"העבודה ברשות השידור היא סוג של עבדות"

"יש הסכמה חדשה וכמעט גורפת בין העובדים - כולם מוכנים עכשיו לרפורמה", מצהיר עורך הדין גלעד שר. "אבל המצב כרגע הוא של מלחמה. רשות השידור תוך כדי ניהול המשא ומתן, החליטה לקבוע עובדות בשטח. היא משנה את שיטת דיווח השעות, מקצצת את מכסת השעות הנוספות, מבקשת לפתוח רשת חדשה, ולא משתפת את הוועדים בהחלטות שנוגעות לעובדים.

שר כבר היה בסרט הזה. הוא מייצג את אגודת העיתונאים בירושלים, ואת עיתונאי הרדיו והטלוויזיה משנת 2000. הוא מנוסה בניהול משא ומתן ומכיר את הסערות והאמוציות שמלוות אותם, אבל נשאר אופטימי. כך היה גם בזמן שהיה חבר משלחת המשא ומתן של ישראל בדיונים על הסכם הביניים עם הפלשתינאים - אוסלו ב'. את היכולת לפתור סכסוכים בעתות משבר הוא מלמד בתור מרצה אורח באוניברסיטת פנסילווניה שבארה"ב.

שר: "כמובן שאחת השאלות הקשות ביותר היא שאלת הפרישה מרצון של העובדים, והיא זו שתמיד העלתה את המשא ומתן על שרטון. הרפורמה שעל הפרק הוצעה על ידי יו"ר רשות השידור החדש, משה גביש, והמנכ"ל מוטי שקלאר, בשיתוף חברת תאסק, לפני כחודש. עכשיו הכפפה בידי האוצר ועובדי רשות השידור. שר רוצה שניזכר ב-2004, אז הביא המשרד שלו את הסכם הפרישה האחרון של העובדים שכלל פנסיה תקציבית.

כ-200 עובדים הכריזו אז על פרישה מרצון, כשהם מקבלים פנסיה מוקדמת, שתי דרגות פרישה ומענק חד-פעמי. גיל הפרישה הממוצע היה 55. לכ-8,000 שקל בחודש, מה שהביא לפנסיה של כ-6,000 שקל לחודש.

כיום דורשת הרשות מהאוצר 330 מיליון שקל כדי לממן פרישה מרצון של כ-850 עובדים, ושר מצדו נלחם בתנאים שיאפשרו את הפרישה. לא יהיו התנאים האלה, אבל שר מדגיש: "ההסכמים החדשים לא יפלו מההסכם שאליו הגיעו ב-2004", הוא אומר.

מאות עובדים נמצאים כיום מעל התקן, מקבלים שעות נוספות וחלקם כלל לא עובדים. אולי יותר נוח להם שהרפורמה לא תעבור?

שר: "מה שמכעיס אותך, מכעיס אותי עוד יותר. הם עובדים בשיטת הש"ת - שובר תשלום - וזה בעיני סוג של עבדות. אין זכויות סוציאליות, אין כלים שנהוגים בשוק העבודה במדינות נורמטיוויות, וזהו מצב שהונצח במשך השנים עם מאות ואלפי עובדים. היינו מעורבים באופן אינטנסיווי בחתימת ההסכם עם האוצר בתוכנית הפרישה מרצון ב-2004.

"בכל ארגון יש עובדים מיותרים ואבטלה סמויה. תמיד אפשר לייעל ולהוציא אנשים, אבל זה צריך להיעשות בתיאום עם מי שמייצג את העובדים, ולתכלית ראויה בלבד. ואולם לא מדובר כאן בעוד מאבק עובדים לשיפור תנאי השכר או הפרישה שלהם".

אלא?

"כולנו רוצים שידור ציבורי טוב. לכן אנחנו מבקשים מהנהלת רשות השידור ומהאוצר, שיישבו איתנו כדי ליישם ביחד את הרפורמה. גם לנו, כמי שמייצגים את העובדים, יש מה לומר. גם לנו יש מה להגיד על עובדים כאלה ואחרים, שאולי לא מתאימים שיהיו על האוטו הזה שנוסע היום בכיוון ברור. אני מאמין שאם תהיה תוכנית פרישה סבירה, תתקיים רפורמה ויהיה שידור ציבורי ראוי.

"שואלים אותי למה אני ממשיך במה שלא הצליח כבר כל כך הרבה שנים. השאלה איננה רלוונטית". אני מאמין שבמדינה דמוקרטית וליברלית, חייבים שידור ציבורי. אני מאמין שכל אחד מאיתנו זכאי לתרבות נטו, להפקה מקורית נטו בלי פרסומת סמויה, ולא רק לבידור מפה ועד הודעה חדשה בלי שום תכנים".

"קשה לי לראות את הרמה הנמוכה כל כך של שידורים מסחריים מוטי רייטייג. אתה מזפזפ ומזפזפ מערוץ לערוץ, רואה פחות או יותר את אותם דברים רדודים. האצבע לא נעצרת על הערוץ הראשון מסיבה פשוטה - אי אפשר לעשות שידור איכותי כשהכלי המרכזי לשידור כזה, הכסף, חסר".

רוב האזרחים משלמים את האגרה. 350 שקל לשנה זה הרבה כסף בשביל מה שיש לערוץ להציע.

"זה סכום נמוך ולא ריאלי. במשך ארבע השנים האחרונות האגרה קוצצה כמעט בחצי, והרי האגרה הזו היא משענת השידור הציבורי. אי אפשר לבוא ולאמר לנו להתחרות בערוצים המסחריים בלי אמצעים וטכנולוגיה ובלי שכר. אנחנו רוצים להביא לשידור ציבור ראוי.

"לצערי, רשות השידור ידעה הרבה מורדות מבחינה ניהולית שגרמו לה להגיע למקום הנורא שבו היא נמצאת כיום. נלחמנו בזה בשם הוועדים ובשם אגודת העיתונאים, שנושאת את דגל המאבק בניהול הקלוקל הזה, שהגיע לשיאו השלילי בתקופת היו"ר הקודם, יוסף בראל. אמנם בסופו של דבר הוא עף מהכסא שלו, ובצדק, אבל עד שהוא עף הוא זרע הרס. זה קרה מאוחר מדי, אחרי שנגרמו נזקים כבדים מדי לרשות ואחרי שהתקבעה כבר בציבור עמדה שלפיה רשות השידור היא גוף שמנוהל באופן כושל. את זה עלינו לתקן".

גם שר וגם עורך הדין אופיר טל, שלדברי משפטנים הוא אחד הבקיאים בנבכי רשות השידור ומאבק העובדים, מתקשים לעשות סדר בכמות הוועדים שיש ברשות השידור. שר וטל מייצגים את אגודת העיתונאים בירושלים, ואת עיתונאי הטלוויזיה והרדיו. הגדרה אמורפית משהו, כי בתוך הגדרה זו גם נכללות, למשל. בסך הכל מייצג המשרד שלהם כ-1,300 עובדים מתוך כ-1,800 - העובדים ברשות.

כששר מתחיל לדבר על סוגית הפקות המקור קשה לעצור את הלהט: "כל הערוצים המסחריים סוחבים את העול הזה של תוכניות דקומונטריות, דרמה וחדשות, כאילו זה דבר נורא שצריך להיפטר ממנו ולטאטא אותו כמה שיותר מתחת לשטיח, רק רשות השידור מבקשת לעשות הפקות מקור. ואולם היא זקוקה למשאבים. זה התפקיד שלנו לפי חוק שידור סטטוטורי, ולא נותנים לנו לעשות את זה. ההוכחה לכך היא שוב ההפחתה בתשלום האגרה".

מה הקשר?

"העובדה שהתשלום עבור האגרה יורד משנה לשנה, סותרת באופן שעל גבול החוקיות את הדרישה שרשות השידור כפופה לה על פי החוק. הרשות חייבת למלא תכנים ויעדים בתחום הספורט והאקטואליה, ועליה להביא לציבור את מגוון הדעות הנדרש לשידור ציבורי נקי מאינטרסים. זה מה שקובע החוק, ועל אף שהוא מלפני 42 שנה, חייבים לכבד אותו. הפער שנוצר בין הדרישה החוקית ליכולת המעשית הוא בלתי סביר בעליל. לכן אני מציע שאנשי האוצר יסתכלו עלינו לא רק על דרך הפריזמה של הכסף".

אולי כי גם שם יש הרגשה שלמרות הססמאות, לא יקרה כלום אם לא יהיה שידור ציבורי, ממילא הוא לא מוכיח את עצמו.

"התפקיד שלנו כיועצים משפטייים שמייצגים את אגודת העיתונאים זה לדרוש מהעיתונאים שיסבירו לציבור מה יקרה דקה לאחר שהגיליוטינה הזו תרד, חס ושלום. שיקרה לנו מה שקרה למדינות אחרות - נפתח טלוויזיה ונראה רק שעשועונים, אלימות נטו או פורנוגרפיה. יש תמיכה ציבורית הרבה יותר רחבה ממה שחושבים, אבל הכי קל ונוח ופופוליסטי ללגלג על ערוץ 1 ועל קול ישראל, על הכבדות וחוסר הברק, ועל הגיל של חלק מהאנשים שנמצאים שם.

"העיתונאים צריכים גם להסביר, שלפחות חלקם רואים בעבודתם שם שליחות ולא נטל. קול ישראל והרשות לדורותיהם הקימו דורות של עיתונאים מעולים, ומגיע להם יותר מאשר סתם איזה טיפול של ועד עובדים כזה או אחר, שנדמה שהוא רק מפריע לביצוע הרפורמה".

בסופו של דבר, יילכו הביתה 900 עובדים כדרישת הרפורמה, אם מרצון ואם בפיטורים?

"קשה לי עם זה. אנשים בארגוני עובדים הם לא חפצים. לא מדובר בלהעביר 850 עגבניות למקום אחד ו-900 מלפפונים לצד אחר. מדובר באנשים, שהם עולם שלם, שחלקם עובדים כבר עשרות שנים ושמגיעים להם תנאי פרישה הולמים".

הנהלת הרשות הנוכחית מצהירה שזה בדיוק מה שגם היא רוצה.

"כשייכנסו אתי או עם מי מאנשי למשא ומתן אמיתי - אני מזהה בתוך דקות מתי זה משא ומתן אמיתי ומתי לא - וידברו איתנו על הרפורמה והאגרה, על תנאי הפרישה מרצון ועל תוכנית משותפת להבראת רשות השידור, אז אשיב על השאלה. אני רוצה לקוות שזה יקרה".

עד כמה העובדה שאתה בעצמך היית כתב ועורך בקל ישראל משפיעה על נחישות מאבקך ועל האמפטיה שלך כלפי העובדים?

"פרשתי מרשות השידור לאחר 10 שנים - וזה קרה לפני 20 שנה", הוא מחייך. "עשיתי ברשות השידור מגוון תפקידים ככתב, עורך ומגיש, ונהניתי. בהכירי את האנשים אני מאמין שהמאבק שלהם צודק ואני יודע שלחלק מהם היתה אפשרות לקום וללכת למקום אחר בתנאים משופרים, ולקבל שכר ויוקרה. נכון שגם יש לי יותר אמפטיה אליהם בגלל שהייתי חלק מהמערכת, אבל זה לא משפיע על אמונתי האמיתית בשידור ציבורי. אמשיך לנהל את המאבק הזה ביושר מצד הוועדים, ואם גם הרשות והאוצר ינהלו את המו"מ ביושר, אני באמת מאמין שנגיע סוף סוף לפתרון".

יוסף בראל מסר בתגובה: "גלעד שר הוא האדם האחרון שאני מוכן להתייחס ולהגיב לדבריו".

גלעד שר ואופיר טל שותפים במשרד עורכי הדין אהרנסון-שר-אבולעפיה-אמודאי ושות' - פרי מיזוג של שני משרדים ב-2004. המשרד נחשב לאחד המובילים בישראל בתחומים המסחרי-עסקי ובתחום דיני העבודה, ויש בו חטיבה שעוסקת בליטיגציה מסחרית לסוגיה, ביישוב סכסוכים, ובבוררויות וגישורים.

מלבד ייצוג סוכנויות ידיעות וערוצי טלוויזיה זרים - בהן רויטרס, אלג'זירה ו-CNN ייצג המשרד את רשות השידור בסכסוכים קיבוציים שלה במשך השנים האחרונות, והצליח גם בתביעות אישיות. עורכי הדין של המשרד הצליחו להשיג פסק דין תקדימי מבית הדין הארצי לעבודה שביטל את העברת עובד מרשת ב' ל"רשת מורשת", וגם הביאו לכך ששמעון פרנס יקבל זכויות פנסיוניות בעקבות פיטוריו מרשות השידור לאחר שהחל להגיש תוכניות בערוץ 2.