדל"ן והיי-טק, חלקם בחו"ל, והונו מוערך ב-50 מיליון דולר. מבחינה פוליטית בן צבי התאים לאדלסון - הוא מזוהה עם "מנהיגות יהודית" של משה פייגלין. מי ששידך למעשה בינו לבין אדלסון היה בנימין נתניהו, שידוע כידיד קרוב במיוחד של לאודר ושל אדלסון.
המטרה שהציב לעצמו בן צבי היתה תפוצה של 200 אלף עותקים, כדי לעבור את "מעריב" ולגבור על עופר נמרודי, ולהגיע לחשיפה של 18% ב-TGI. הוא התכוון להשקיע כ-30 מיליון דולר, במטרה להגיע לרווחיות בתוך שלוש שנים. את העיתון הראשון הוציא, כאמור, באמצע פברואר 2006, ב-130 אלף עותקים. העורך היה אבי רצון, לשעבר עורך ספורט ב"הארץ", מנשה למנכ"ל היה אודי פרידמן. שניהם כבר לא עובדים בעיתון. גם עמוס רגב, שערך בערב את המהדורה שהיתה אמורה לצאת בבוקר, הגיע, ונלקח על ידי אדלסון ל"ישראל היום". סרי נשאר כעורך נאמן ומשמש גם כתב בעת הצורך. דייוויד בסן היה סמנכ"ל השיווק, וכשאדלסון הגיע והשקיע את הכסף הדרוש, בן צבי היה בטוח שהשיג את מטרתו.
לשיאו הגיע החינמון בתקופת מלחמת לבנון השנייה. ביולי 2006 ובמשך כחצי שנה לאחר מכן יצא החינמון בימים ראשון עד חמישי בכ-215 אלף עותקים, חולק ברכבת, בתחנות אוטובוס, בטיסות אל על, בצמתים, בקמפוסים ובמקומות ציבוריים נוספים, פעמיים ביום, כשהמהדורה הגדולה יותר בבוקר והקטנה בערב. אמנם, המפרסמים הגדולים לא מיהרו להשתמש בשירותיו, אבל החלו לצוץ ניצנים ראשונים, למשל רמי שביט מהמשביר החדש לצרכן. "זה היה עיתון חדש, והמפרסמים לא ידעו איך לאכול את המושג חינמון", אמר השבוע אחד מאנשי הפרסום. "אם 'ישראלי' היה ממשיך באותה עוצמה, יש לשער שהמפרסמים היו מגיעים. כיום כבר יודעים להתמודד עם המושג חינמון, ואין ספק שאדלסון ייהנה מהפירות".
לא יירגע עד הנוק אאוט
בנובמבר 2006 פרץ סכסוך קשה בין אדלסון לבן צבי. כתוצאה מכך פסק בית המשפט כי ההסכמים בין בן צבי לניוזקו - החברה שבבעלות אדלסון ושמייצגת אותו - מבוטלים. החלה גם התכתשות תקשורתית בין השניים, ובימים אלה מתבררת בבית המשפט תביעת אדלסון את בן צבי על סך 31 מיליון שקל. טענתו של אדלסון היא שבן צבי עשה שימוש בלתי ראוי בכספי העיתון, הציג מצגי שווא, הטעה והונה, וכספים שנועדו לתשלום חשבונות העיתון, שימשו את בן צבי לתשלום לחברות אחרות.
לפני כחודשיים הודיע אדלסון על הקמת החינמון "ישראל היום" שצפוי לצאת לשוק בשבועיים הקרובים. הוא שכר כתבים מובילים כמו דן מרגלית, הקים מערכת מפוארת בבניין מיקרודף בתל אביב, חתם על הסכמים עם בתי דפוס בתל אביב - שניים מהם מדפיסים בשלב זה גם את "ישראלי" - וחתם על הסכם הפצה עם רכבת ישראל, שבה מחולקים עדיין גיליונות "ישראלי". למעשה, טוענים גורמי תקשורת, אדלסון רצה לרכוש את "מעריב", אבל את מסע הנקמה הוא עושה נגד "ישראלי", והוא לא יירגע עד לנוק אאוט.
שלמה בן צבי סירב להגיב. דוברו, צבי וילדר, מסר: "ישראלי ימשיך להיות נוכח בשוק, כי יש לו ייחודיות שאין לאף חינמון או עיתון אחר בשוק הישראלי. הוא היחיד שמחולק בקווי האוטובוס, משרת את כלל האוכלוסייה בישראל מבחינת האג'נדה שלו, ואין בכוונת בן צבי לסגור אותו".
דובריו של אדלסון סירבו להגיב לכתבה.
אוליגרך רוסי מתעניין ברכישת "ישראלי". האומנם?
בסרט הזה כבר היינו. שוב מתפרסמת ידיעה שלפיה מתעניין מיליארדר ישראלי ברכישה או בשותפות עם שלמה בן צבי בחינמון "ישראלי". לפי הידיעה, המיליארדר הוא אוליגרך רוסי, תושב ישראל, שמנהל באחרונה מגעים עם בן צבי לרכישה מלאה או חלקית של העיתון. מה זה אומר? שבזמן ששלדון אדלסון ושדודי ויסמן ואלי עזור מנסים להכניס ללחץ את בן צבי בגלל ההוצאה הקרובה של החינמונים שלהם, הוא יכול להתחיל להירגע. שוב מגיע איזה מלאך מושיע, וכמעט כמו תמיד הוא דמות חסרת שם אבל בעל איפיון של אוליגרך רוסי וכמובן מיליארדר, שיגלה אומץ וייכנס למלחמה נגד אדלסון, יציל את "ישראלי" משקיעתו, ויעניק חיוך של מנצחים בפניו של דוד (בן צבי) למול פניו של גוליית (אדלסון).
תזכורת קטנה: ב-3 ביוני 2007 פורסם כי איש העסקים בדרי פטרקשווילי, מיליארדר ממוצא גיאורגי שמתגורר באנגליה, נמצא במשא ומתן מתקדם עם עופר נמרודי לרכישת "מעריב", לפי שווי של כ-200 מיליון דולר. במקביל ניהל בזמן הזה שלדון אדלסון בדיקת נאותות מקיפה ל"מעריב", ובעקבותיה הציע הצעת רכש. כל זה בזמן שההפסד התפעולי של מעריב ברבעון הראשון של 2007 הגיע ל-10.5 מיליון שקל, וההפסד הנקי הסתכם ב-8.3 מיליון שקל. כסף קטנטן עבור מי שמבקש לרכוש את "מעריב".
אבל אז הסתבר שפטרקשווילי, שהונו הוערך ב-12 מיליארד דולר, הוא איש עסקים מוכשר ודמות ססגונית ומרתקת, אבל הוא גם מבוקש ברוסיה בגין חשד להעלמת מאות מיליוני רובלים מקופת חברת התעופה הלאומית של רוסיה ובמעורבות בגניבת כלי רכב. רק עוד זה היה חסר לנמרודי. אז ב-7 ביוני הציע נמרודי לאדלסון לרכוש את "מעריב", אבל בסוף יוני מסתבר שנמרודי נשאר עם ההפסד התפעולי של "מעריב" שלו, ובינתיים ללא שותף בדמות איש עסקים גיאורגי או איל הימורים מלאס וגאס.
מסתבר שמוצאם של הספינים דומה, ושבסיפור הזה אין הפתעות. גם בן צבי פירסם בעבר על רוכשים פוטנציאליים, כמו הרב רפאל הלפרין, או משא ומתן עם המו"לים בישראל ועם אנשי עסקים נוספים בארץ ובחו"ל, שמשום מה שמותיהם לא הוזכרו. בחקירות ידועה השיטה של הפעלת לחץ פסיכולוגי. תאמר לי מי עומד לרכוש אותך ואדע מה אתה שווה באמת. בינתיים הרבה הציעו, אף לא אחד קנה.