רוקד עם כוכבים 2

פרק שני (ולא אחרון) בעלילות המפיק אסף גיל בפסטיבל מיפ. את מי תפגשו בביתן הישראלי ומהי הגירסה הסקנדינבית ל"תעשה לי ילד"? טור אישי ומיוחד לוואלה! ברנז'ה

אסף גיל
10/04/2008

ימי השוק של מיפ-2008 חלפו-עברו ביעף ואני ניצב לטיסה שתישא אותי מהריביירה הצרפתית לחוף מבטחים, בו אנשים אינם פותחים שיחה בשאלה: "אז ספר לי איזה הפקות עשית לאחרונה?" או מנסים לפתות אותי במתק שפתיים בסיפורים שלא יאמנו על הצלחות אין-ספור של התכניות שלהם, שכמובן, הן בלבד הדבר הבא בריאליטי, קומדיה ו/או תחום השעשועונים.

פסטיבל כזה יש קוליגיאליות של אנשי טלוויזיה שעושים ימים כלילות בניסיון לשאת חן בעיני הצופים שלהם. מין אחוות פליזרים כזאת שלא נראית אלא במפגשי הצוות של עובדי ארמון בקינגהאם. אבל האנשים המעניינים יותר בשוק הם אלה שאינם פליזרים או לפחות חושבים שאינם כאלה. הם המאתגרים את הקהל או חושבים שהם מאתגרים את הקהל. בדרך כלל חתך זה של באי-מיפ הם אנשי התוכן היצירתיים, כפי שנקראו פעם בישראל (בלי לנקוב בשמות) "גאוני הטלוויזיה". אלה הם אנשים בשר ודם, אלא שהם ניחנו במתת מופלא: הם יוצרים את מה שאנשי הזכיינים אוהבים לכנות ה"מאסט סי טיוי". תמיד תמצא אותם במפגשים עם חברות פורמטים יושבים בכסא מרוחק משהו מקהל אנשי המכירות ההמוני, נושאים מבט מהורהר מעל ללפ-טופ הנצחי בו הם רושמים את מחשבותיהם המקודשות.

אחד מהם, בו נתקלתי בפגישה אקראית עם חברת פורמטים סקנדינבית, נושא שם בלתי ניתן להגיה בעליל אלא שמיד עם ההכרות הקצרה שנעשתה ביננו, מיהר להצהיר על יהדותו וביקש שאקרא לו בשם שמוליק, כי כך קראו לו הוריו. חיש מהר נשאה אותנו שיחתנו אל ימי הרייך השלישי החשוכים וגורלם המר והמשותף של בני משפחותינו וגם אל האנטישמיות הנוראה שפושה כיום באירופה ושנאת ישראל החדשה. אך לא גאון טלוויזיה כשמוליק יותיר אותי זמן ארוך ומיותר במחוזות עמנו המדוכא. מיד פתח בפני את הלפ טופ המסתורי וסיפר לי באנגלית מעולה כיצד הפורמטים החדשים שיש בידיו, פרי מוחו הקודח, הם שיצילו את האנושות הבוהה-במסך בסקנדינביה ובתל אביב.

הנה למשל פורמט יפה שיצר ממש במו ידיו: אישה אחת (שאיננה לסבית – הוא מדגיש) רוצה להוליד ילד לבד. היא אינה חפצה בגבר לצידה (זוהי האישה החדשה של המאה ה-21, הוא מספר). פונים גברים רבי און ומצודדי מבט אל המערכת ומבקשים לתרום את פרי אשכיהם כדי להפרות את אותה אישה חדשה. וכאן, מכחכח שמוליק בגרונו, נכנסים הצופים לתמונה. אחרי שנכיר את פרי ההרבעה האנושיים האלה הכר היטב, על כל מעלותיהם הגשמיות והרוחניות, נוכל אנו, תפודי הכורסא, להצביע באמצעות אס אם אס ולבחור לאישה ההטרוסקסואלית הזאת מיהו בר המזל שיפרה אותה. ולמה שתסכים אישה להשתתף בתכנית כזאת? – אני שואל בנימוס. זו שאלה מצוינת – משבח אותי שמוליק וממהר ללהטט בגאוניות הטלוויזיה שלו – היא פשוט תכיר אנשים מצוינים באמצעות התכנית ותוכל לבחור בחירה עוד יותר מצוינת - מי יהיה אבי ילדה. התכנית מעוררת ענין עצום כעת בכל העולם, וגם בארצות הברית – מוסיף שמוליק ותולה בי עיניים מצפות.
אני ממהר לסגת בהתנצלות. "אנחנו בישראל עוד לא ממש שם" – אני אומר לו ועל אף שזוהי רק התנצלות, אני חש במלוא עוזה את הפרימיטיביות של עמנו.

מה קנו האיכותית והמילואימניק?

ממהר אני, אם כך, אל חוף מבטחים. הלוא הוא הדוכן הישראלי במיפ. בעבר, עד לפני עשר שנים בערך, ישבתי באותו דוכן במסגרת השתתפותי בשווקי מיפ, אולם בשנים האחרונות אני מדיר את רגלי מהשתתפות בדוכן ותחת זאת אני איש חסר בית - נודד ומבקר בדוכני המוכרים השונים כל חצי שעה.

הדוכן הישראלי בקאן מנוהל בשנים האחרונות ביד רמה על ידי אישה טובת מידות ויפת מראה בשם מירה גשל. מירה היא אגדה מהלכת שמנהלת בתבונה ובחברמניות ישראלית מאד את הדוכן. יושבי הדוכן אינם שונים כלל ועיקר מישראלים שנוסעים לתורכיה בטיסת שכר, ועל כן הם נחלקים לשתי קבוצות עיקריות: אלה שמאד שמחים על העובדה כי הם מבלים את זמנם בחברת ישראלים אחרים ואלה שמקללים את היום שנגזר עליהם לשהות בחברת ישראלים אחרים בחו"ל. יש בהם את הישראלי ה"חופר" – זה שעיניו מתרוצצות בדאגה אנה ואנה כדי לוודא שאף אחד ממתחריו לא "גנב" לו תכנית או פורמט מתחת לאף. "נו, קנית משהו?" – הוא ישאל כשיתקל בי (שאלה שעתיד אני להישאל מדי שעתיים בכל פעם שיתקל בי). לא רחוק ממנו יושב המפיק הישראלי המילואימניק, שאגב גירוד בכרסו השעירה, ישמח להשוות את גודל האיבר שלו לשלי: הוא יאריך ויספר בנפלאות הצלחותיו האחרונות בטלוויזיה בישראל וישתדל כל הזמן להשוות אותן לשלי. אי שם בנבכי הדוכן יושבת גם ה"איכותית". היא זו, שאינה ממש ישראלית. כלומר, כן, היא דוברת עברית, וכן, היא קנתה תכולת בית שלמה בדיוטי פרי לפני שעלתה על המטוס, והתלוננה בפני הדיילת של אל על על תנאי הטיסה, אבל עם נחיתתה בריביירה הצרפתית, הפכה פתאום לילידת המקום. היא מכירה את כל מסעדות קאן ואף את מוכר הגבינות ההוא בשוק המקומי, מלהגת בצרפתית, גרמנית ופורטוגזית ובולעת את הגלולה המרה עד מאד שהיא מנת חלקה – הישיבה בדוכן הישראלי.

על מירה, נציגת מכון היצוא הישראלי שמנהלת את הדוכן, כל המפיקים האלה לא עושים הרבה רושם, והיא נוהגת בהם מנהג גננת בעוללים – מין נזיפה המלווה בסלחנות. גם את הקניין הגרמני והסיני שיפקדו את הדוכן הישראלי, היא תנהל ולא תניח לו עד שיעזוב את הדוכן כשבידיו מלוא החופן תכניות ישראליות. הבטתי אנה ואנה בעמיתי המפיקים הישראלים, ומיהרתי לברוח מהדוכן הישראלי. בין שמוליק והמפיק המילואימניק, טוב יהיה אם אחפש לי מעט שפיות בדוכני האנגלים הקרירים והשכלתניים.

מאחר שזהו המיפ ה-35 שלי (מזל טוב), היטב אני יודע כי אין כל משמעות לתחושה המלווה אותי בסיום כל שוק ושוק. היו שווקים שחשבתי שהיו כמעט מיותרים והנה התברר כי דווקא אלו הניבו את העסקאות הכי טובות שעשיתי, והיו כאלה שיצאתי מהם בהרגשה מצוינת וברבות הימים, לא הוכיחו את עצמם כלל. מהשוק הזה אני יוצא בהרגשה טובה. למרות שלא נראה כאילו הייתה בו בשורה, הוא בהחלט היה מלא סחורה ועניין ונדמה כי הטלוויזיה העולמית אינה נחה ומייצרת עוד ועוד מוצרים שונים ומגוונים. ועל כך – ברשימה הבאה שלי – ביום ראשון...

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully