וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מי צריך את המפיק הזה, לעזאזל

חיים שריר

14.12.2007 / 0:33

לכבוד הכנס בינלאומי הראשון של המפיקים בישראל: טור אורח מאת יו”ר איגוד איגוד מפיקי הקולנוע והטלוויזיה חיים שריר

במהומה הגדולה שהתרגשה לאחרונה סביב מאבקי זכויות היוצרים, הוזכרו מוסיקאים, במאים, תסריטאים ומולם חברות תמלוגים, גופי שידור ומו"לים. המפיקים העדיפו להמתין בין הפטיש לסדן עד שהתפזר העשן והתברר ששוב ניסתה ועדה, והפעם ועדת הכלכלה של הכנסת, לבנות סוס ובנתה גמל וגזרה על היצירה הקולנועית-טלוויזיונית דרך (משפטית) ללא מוצא.

מעורבותו של המפיק שונה מיצירה ליצירה ומתרחשת החל משלב הפיתוח וגיוס המשאבים דרך הכתיבה וההפקה, בהכוונת הפקת היצירה לקראת השלמתה תוך התגברות על המשברים שיתקיימו בוודאות בתהליך המורכב ורב הנתונים הזה. מרבית המפיקים מעורבים בטקסט הכתוב ובתהליך הבימוי והעריכה בצורה של מתן תגובות מעמדה ביקורתית ופחות אמוציונלית מן התסריטאי והבמאי אך גם מעמדה ניהולית ושיווקית המיועדת להגדיל את הסיכוי לממש את היצירה ולהגדיל את סיכויי הפצתה.

השפעתו ותרומתו של המפיק ליצירה הקולנועית המוגמרת ניתנים להשערה על דרך השלילה: אפשר רק לשער מה היה קורה אילו התסריטאי-בימאי ערן קולירין לא היה מקבל את עצתו של מפיק "ביקור התזמורת" אילון רצ'קובסקי לחזור אל הגרסא המוקדמת של התסריט לאחר שקודם לכן נענה לעצות לקטורים למיניהם לעשות בתסריט שינויים ו"שיפורים". אפשר לנסות ולשער מה היה קורה לסרט "הבופור" אילמלא היו עומדים מאחוריו המפיקים דוד מנדיל ודודי זילבר, שאפשרו הפקה מרהיבה וראויה ליצירה הכתובה ולבימוי המצוין של יוסי סידר ורון לשם. האם "חופשת קיץ", מן היצירות הבולטות של השנה הייתה בכלל נעשית ללא המפיק אייל שיראי, שהוציא לדרך והצליח לממש הפקה נטולת תקציב כיוון שהאמין ביוצר דוד וולך.

גם באלפי הפרטים והלבטים הקטנים בתהליך הפיתוח וההפקה קיימת מעורבות עצומה ולא ידועה, בדרך כלל, של המפיק בליהוק, בבחירת הצוות הבכיר (המוסיקאי, הצלם, העורך המנהל האומנותי וכיו"ב), החלטות שישפיעו מהותית על התוצאה. יותר ידועה השפעתו המכריעה על קבלת ההחלטות התקציביות הקובעות את סדרי העדיפויות שיקבעו מהותית כיצד יראה המסך: יותר ימי צילום לעומת יותר ניצבים ואפקטים, שחקנים יקרים לעומת תגליות, ריבוי אתרים לעומת ריבוי חזרות וכך הלאה והלאה – החלטות העומדות במהות התהליך היצירתי ותוצאתו.

היצירה הקולנועית איננה מוזמנת ע"י גורם כלשהו כמעט אף פעם והיא "מעשה אומנותי" שנוצר כדי לתת ביטוי אומנותי, חברתי או אחר לקבוצת היוצרים שיצרה אותה. המסחור והתלות של היצירה הקולנועית בהתאמתה לצרכי השוק, הגדילו במהלך השנים את מעורבות והשפעת המפיק שהפך למי שצריך לגשר בין הגחמות האומנותיות של התסריטאי-בימאי-צלם-עורך-מלחין לבין הצורך שיצירה תהיה ברורה, מתקשרת, מושכת, מהנה.

בעבר פעל הקולנוע הישראלי בהשפעת אסכולת ה"אוטר", היוצר האולטימטיבי שכתב וביים ותיפקד בתוך מערכת שנתנה לו שירותים הפקתיים ובלבד שיבצע את כל ניסיונותיו וגחמותיו הקיצוניים ביותר. מאז זרם צלולויד רב במקרנים והיצירה הקולנועית, בישראל כמו בעולם, הפכה לתלויית שיתוף פעולה של כוכבים, אפקטים, כסף, שיווק וכיוצא באלה שהשפיעו והפכו אותה למורכבת וגם אם יש לה יוצר מרכזי ומוכר, הרי שתלותו במפיק וביכולתו לגיוס שחקנים אטרקטיביים, כסף ומערכת הפצה בארץ ובחו"ל, גדלו בהרבה. בהתאם לכך, גדלה גם מעורבות המפיק בתוכן והבימאי איננו הוירטואוז הבודד שהיצירה קמה ונופלת על יכולתו. ודאי שקשה מבעבר להגדירו כ"יוצר" יחיד של הסרט. מעמדו של המפיק התחזק ובניגוד לטלוויזיה, מעמדו "היצירתי" של התסריטאי בסרט הקולנוע נשאר משני לבימאי.

מרתק לראות, כי ההתקדמות בשמירה על זכויות היוצרים השונים המעורבים ביצירה הקולנועית, יצרו דווקא מצב שבו היכולת למסחר אותה תלויה באפשרות של גורם אחד, המפיק, לאגד את כל הזכויות האלה תחת קורת היצירה המוגמרת האחת, בלעדי זאת לא תירכש היצירה על ידי אף גורם שהוא.

איך זה עובד בטלוויזיה

ביצירה הדרמטית הטלוויזיונית המוזמנת השפעתו ותרומתו של המפיק בולטים אף יותר. תהליך הפיתוח מתחיל כמעט תמיד ע"י מפיק, בדרך כלל עם תסריטאי, כאשר בימאי מצורף לצוות היצירתי רק בשלב מאוחר יותר. הרעיון לסדרה יכול לבוא מהגוף המשדר, ממפיק, מתסריטאי ולעתים מבימאי או אפילו משחקן. אך השלב הבא יהיה תמיד פנייה למפיק שיהפוך את הרעיון לבר מימוש ולמותאם לצרכי הגוף המשדר, לתקציבו, לרפרטואר שלו, לקהל היעד המיועד. כאן, יכול המפיק להתקדם עם התסריטאי שלבים רבים ללא בימאי ולבחור את הבימאי רק בשלב שבו הוחלט לצאת להפקה, לפעמים עם יותר מבימאי אחד.

מובן כי התסריט הבימוי הצילום המוסיקה וכיו"ב יהיו גורמים מרכזים באיכותה של היצירה הדרמטית הטלוויזיונית, אך למפיק יש תפקיד מכריע לא פחות בהיותו הגורם האחראי, מבחינת הגוף המזמין, להצלחת הפרוייקט. כאן האומנות משנית לצורך שהיצירה המוגמרת תהיה מתקשרת ומושכת וגוף משדר יעדיף לעבוד עם מפיק שיקטין את רמת הסיכון לכישלון.

בצד בחירת מפיק בעל יכולת, התסריט הופך להיות מסמך מפתח בהחלטת הגוף המשדר להשקיע את הכסף הרב הנדרש להפקה דרמטית והקושי, לפיכך, לקבוע מי הוא היוצר בהא הידיעה של היצירה הדרמטית הטלוויזיונית גדול אף יותר מאשר בקולנוע.

מהי בכלל הגדרה זו של יוצר הסרט, סדרה? אין ויכוח כי התסריטאי הוא יוצר התסריט. אין ספק שמלחין פס הקול הוא יוצר המוסיקה. אין ספק כי לבמאי תפקיד מכריע בבימוי היצירה ובאיכותה. אין ספק כי למפיק השפעה מכריעה על איכות היצירה ופרטיה. ולא הזכרנו את הצלם, העורך, המנהל האומנותי ואפילו השחקנים העיקריים שגם להם חלק נכבד בתוצאה. לכן, לא ניתן להצביע על אחד מהיוצרים האלה כ"יוצר" יחיד.

בישראל, במרבית המקרים, מופיע שמו של התסריטאי הראשי כיוצר הסדרה. זהו קרדיט רווי אמוציות ומשקף, בדרך כלל, תוצאה של ניהול המו"מ המתנהל בין המפיק לתסריטאי וסוכנו. כל סוכן ידקלם בשמחה את תפקידו של הכותב ב"יצירת הסדרה" ומבטא בדרך כלל כוחנות או בורות בתהליך ולא נותן ביטוי אמיתי לתפקיד שממלאים בפועל היוצרים השונים והנוספים של הסדרה, להבדיל מיצירת הטקסט הכתוב, לפני שכל האחרים הפיחו בו חיים. הדוגמאות לכך רבות וכמעט שלא פסחו על אף סדרת דרמה טלוויזיונית. יוצאי הדופן מבליטים דווקא לאבסורד שבמצב הקיים: "מרחק נגיעה" היא סדרה מצליחה שנהגתה ע"י המפיק צפריר קוחנובסקי שגייס את הכותבת המחוננת רונית וייס, שניהם חלקו בתואר יוצרי הסדרה ובהמשך הצטרף רוני ניניו המוכשר כבימאי וכשותף לקרדיט היוצרים. גם ב"מעורב ירושלמי" המצוינת מספר שותפים לקרדיט היוצר, כולל המפיק ומנהל הקרן שתמכה בפרויקט והיה שותף לקונספט. "בטיפול" נהגתה על ידי חגי לוי שהיה שותף להפקה, לכתיבה ולבימוי והוא יוצר הסדרה שבה לקחו חלק כותבים ובימאים רבים.

חייב להיות גורם יחיד המסוגל להפיץ את היצירה, לחשוף אותה, להניב ממנה רווחים לטובת כל היוצרים, אחרת יווצר שיתוק מיד עם סיום ההפקה והגורם הזה הוא המפיק.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully