שלא כמנהגי, נחתתי בקאן כבר ביום שבת. הרחובות מלאו צרפתים צעירים מהעיר ומחוצה לה, שעשו קניות של סוף שבוע. אפילו המסעדות המו אנשים דוברי צרפתית. עם ערב, ירד שקט מוזר על העיר. אמנם פה ושם ישבו אנשים במסעדות והקזינו דה פסטיבל, הצמוד לאולם הפסטיבלים של העיר, נמלא בזקנות צרפתיות מקומטות, שרק הן ואני מצאנו את הרעיון של ג'קפוט במכשירי ההימורים בתור בילוי משעשע של יום שבת. אבל העיר המתינה בציפיה לבאות, ליום א', בו תגיע המאסה הקריטית של באי השוק מיפ שנפתח ביום שני.
קאן היא עיר ממוצעת בריביירה הצרפתית שניזונה מעשרות אלפי מבקרים שמגיעים אליה באירועים בינלאומיים מיפ (שוק הטלוויזיה העולמי שנערך פעמיים בשנה), פסטיבל הסרטים (במאי) ועוד שווקים או פסטיבלים שנערכים אחת לזמן מה בעיר. תושבי קאן הם ילידים מוצצי דם הממתינים לבואם של בעלי המאה משבעת הימים. כל המחירים בקאן מחירי המסעדות, המלונות, ויש שיאמרו אף מחירי חנויות הבגדים, עולים בעשרות אחוזים כל פעם שמתרחש אירוע שכזה בעיר. יש את תעריף האין-שוק, יש את תעריף השוק, ויש את תעריף היהלום שבכתר פסטיבל הסרטים במסגרתו כל סנדוויץ' ז'מבון וגבינה הופך למיני השקעה בחברת סטארט-אפ.
למעשה, קאן היא עיר מושחתת שבה הדולר של התייר קובע את כללי המשחק. גם המיפ (המארש אינטרנסיונל דה פרוגרם דו טלוויזיון או בעברית השוק הבינלאומי לתכניות טלוויזיה) צופה בכאב מהול בקנאה בפסטיבל הסרטים שייערך כאן רק עוד חודש ומתיימר לייצר את ההוד וההדר שלו, אבל ההילה והפאסון, קיימים גם כאן למכביר. כל איש מכירות זוטר בחברת הפצה של תכניות בישול מרגיש כאילו הוא נוגע בעננים, כשהוא מגיע לשערי העיר.
התאזרו בסבלנות
אני מתהדר בתואר המפוקפק של הישראלי בעל הקילומטראז' הגבוה ביותר בשווקי מיפ. הגעתי לכאן לראשונה ב-1989 וזהו השוק ה-35 שלי. הוסף לו את פסטיבלי הסרטים בהם נכחתי והנה נתון מזעזע ביליתי קרוב לשנה מחיי בקאן! במהלך ימי השוק, אפגש כאן עם כעשרים חברות בכל יום, אשמיע להם את אותם הדברים ולרוב, אשמע את אותם הדברים. לעיתים נדירות, אני מופתע כאן באמת ממוצר טלוויזיוני בפגישה שכזאת.
קאן היא עיר מתעתעת. מי שלא מכיר את רמזיה וסודותיה, יכול להגיע לכאן ולחשוב שיצא ממנה עם דילים בהיקף של עשרות מיליוני דולרים. האמת מתחוורת לאיש הטלוויזיה כמה שבועות אחרי נחיתתו בארץ כמו כל דבר בחיים, הכל לוקח זמן, עסקאות מבשילות, רובן רק מתרקמות כאן ותהליך היצירה על מה שנרקח בקאן נמשך זמן ארוך מאד, אם הוא בכלל יוצא אל הפועל.
הנה למשל, תכנית מצויינת שראיתי לפני כשש שנים והחלטתי שאת הקונספט הזה אני חייב להפיק בישראל תכנית קומית אנגלית (שלא הצליחה מי יודע מה באנגליה) בשם The Sketch Show. מהרגע שסיכמתי על זכויות הפורמט לישראל ועד שמכרתי את התכנית והיא עלתה לאוויר בישראל כ"קצרים", עברו שנתיים. היו גם תכניות שנמכרו מהר, כמו לחמניות חמות. לא תמיד אלה הן התכניות המוצלחות יותר שהפקתי...
היפנים מציגים - איימה בספריה
פתחתי את יום ראשון בארוחת בקר מאוחרת עם ידיד אנגלי טוב שפעם מכר לי פורמטים והיום מפיק אותם באסיה. אנחנו מזינים זה את זה במידע וטיפים על הקורה בשווקים. פעם שוק הפורמטים היה קבוצה סגורה ומצומצמת של כמה עשרות בודדות של חברות שסחרו בינן לבין עצמן. מאז שפורמטים נעשו שם המשחק בעולם כולו, כל זב ומצורע כאן הוא איש פורמטים. הפורמטים נעשו מלכי השוק וקניה ומכירה של תכניות גמורות נדחקו הצידה. אנחנו נדים בראשנו בצער על מצב זה ומספידים את המגניבות שהייתה מנת חלקינו כשהיינו חברים בכת הסגורה העתיקה של סוחרי הפורמטים. הוא מספר לי על פורמטים שמצליחים מאד באסיה ואף זוכים לרייטינג מעולה בפריים טיים שם, ואני מודה לאלוהים שאני מפיק תכניות בישראל לערוצים המסחריים האיכותיים שיש כאן לעומת אלה של אסיה. וכך מתאר לי ידידי הוותיק את הלהיטים האלה:
גלדיאטורים, פורמט אמריקאי עתיק שחודש כעת ועולה בהצלחה רבה על המסכים האמריקאיים (והאסיאתיים) ובו קבוצה של גיבורי-על בשר ודם מתחרים בכל מיני מלחמות בזירה ענקית.
Silent Library פורמט יפני בו המתמודדים יושבים בספרייה ועליהם לשמור על שקט מוחלט גם כשהם עוברים עינויים מוזרים כמו תלישה של שערות מאפם.
Hole In The Wall עוד פורמט יפני בו אנשים משמשים כקוביות אנושיות בטטריס ועליהם לעבור בדיוק דרך חור בקיר המכריח אותם בכל פעם מחדש להתאים את גופם בעיוות לא הגיוני כדי לעבור דרך החור.
אלה הם הדברים הענקיים שקורים כרגע באסיה (ואגב, גם בחלק מהערוצים בארצות הברית) . אני מקווה שאצא מכאן עם פורמטים מעניינים ומאתגרים קצת יותר.
אני משנס מתני לקראת יום שני, יום פתיחת השוק, ומנסח לי מחדש את שיחות הסמול טוק הנדרשות לכל פגישה ופגישה. בעוד שלושה ימים בדיוק אטוס מכאן כשבמזוודה שלי עסקאות של עשרות מיליוני דולרים. כאילו.