מקורקעים!

מחקר של תא"ל ד"ר יוסי בן-ארי מהחוג לתקשורת באוניברסיטת תל אביב קובע כי היקף המאמרים בעיתונות הכתובה שתמכו ביציאה למבצע האחרון של מלחמת לבנון היה גדול מהיקף המאמרים של המתנגדים למבצע וכי עיקר ההתנגדות באה מכיוונן של נשים עיתונאיות. בן ארי כותב במחקר: "אין ספק כי המגמה הדומיננטית בפובליציסטיקה של התקשורת הכתובה הייתה 'לדחוף' את המדינה לקרב."

בן-ארי, מראה במחקרו כי התומכים במבצע לא התייחסו ליכולת של צה"ל לביצוע המשימה, להיקף הזמן שיידרש ולמחיר הדמים שייגבה. בן ארי מציין את הכתבים בן כספית, אבי יששכרוף, עמוס הראל ואלכס פישמן ככאלה שעודדו את ביצוע המהלך הקרקעי, עוד לפני שהנושא הובא לדיון בקבינט. כך למשל, מצוטט מאמר של פישמן מה-8 באוגוסט 2006 ובו נאמר "סיכויי המהלך הדיפלומטי קלושים."

עוד נכתב במחקר כי בפרשנות, בלטה ביקורת עוקצנית, ישירה או מרומזת, על צמרת המדינה, בניסיון להניעה לפעולה הצבאית הדרמטית. בן ארי מצטט את מאמרו של עיתונאי הארץ ארי שביט שלטענתו עשה זאת באופן בוטה, כשהטיח בהנהגה הישראלית דברים קשים בגין מה שזיהה כהתנהלות פוליטית קוניוקטוראלית, כתחליף להובלה מנהיגותית: "...מלחמה כזאת אינה יכולה להוביל לניצחון. מכיוון שכך, מה שנדרש כעת אינו החלפה של קצין זה בקצין אחר. נדרש מהלך צבאי דרמטי, שיהיה מלווה בתפנית ערכית חדה".

בעוד הכתבים הצבאיים מעודדים את ביצוע המהלך הקרקעי, טוען בן ארי כי העיתונאיות התנגדו לו. במחקרו כתוב: "סימה קדמון, יעל גבירץ, יעל פז-מלמד ואורית שוחט, ראויות לכל שבח על ז'ורנליזם אמיץ, אף שוודאי ספגו על כך ביקורת מקצועית-ציבורית קשה. אך קשה שלא לתהות, האם משום שהקול העיקרי שקרא לעצור את המהלכים הצבאיים היה נשי, יכולת ההשפעה שלו היתה מצומצמת, ואולי אף פעלה כבומרנג?!"

תא"ל ד"ר יוסי בן ארי הוא קצין מודיעין בכיר לשעבר ובתקופת המלחמה כתב מאמרים ל Ynet. מחקרו הוא הרביעי בסדרת מחקרים על תפקוד התקשורת במהלך מלחמת לבנון השנייה.