"אני לא אגודה לטובת הצרכן"

גבי רוזנברג, מנכ"ל JCS, כבר לא מסתפק בשוק הישראלי בלבד - ופוזל לפעילות בחו"ל. העסקה שחתמה החברה שלו בחודש שעבר בפולין, לפיה תקבל כחצי מיליון דולר עבור מיתוג ערוץ מסחרי פולני חדש, היא רק נדבך נוסף באג'נדה שכבר נהפכה לברורה.

העסקה בפולין באה לאחר עסקות נוספות של החברה הישראלית בחו"ל. JCS כבר מיתגה שישה ערוצים בסין וקיבלה עבור כל אחד מהם כמיליון דולר, וגם חתמה הסכם עם חברת מדיה בטורקיה, שלפיו תפיק סרטי פרסומת עבור משרדי פרסום טורקיים.

פעילות החברה מחוץ לישראל לא מסתכמת רק במיתוג ערוצים, אלא גם במכירת פורמטים. 200 אלף דולר הרוויחה JCS ממירת פורמטים לחו"ל, בהם "משחק מקדים" עם גלית גוטמן ו"בטיפול".

"זה לא שבישראל החברה שלנו נחשבת ללא מצליחה", מסביר רוזנברג, מנכ"ל החברה ב-15 השנים האחרונות. "ההצלחה בחו"ל, שאני מקווה שתגדל בשנים הקרובות, היא פועל יוצא של תפיסת עולם ואסטרטגיה שלפיהן יש לממש את היתרון היחסי של החברה - ובמקרה הזה הוא מתמצה במילה 'ורסטיליות'. מבחינתי זה אומר להתמקצע ביותר מתחום אחד, ולחברה שמפתחת את סוד הוורסטיליות מובטחת הצלחה כלכלית".

לא רק ב-JCS מרגישים שהשוק בישראל נהפך לצר וקשה מדי, במיוחד בתחום ההפקות. גם החברות "ענני תקשורת" ו"תיא תקשורת", בנוסף לחברות הפקה אחרות, התחילו לפעול בחו"ל ולחפש שווקים. במקרה של JCS, לרצון לפרוץ החוצה מוסיפה העובדה שבעליה של החברה, המיליארדר היהודי-אמריקאי רון לאודר, הוא גם בעל מניות בערוץ 10 - ובשל כך מונעות מהם מגבלות הרגולציה להפיק תוכן לערוץ 2.

מקורות ההכנסה של JCS מתבססים על שלוש צלעות עיקריות: אספקת שירותי אולפן, משרדים, חדרי עריכה וציוד לכ-40 חברות טלוויזיה זרות שמשדרות מישראל; שירותי פוסט-פרודקשן; וחטיבת תוכן שאחראית על ההפקות, ועד השנה האחרונה היתה אחראית גם על החדשות האזוריות עבור HOT (תוכן שהניב לחברה כ-25 מיליון שקל בשנה).

לדברי רוזנברג, כלל הפעילות הניבה הכנסות של כ-50 מיליון דולר ב-2006 וצמיחה של כ-20% ברווחיות - צמיחה שנמשכת גם השנה.

"ישראל פונה לשוק הבינלאומי, ומבחינתי, מעורבות בינלאומית היא חובה", אומר רוזנברג. "JCS התחילה כחברה שנתנה שירותים לכתבים זרים שסיקרו חדשות מישראל. המגע שלנו היה תמיד עם חברות מחו"ל, ויותר מאחרים, התנהלנו כחברה בינלאומית. היכרנו את השפה שלהם על בוריה, את נימוסי השולחן שלהם, את הציפיות שלהם מבחינה עסקית, והאג'נדה שלנו מלכתחילה היתה בינלאומית".

רוזנברג מוסיף כי "מאז ומתמיד בעלי המניות של החברה, בהתחלה משפחת תמן ואחר כך משפחת לאודר, אינם חיים בישראל. קל לנו להתנהל בזירה הבינלאומית, וכשאתה נמצא בזירה הזו אתה לומד שהיא זירה מפנקת מכל הבחינות. עבור מיתוג ערוץ בישראל מקבלים 100-30 אלף דולר, ובחו"ל - בין 350 אלף לחצי מיליון דולר. בשוק הבינלאומי יש אתגר וגיוון, ויש הבדל עצום בין לעשות עסקים בישראל ובעולם".

האם כשהיא מביטה החוצה, JCS סוללת כביש עוקף כדי לשרוד את הקושי שכאן?

"לא, זה כביש שירות, כביש משלים. בסופו של דבר JCS היא חברה ישראלית, מנהליה ישראלים, 350 עובדיה ישראלים, והחברה משלמת מס הכנסה בישראל. הפעילות הבינלאומית עבורנו היא תוכנית העשרה, שמעניקה לנו איכות חיים וגם מעשירה אותנו פיננסית. אז למה לא?".

ואיפה עומדת העסקה שלכם עם טורקיה?

"הסינים, שאתם עשיתי את העסקות האחרונות, אומרים שכל מסע גדול מתחיל בצעד אחד קטן. חוזים עדיין לא נחתמו, ותקציב שהיה אמור להשתחרר בטורקיה עבור הקמת היכל למועדון ספורט יוקרתי ישוחרר רק ב-2008, אבל אנחנו כל הזמן במגעים אתם. אני יודע שבסוף העסקות יתבצעו".

אני לא לטובת הצרכן, אני לטובת העסקים

JCS אמנם פרצה לשוק הבינלאומי, אבל כאן עברו עליה לאחרונה שינויים פחות משמחים - כמו העברת ההפקה של החדשות המקומיות לערוץ הראשון ופרישתו של שמוליק שם טוב, מנהל חטיבת ההפקות בחברה.

"מיניתי את המפיק ערן ב.י., שהיה עובד החברה, במקומו של שמוליק", מספר רוזנברג. "יש הרבה הבדלים ביניהם, וכששקלתי האם לקדם מישהו מחוץ או מתוך החברה החלטתי להטות את הכף לטובתו של ערן, כי זה תואם את אחד ממקווי המדיניות שלי - לקדם אנשים מתוך החברה. חיפשתי חיבור טוב יותר לתוכן, וערן מביא את החיבור הזה, כי הוא מפיק יוצר ולא בא מתחום הניהול והעסקים. הוא יודע שאני מצפה ש-JCS תעלה הילוך בתחום התוכן, באיכות. לא תמיד הפתרונות הבנאליים הם החכמים".

מכרתם לפני כחצי שנה את האחזקות שלכם בערוץ הספורט. במבט לאחור, זה היה חכם?

"ערוץ הספורט הוא ערוץ נפלא, אבל עם מידת סיכון גדולה, כמו גם סיכוי עצום. מצאנו את עצמנו שם עם 26% מהמניות, במצב שאנחנו לא יכולים להשפיע על התנהלות הערוץ. היום מי שמשפיע הוא מי שמביא את רוב המימון, והיות שאנחנו אוהבים להיות במקום שבו אנחנו משפיעים על סדר היום ולקבוע את הטון, החלטנו לצאת משם, וטוב שעשינו זאת".

ההצלחה בחוץ החלישה את כעסך על המגבלה הרגולטורית שמופעלת עליכם בגלל הבעלות של רון לאודר?

"ממש לא. זה משהו שמפריע ומחבל, מרגיז ומגביל, ולא הוגן. הרגולציה נולדה ב-90' כדי להבדיל בין שלוש קבוצות שהתמודדו על מכרז ערוץ 2, והיה אז היגיון בזה. חלפו 17 שנים, קשת ורשת רשאיות בסוף השנה להתמזג, ולדעתי התמזגות היא הנחת עבודה נכונה".

לדעתך, התמזגות של הזכייניות והחלשת הרגולציה תשרת את טובת הצרכן?

"אני לא אגודה לטובת הצרכן, אני לטובת העסקים. יש פה רגולציה לא רלוונטית שאבד עליה הכלח, שמקפחת, שיש לובי חזק של מפיקים שדואג לשמר אותה, וכתוצאה מכך מושיבים את JCS על הספסל עם עבירה טכנית.

"אני מבין את החששות של המפיקים, אבל לשים את החברה שלנו כמו צמח בבית לוינשטיין בגלל רון לאודר זה לא הוגן. צריך לשנות את הרגולציה, שיתנו לנו להתחרות בתנאים מוגדרים. נכון שאנחנו מצליחים בסין ופולין, ולכן אפשר להעניש אותנו בסגירת ערוץ 2 עבורנו, אבל זה נוגד את חופש העיסוק ואת ההיגיון".

15 שנה אתה מנכ"ל החברה, שבה אתה עובד כבר 23 שנה. תמשיך?

"תראי, שם המשחק שלי הוא ורסטיליות. יש לי דברים שאני דבק בהם עוד מנעורי, כמו סרטים, מוסיקה והרבה ים, אבל הנה אימצתי בזמן האחרון תחביב חדש, קונדיטוריה, אחרי שהבת שלי פתחה עסק לבצק סוכר בתל אביב. הבאתי הרבה חידושים לחברה, ואני עדיין מרגיש שיש לי מה לחדש ולהוסיף, אבל מי שנמצא בתפקידו הרבה שנים כמוני יודע שאם לא תייצר לעצמך בכל יום את המחר החדש - או שלא תהיה שם יותר או שתמות רגשית ומקצועית.

"אמנם טרם מיציתי את עצמי מבחינה עסקית בחברה, אבל אני נמצא באיזו סכיזופרניה שעולה וצפה מדי פעם. אני מחובר לחברה המון שנים ואוהב אותה מאוד, והחברה אוהבת אותי, אבל הכל פתוח מבחינה מקצועית.

"כמו שג'יימס בונד אומר בסרט, 'לעולם אל תגיד לעולם לא'. זה ביטוי שצריך ללוות אותנו כמעט בכל התחומים. לפיכך, לא יהיה נכון והוגן מצדי להתחייב על העתיד".