"אני יכולה לעשות רגולציה טובה גם בלי שאדע לשחק כדורגל"

בין לילה מלאו לפתע העיתונים בתמונתה של נעמה הניג. כל שנדרש היה משחק כדורגל של בית"ר ירושלים בקופנהגן הרחוקה וחתימות של 15 אלף מנויים, הדורשים לצפות בו ללא תשלום נוסף. הניג יצאה, לתפישתה, להגנת הצרכנים והפחיתה את המחיר שדרשו HOT ו-yes. אך במקום לזכות בכבוד ויקר, ספגה הניג ביקורת מכל הכיוונים: יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ גלעד ארדן, תקף את אופן קבלת החלטות שלה; אוהדי בית"ר הגבירו את ההתקפות נגדה והדיון גלש מעיתוני הספורט לעמודי החדשות והכלכלה. הניג עצמה עמדה במרכז המעגל, ולא האמינה שזה קורה לה: "לא לקחתי בחשבון את עוצמת הסערה", היא מודה. "תמיד ידעתי שספורט זה נושא סקסי ושטוף אמוציות, אבל עד כדי כך?".

בדיוק לפני חצי שנה נכנסה נעמה הניג לתפקידה כיו"ר בפועל של המועצה לכבלים וללוויין ויו"ר בפועל של מינהלת הסדרת השידורים לציבור. המועצה הציבורית הזו, שהוקמה ב-82', אמורה, בין היתר, לייצג את האינטרסים הציבוריים בתחום הטלוויזיה הרב-ערוצית של מנויי הכבלים והלוויין, לדאוג להשבחת השידורים ולהרחבת הפלורליזם בתכנים, להפחית את המחירים ולפתח את תעשיית התוכן וההפקה המקומית בישראל. על יו"ר המועצה, שבוחר וממנה שר התקשורת, לייעץ לשר, לקדם מדיניות ולקבוע כללים בתחומים שעליהם מפקחת המועצה, וכמובן, להיות רגולטור.

הספורט הוא אמנם רק אחד מהתכנים שבהם מטפלת המועצה, אבל מאז ומעולם עמד נושא זה בראש הפירמידה של הנושאים המטופלים, שקשור תמיד בכסף (הרבה כסף), שעשועים ויצרים חזקים. הזיכרון הלאומי של הסערה שפרצה סביב שידורי משחקי המונדיאל האחרונים ב-2006 עדיין טרי, אבל זה לא מנע את פרוץ הסערה האחרונה בתחום לפני כשבועיים, סביב המשחק בין בית"ר ירושלים לפ.צ. קופנהגן במסגרת גביע האלופות.

ערוץ הספורט החליט לשדר את המשחק בערוץ "לייב" שבתשלום, שעלותו 19.90 שקל בחודש למנויים. הניג הזדעקה והורתה להעביר את השידור לערוץ הספורט הבסיסי. לאחר כמה שעות חזרה בה, ובסוג של סחר-מכר הוחזר המשחק ל"לייב" - אבל בעלות נמוכה יותר של 11.90 שקל לחודש יולי. בעקבות זאת חויב ערוץ הספורט להחזיר כחצי מיליון שקל למנוייו.

הארץ רעשה אז ונחלקה בין מי שטענו שהגיע הזמן שהרגולטור יתערב גם במחיר לחבילות המנויים, ולא רק בתכנים, ולאלה שהזדעקו ולא הבינו מאיפה נופלת עליהם ההחלטה. באופן טבעי, מנהלי ערוץ הספורט זעמו במיוחד. גם אוהדי בית"ר ירושלים השתוללו, ובאחד מאתרי האינטרנט צוטט גם שר התקשורת כשהוא מגנה את הזיג-זג שביצעה הניג.

אולי את באמת לא מבינה מספיק בנושא? היו שטענו שאין לך מושג בכדורגל ויעצו לך לעזוב את התפקיד לאחר שלא הצלחת לקבל החלטה על שידור המשחק בחינם.

"ראיתי ושמעתי. קודם לתפקידי כיו"ר, הייתי חברה במועצת הכבלים והלוויין, ואני יודעת כמה הספורט הוא נושא מורכב. גם קודמי בתפקיד, עו"ד יורם מוקדי, ספג הרבה ביקורת על מה שהתרחש במונדיאל, ושיערתי שזה יקרה גם לי ביום מן הימים, רק שלא בעוצמות כאלה. אני צריכה היכרות בסיסית עם השוק הזה, ואת זה יש לי. בגלל שהמדינה לא מסבסדת שידורי ספורט, מדובר כאן בהרבה כסף של זכויות השידור, ואני אמורה לפקח על שוק של אינטרסים, ועל יחסים בין גורמים שחוסר סובלנות וים של אמוציות זורמים ביניהם.

"טענו שאני לא מבינה בספורט, וזה חרה לי. גדלתי בראשון לציון, מקום שנושמים בו ספורט, והנושא אינו זר לי. אלא שבתפקידי אני רגולטורית, ואני יכולה לעשות רגולציה טובה גם בלי שאדע לשחק כדורגל ובלי שאהיה מאמנת קבוצה. חוץ מזה, כדאי שנכניס את הנושא לפרופורציה. הסערה היתה בעיקר באתר אינטרנט אחד, שיש לו אג'נדה ושקשור לבית"ר ירושלים. אני מניחה שאם אותו תרחיש היה קשור בקבוצת כדורגל אחרת, סערה כזו לא היתה פורצת שם".

הטענה העיקרית נגדך היתה שהבסיס להחלטתך הוא פופוליסטי, ולא שהוא קשור בקבוצת כדורגל כזו או אחרת.

"היו שאמרו שלא התערבתי מספיק, והיו כאלה שטענו שהצעד שלי היה פופוליסטי כי אני לא אמורה להתערב בעניין המחירים בערוצים בתשלום. ואני אומרת, שאם כולם לא מרוצים ממשהו, סימן שההחלטה שלי נכונה ואין בה שמץ של פופוליזם.

"לא באתי ובמכוון העליתי את הספורט לראש הפירמידה של הנושאים שבהם אני מטפלת. זה קרה כי לפעמים האירועים מכתיבים את האג'נדה, ובספורט אחת לכמה זמן יש נקודת רתיחה. נפגעתי מאוד מכך שחלק מהביקורת נגדי לא היתה עניינית, ושנחצו קווים אדומים. היו סילופים, תגובות שלי לא הוכנסו במלואן ומסע ההכפשות האישי הגיע עד לאיומים על חיי, וזה לא לגיטימי.

"אני באמת מאמינה שמתפקידי ומחובתי להתערב במציאות שלנו, שיש ארבעה ערוצי ספורט חדשים בתשלום בשתי הפלטפורמות ("ספורט 1" ו"ספורט 2" של צ'רלטון, ו-"5 גולד" ו-"5 לייב" של ערוץ הספורט של אביב גלעדי. הניג לא מכלילה בהם את ערוץ 5+ שבתשלום, משום שלדבריה, הוא חלק מחבילת הספורט, י.ו.). אני מבינה את המשקיעים, שרוצים לקבל החזר על ההשקעה שלהם. צריך למצוא את האיזון הנכון בין האינטרס הציבורי לבין הרצון שלהם, בין מה שחייב להיות בחבילת הבסיס לבין האקסטרות. כולם כבר מודעים לכך שכתוצאה מריבוי הערוצים בתשלום נוצר שיא מחירים בלתי נתפש, וזכויות שידור משחק, שפעם עלו 10,000 דולר, מגיעות כיום ל-200 אלף דולר למשחק, ומחובתי לבדוק מהן ההשלכות של הערוצים האלה על התעשייה ועל הצרכנים".

אבל מיד לאחר המשחק הוצאת הוראה לערוץ הספורט ולצ'רלטון לשדר את משחקי הקבוצות הישראליות בחו"ל רק בערוץ הבסיס. האם זהו סוג של הודאה בטעות?

"ממש לא. אמרתי לצ'רלטון ולערוץ הספורט שאם ירכשו בעתיד זכויות לשידור משחקים בהשתתפות קבוצות ישראליות במפעלים בינלאומיים, יהיה עליהם לשדרם בערוץ 5, ערוץ הבסיס, ולא בערוצים בתשלום, רק עד לדיון במועצה בנושא. אמנם בית"ר הפסידה, אבל לפנינו משחקי גביע אופ"א, מפגשי מכבי תל אביב-טורקיה ועוד.

"קודמי בתפקיד לא התערב במלחמת הכל בכל בערוצי התשלום, שהגיעה עד כדי הקזת דם ועלייה מטאורית במחירי זכויות השידור. בנוסף להגנה הקפדנית על התכנים בערוץ הבסיס, צריך היה להרגיע את הרתיחה בערוצים שבתשלום עד לבחינתם מחדש במועצה. מספיק לראות מה קורה בין צ'רלטון לערוץ הספורט, ומה קרה ביני לבין האוהדים, כדי להבין שהגענו לנקודה מסוכנת, שכרגולטורית הייתי חייבת לשים לזה סוף, והכי חשוב שתהיה נגישות לכל הצרכנים בלוויין ובכבלים לנושא הספורט".

למה את מתערבת בשאלת המחיר של הערוצים המסחריים? הבעלים רוכשים את הזכויות, הצרכנים מודעים למחיר שהם משלמים עבור החיבור לערוצים, ומרוויחים משחקים ברמה. חובתך כרגולטורית לפקח על התכנים שבערוץ הבסיס, ולא על מחירים של הערוצים המסחריים.

"עובדה שהגעתי עם ראשי צ'רלטון ועם ערוץ הספורט להסכמה בנושא - מה שמוכיח שגם הם מבינים שהגענו לנקודת רתיחה בתחום, וגם הם שמחים על הרגיעה הזו".

אולי עדיף להתמקד בזליגת התכנים, שנגרמת מכך שאותו גוף הוא הבעלים גם של ערוץ בבסיס וגם של ערוץ מסחרי?

"דווקא העיסוק בנושא זליגת התכנים הוא פופוליסטי בעיני, מה גם שהוא מורכב. אחד הדברים הכי חשובים בעיני, שאמשיך לפקח עליו בקפדנות, הוא התכנים בערוץ הבסיס - והם לא ייפגעו. אפשר לפקח על תכנים ומחירים בטלוויזיה הרב-ערוצית, וקיימת אפשרות שנצא לשימוע ציבורי כי בסופו של דבר, לכולנו יש עניין משותף שהמשחקים ישודרו, רק שצריך לדעת היכן לעצור.

"חשוב שהמועצה תקבל החלטה מאוזנת שלא תפריע להתנהלות השידורים, תספק את בעלי הזכויות וגם תגן על הצרכן. גם השר תומך במדיניות הזו, ויש בינינו הידברות טובה, אבל כדי להיות בטוחה, לקחתי באחרונה יועץ, שגם מבין בתחום והוא גם נטול אינטרסים. ממש בימים אלה מתחיל משה גורלי, הפרשן המשפטי של 'מעריב' ואיש ספורט, לתת למועצה ייעוץ חיצוני של כמה שעות שבועיות כדי להקל עלי בעניין".

הניג נמצאת בקונפליקט: מצד אחד היא רוצה לצפות בשקט בשקיעה ממרומי הקומה ה-23 שבה היא עובדת, לסיים את יום העבודה ולחזור בזמן אל ביתה ואל בנה. מצד שני, היא נחושה בדעתה להקציב את כל זמנה ומרצה למלחמה הזו, ולהוכיח שלמועצה שבראשה היא עומדת, יש שיניים. "אולי זה נשאר בי מאז תפקידי הציבורי הראשון, שהיה בזמן מלחמת לבנון הראשונה", היא מהרהרת בקול. "עבדתי בלשכת העיתונות הממשלתית, והייתי האשה הראשונה שנכנסה ללבנון. הקמנו מרכז תקשורת בבעבדה, התקדמתי עם הכוחות, והרבה פצצות התפוצצו לידי. מובן שפחדתי, אבל נשארתי בלבנון כמה חודשים. מאז ועד היום אני בשירות הציבורי, ועדיין פצצות מתפוצצות לידי, אם כי מסוג אחר. זה עדיין מפחיד, אבל לא מרתיע אותי".

הניג מדגישה אמנם שספורט חשוב, אבל מודיעה שיש בדעתה לפקח על נושאים ותכנים נוספים. למשל, להקפיד הקפדה יתרה על התכנים בערוצי הבסיס ועל הוזלת מחירי ההתחברות לכבלים וללוויין. היא מודיעה שתבדוק את עניין החדרת הפרסומות, האסורות בשלב זה בכבלים ובלוויין.

"יש התאמה בין מחיר חבילת הבסיס לשיעור ההכנסה מפרסומות", היא מסבירה. "אם רוצים להרחיב תכנים בבסיס, וספורט במיוחד, זה מעלה את מחיר החבילה, ולכן צריך לבחון את נושא הפרסומות ברצינות, ואין לי התנגדות עקרונית לכך. אלא שלא מספיק לפתוח ערוצים לפרסומות, אלא לראות היכן למקם אותן, וצריך לפקח עליהן. בארבע מדינות בעולם אין פרסומות בכבלים ובלוויין, בהן מלטה וקולומביה, ולא הייתי רוצה שניכלל בהן".

יש שמכנים אותך "אשה עם ביצים". מה דעתך?

"שמעתי, ואני ממש לא אוהבת את ההגדרה הזאת. לא הגעתי לתפקיד הזה בגלל שאני אשה שמחפשת ריגושים, אלא כי אני מאמינה בנחיצות שלו. אני מעדיפה להיתפש כאדם שמבין את המטרה, ולא עומד מהצד בנושאים שהוא צריך לקדם. אני לא חוששת מעימותים, ועובדה שמהעימות האחרון יצאתי מחושלת. כנראה שאני אדם מאוד חזק אם עמדתי בזה. לא כל אחד היה עומד בזה. אבל בסופו של דבר נכנסתי לתפקיד כאשה, ואשאר כזו: עם הנחישות ועם הרגישות".

לפני כמה שבועות הטילה נעמה הניג באופן תקדימי קנס של 90 אלף שקל על חברת הכבלים HOT בגין פרסום סמוי - כך נודע ל-TheMarker. הניג אישרה את הטלת הקנס ואת גובהו.

"אכן, באחרונה הטלתי קנס כספי על HOT בגין פרק של 'האלופה' מהעונה הקודמת, שבו, כחלק מהדיאלוגים בין הדמויות, הומלץ על רשת בתי הספר הפרטית אנקורי. זהו פרסום סמוי, שאסור במסגרת הפקה ישראלית. בבדיקה נמצא שאכן היתה חריגה מהתקנון, והוטל הקנס".

לדברי הניג, עדיין לא נבדק האם אנקורי שילמה ל-HOT תמורת הפרסום הסמוי, אבל מה שקובע, לטענתה, מבחינת מועצת הכבלים והלוויין הוא מבחן המסך, וסמכותה כיו"ר איפשרה לה להטיל את הקנס, שגובהו מוגדר בתקנון. הניג הדגישה, שמאז נכנסה לתפקידה לפני כחצי שנה, החליטה לבחון לעומק את כל נושא הפרסום הסמוי, שהוזנח עד כה, וכי תמשיך לעשות זאת באמצעות ועדת המעקב המיוחדת לעניין. הניג אישרה שבימים אלה מתנהלות בדיקות לגבי שידורים נוספים החשודים בפרסום סמוי. אם יתברר שאכן כך, אמרה, ייקנסו חברות הכבלים או הלוויין בהתאם.

מ-HOT נמסר שתועבר תגובה עם תחילת שבוע העסקים.