חודש לפני שלירן דן היה בן 27 קרא לו שלום קיטל, המנכ"ל דאז של חברת החדשות של ערוץ 2, ושאל אותו אם הוא מוכן לשמש עורך במהדורת חדשות השבת של הערוץ. דן לא חשב לרגע לפני שהסכים: "זו היתה החלטה אמיצה מצדו לתת לבחור כל כך צעיר לשמש עורך במהדורה של המדינה. אני חב לקיטל את הקריירה שלי", הוא אומר. "והוא גם לימד אותי לא מעט. למשל, המשפט 'תהיה נוקב בתחקיר ונדיב בתגובה', הולך עמי תמיד".
דן (30), שמונה באחרונה לעורך המהדורה המרכזית של חדשות 2, נחשב לאחד מילדי הפלא של התעשייה. בעצם, את הקריירה לעבר כיסא העורך הנכסף הוא החל בקיוסק של השכונה בחולון, העיר שבה גדל. הוא זוכר עצמו כילד בן 6, חוזר מכיתה א', עוצר בקיוסק וקונה עיתון. "לא היתה ארוחת צהריים שלא קראתי במהלכה עיתון", הוא נזכר. "קראתי את כל המדורים, ובערב זה היה 'מבט'. כבר כילד העולם שלי היה עולם של חדשות".
בגיל 12 הוא החל לכתוב במקומון "השקמה" של אזור מגוריו, מאז הוא זוקף לעצמו שני הישגים וזיכרון צרוב אחד. "בגיל 14 הובלתי ככתב מוניציפלי מאבק נגד הורדת כתובות הגרפיטי בעיר ונגד טיסות הלילה מעל השכונה שבה גרתי, ובשניהם ניצחתי. באותו הזמן משה קצב התמודד על השביעיות בליכוד, וביקשתי לראיין אותו למקומון. תמיד הייתי נועז ועקשן, וקצב הסכים", הוא מחייך. "אבא שלי הסיע אותי לכנסת וראיינתי אותו שם".
"אוהב לקבוע ולהשפיע"
בצבא שירת דן בדובר צה"ל ("הדובר היה אז עודד בן עמי. כיום אנחנו עובדים יחד וזו סגירת מעגל מבחינתי"). הוא קיבל את אות החייל המצטיין של הנשיא וביום השחרור כבר עבד במחלקת החדשות של ערוץ 2. "ב-12:00 השתחררתי בבקו"ם וב-16.00 כבר ישבתי על תחקיר על אריה דרעי", הוא מספר. ב-2003 הוא פיתח את הפורמט החדש של חדשות סוף השבוע, כשהמגיש היה דני קושמרו, והוביל את המהדורה בדצמבר 2005 לשיא של כל הזמנים עד אז ברייטינג - 35.2%.
למה דווקא עורך?
"עוד כילד סימנתי לעצמי שאני רוצה להיות עורך מהדורת חדשות, והחלום שלי היה להיות עורך 'מבט'. בדובר צה"ל פגשתי את נתן גוטמן, שהיה אז עורך 'מבט' ושאלתי אותו מה אני צריך לעשות כדי להגיע לתפקיד כזה, ואני לא זז מחלומות ימינה או שמאלה. אז לא חשבתי שתוך כמה שנים אהיה עורך המהדורה המרכזית של חדשות 2.
"אמנם היו לי כמה הבלחות ככתב, כמו שהייתי במדריד בזמן ליגת האלופות בדיוק ביום הפיגוע הנורא שם והייתי העיתונאי הישראלי היחיד ששידר משם. סיקרתי גם כנס של עיתונאים ישראלים בגרמניה שהשתתפתי בו, והופעה של שרית חדד בנצרת. אלה חוויות נפלאות, אבל אני מעדיף את אלמנט ההשפעה שיש לעורך. אני אוהב לשבת מול מחשב, לראות את החדשות בראייה מערכתית ולקבוע מה מתוך עשרות האייטמים שזורמים מדי יום למערכת יעלו לאוויר. אני אוהב לקבוע ולהשפיע".
מהדורת השבת של חדשות 2 נהפכה למהדורה של חדשות עממיות, לא פעם צהובות ורכילותיות. הכל למען הרייטינג?
"ב-2003 הייתי כבר עורך משנה של המהדורה המרכזית כשהגיעה אלי ההצעה לפרמט את מהדורת החדשות של שבת. הלכנו למהלך עמוק כשההתחלה היא מאפס. לא רצינו להתחרות במהדורה המרכזית ולא רצינו לעשות את מה שקיים באולפן שישי, חיפשנו ואקום. בסקרים ובמחקרים גילינו שיש פלח רחב באוכלוסייה שמבקש לצפות בנושאים שחסרים לו - לייף-סטייל, טכנולוגיה, הצצה לחיים של עשירים, קצת רכילות, והלכנו על תפישה של חדשות טובות.
"אנחנו פותחים כל מהדורה ברבע שעה של חדשות היום, אבל אחר כך המוטו במוצאי שבת זה לדעת לפרגן בלי להתנצל, לתת 14 דקות עם הרב פירר מתוך כוונה טובה ולא כדי למצוא משהו רע, כמו בראיון הראשון שנתנו לינור אברג'יל ושאראס כזוג. חדשות חורצות גורלות של בני אדם, ואין רע בכך שביקשתי משהו אלטרנטיווי, שמח. שברנו שיא ברייטינג בדצמבר 2005 והצלחנו בעזרת המתכונת של מהדורת השבת להביא לכך שאנשים יתחילו את השבוע בחיוך. מה רע?"
בחברת החדשות לא מודים בכך, אבל הרייטינג של המהדורה היה בצלילה באחרונה. מי אחראי לזה, העריכה או ההגשה?
"על המהדורה עוברת תקופה טובה ובשלושת השבועות האחרונים הרייטינג שובר שיאים. צריך להסתכל על המגמות הכלליות ולא על כל יום בנפרד. אני לומד עכשיו לקראת תואר שני במינהל עסקים, ומנהל בעולם העסקים נמדד פעם ברבעון, כשאותי מודדים בכל יום מחדש, וזה לא קל. צריך אופי מאוד מסוים כדי לקבל באהבה את הביקורת ולהמשיך להאמין בדרך שלך ובאג'נדה שלך, ואני עושה את זה.
"יש לנו דו"ח שמחלקת המחקר שלנו נותנת לנו מדי יום, דקה אחרי דקה בחדשות, לעומת ערוץ 10 והערוץ הראשון. אני יכול לראות בדו"ח הזה מה מכוון את הצופים, ואנחנו מפיקים לקחים ומיישמים מיד. בשבועות האחרונים עלינו בכמעט 20% וזו עלייה נפלאה, בזמן שערוץ 10 עלה במקביל בכ-6%. טלוויזיה זה לא כמו עיתון, לאנשים לוקח הרבה זמן להחליט שהם מחליפים את המנוי שלהם לעיתון אחר, בטלוויזיה זה פשוט לזפזפ".
"הייתי בחופשת לידה"
מה אתה עושה בתחרות מול ערוץ 10 כדי שיזפזפו אליך?
"ברמה האסטרטגית אני מבדיל עצמי מהם. כמו הנושא החדש שהעלנו 'מרכז מול פריפריה', נושא שאני מתחבר אליו במיוחד, כי הדעת לא סובלת שבמרכז יהיו יותר מיטות אשפוז ביחס למספר החולים מאשר בפריפריה. גם פינת 'האזרח הקטן' מבדילה אותנו מהם. אבל צריך להבין שאני לא משדר את מהדורת החדשות שלי לבית הוורד בגבעתיים (בניין חדשות 10), אלא למאות אלפי המשפחות שנאמנות לנו, שעבורי הם הלקוח, ושתפקידי להשאיר אותם אצלנו.
במקביל, אנחנו מחפשים את הדרך להרחיב את קהל הצופים, מאמץ יומיומי ולא פשוט. כל בוקר ב-8:50 אני מקבל את הרייטינג היומי. אני שמח כשהוא טוב, אבל הזפזופ מנקר בתוכי, ואני יודע שאסור לנוח על זרי הדפנה".
איפה עוברים הקווים האדומים שלך כעורך?
"כל מה שקשור למשפחות שנמצאות בנסיבות טראגיות. לא נפר בחיים בקשה של משפחה שלא רוצה שנסקר הלוויה. האחריות שלי כעורך המהדורה כיוונה אותי לבקש מכל מי שדיבר על התקרית האחרונה עם סוריה לדבר בטון אחראי, שקט ולא מתלהם. למרות שהדגשנו כל הזמן שהמידע הוא על סמך פרסומים זרים, תפקידי כעורך היה לחשוב על האווירה שתהיה במשדר".
כעורך המהדורה הצטערת שלא אתה הבאת את בנימין נתניהו, שחשף ב"מבט" את חלקה של ישראל בפרשה?
"זה היה בזמן שבתי גאיה נולדה, הייתי בחופשת לידה".
לא היית מקבל תשובה כזו מאחד הכתבים שלך.
"אולי", הוא מחייך. "אני לא יודע אם היה סיכום מוקדם בין נתניהו לעורך 'מבט' ומה היה הסיכום, אם היה. זה היה בשידור חי, מה שאומר שהצנזור, שנמצא כל יום באולפן מ-18:00 ועובר על כל הכתבות המוקלטות בנושאי ביטחון, לא יכול היה לדעת שזה ייאמר. נתניהו הגדיר את דבריו כ'פליטת פה'. אני לא יודע אם הפליטה הזו הסבה נזק לישראל או לא, אבל אני יודע שראש האופוזיציה בישראל היה מוכן לומר זאת באופן גלוי בשידור חי, ולא ברור לי מה עמד מאחורי זה.
"הכיסא שאני יושב עליו מלא באחריות כבדה, ולערוץ 2 יש כוח ועוצמה, ואני מודע לבעייתיות שיש בכך ולטעויות שעושים לפעמים, וגם אני טועה".
למשל?
"ראיונות עם עבריינים או סיקור של עולם הפשע הוא בעייתי בעיני, כי לא פעם אני תוהה אם בראיון עם זאב רוזנשטיין או תחקיר עליו או על עבריין אחר אנחנו לא נותנים יד לגלוריפיקציה שעוטפת את עולם הפשע. זה נושא כבד ולפעמים אני תוהה אם עשינו בו שימוש נכון. אני לא יודע מה ההיקף הנכון של חשיפה לעולם הזה, אבל אני מוצא את עצמי חושב על כך הרבה".
"לכל מקום שהגעתי אליו הבאתי בשורה"
התחרות עם חדשות 10 או המינון הנכון לכתבות סביב עולם הפשע הם לא הדברים היחידים שמטרידים את דן. הוא מתכוון לשמור על המעטפת, אבל ימשיך, לדבריו, לטפח נושאים כמו צרכנות, איכות סביבה ובריאות ("יום אחד בדרך למערכת שמעתי אנשים מדברים על וירוס בבטן. הגעתי לנוה אילן ואמרתי 'יאללה, אייטם'"). בינתיים הוא יודע שהוא צריך לעמוד על המשמר מול האינטרנט ("יצאנו לפריצה מיידית על סוריה בגלל שראינו את הידיעה באינטרנט"), שהמחליף של גדי סוקניק יהיה גבר והוא יודיע על כך בשבועות הקרובים.
לשאלה אם יקבל הצעה להיות המנכ"ל הקבוע הבא של חדשות 2 או שייקרא לדגל מנכ"ל הערוץ הראשון, הוא עונה בנחרצות: "שלילי לגבי הערוץ השני. אבי וייס עושה עבודה נהדרת כמנכ"ל בפועל. אם הייתי מגיע לערוץ הראשון, הייתי יכול להציל את המקום מקריסה, כי אני מאמין בשאפתנות ובכך שאין דבר שאי אפשר להשיג. אני חושב שלכל מקום שהגעתי אליו הבאתי בשורה, כי מגיל צעיר האמנתי בחלומות, סימנתי דרך והתפקססתי אליה.
"הייתי ברשימת 40 הצעירים המבטיחים במגזין 'TheMarker'", מספר דן. "כששאלו אותי מה אני רוצה להיות בעוד חמש שנים אמרתי שאהיה ברשימת 100 המשפיעים ואני מתכוון לכך. תמיד הייתי במרכז של קבלת החלטות, ובמקום שבו אני נמצא היום יש לי השפעה על השיח הציבורי ועל סדר היום הלאומי, ואמשיך בכך".
תחלום רגע בגדול. את מי הכי היית רוצה לראות בחדשות 2?
"את בשאר אסד. אני מאמין שחלון הזדמנויות ייפתח בקרוב, ואז אסד יגיע ויתראיין, ואני מקווה שזה יהיה אצלנו. אין לי ספק שגם חסן נסראללה יתראיין בקרוב, ואני מקווה שגם אצלנו. אבל אסד יביא לשיא ברייטינג של כל הזמנים, וזה בהחלט יכול לחצות את ה-50%. חלום שווה, נכון?"