פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מדור סוף

      גלריה כותבת לברנז'ה, מיברג כותב על הארץ, הירשפלד כותב לסאמט. המדור לסקירת עיתוני סוף השבוע יוצא נגד התופעה החדשה בתקשורת הישראלית: אוננות

      שערים

      הדוגמנית יעל רייך ואחיה אילון מכורבלים על שער "7 ימים" וחושפים את התרדמת שאיחדה אותם. היינו נהנים יותר אלמלא העובדההמצמררת שהשער המאוייר של "סופשבוע" מוקדש לאונס בין אחים. שתי הכתבות טובות, ורק אחת מהן מקדמת את פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בירושלים, שזכה השבוע גם למדור מורחב של שניצר ב"תרבות מעריב", לראיון עם פטי סמית לקראת הסרט הדוקומנטרי אודותיה ב"7 לילות", לכתבה על תאומים ב"סופשבוע" (ובגלריה של חמישי) ולביקורת בגלריה. רייך עשתה סרט על יחסיה עם אחיה לפני ואחרי פציעתו, ומיד לאחר שתסתיים הכתבה הוא יוקרן בפסטיבל, וקצת אחר כך אחיה יציג תערוכת ציורים. היה שווה להתעורר.

      היה היו שלושה פנתרים

      חיפשנו את ההבדלים בין הראיונות ב"מוסף הארץ" והמוסף לשבת של מעריב עם מנהיגתם החדשה של הפנתרים השחורים, כאילו מדובר באתגר ב"מצלצלים", ובאמת שהעלינו חרס. מלבד השם, כמובן: בהארץ היא איילה מרציאנו-סבג ובמעריב היא איילה סבג. ב"7 ימים" הלכו על כתבה רחבה יותר בה התראיינו צאצאיהם של כמה מהפנתרים ובהם גם איילה סבג (הרוב קובע). ויתור שכזה על בלעדיות הוא נדיר.

      תותחים

      "הארץ" הצליח לפספס ביום שישי מול שער ריק. בכתבה של אמיר זוהר במוסף הוא נותן קרדיט לפרסום בידיעות אחרונות מוקדם יותר השבוע, לפיו חיים רביבו נאלץ לעזוב את הארץ בהוראת גורם בכיר בעולם התחתון. החידוש שלו טמון בזהותו של הגורם הבכיר, שלום דומרני. למרות זאת, הכותרת בעמוד הראשון היא "רביבו עוזב את ישראל בגלל 'עונש הגליה' של בכיר בעולם התחתון", ללא ציון שמו של הבורר. יכול להיות שכמונו, גם בהארץ מתקשים לקרוא בעיון כתבות על הקרימינלים הישראלים הכל כך לא סקסיים?

      כתבת השער של "7 לילות" מרעיפה מחמאות על "משחק מכור" ז"ל, לא פחות משהיא כותשת את ההווה של משתתפיה. יש צדק בקביעה כי עינב גלילי וגורי אלפי לא מצאו את עצמם אחרי המשחק, אבל בכל הקשור לליאור שליין, שלטחינתו הוקדשה לפחות חצי כתבה, הממצאים מפוקפקים. הכותב, רז שכניק, לא מתייחס להבדל בציפיות בין תכניות פריים טיים לתכנית לייט נייט יומית (שלעיתים זוכה לרייטינג גבוה מזה של הפריים טיים בערוץ 10) וכמובן להבדלים בין רשת לערוץ 10. לא בכדי שליין הוא היחיד שענה להאשמות (בכלל, מי שקרא בשנה האחרונה כתבת לכלוכים ב"7 לילות" שבה היה ציטוט ביקורתי שאינו אנונימי, שיקום) .

      ב"7 ימים" הבטיחו "גילויים חדשים" על רצח תמר שחק בפרו, אך הדבר היחיד שטרם פורסם הוא ההשערה ששחק נלחמה עם תוקפיה. השאר עצוב ומטלטל, אך לא באמת מחדש.

      ומה המשותף לסילבן שלום וג'ון מקיין? שניהם חולקים כתבות עם ברק אובמה. ב-7 ימים משווים בין הביוגרפיות המסקרנות של השניים, וב"מוסף הארץ" מתקיים ראיון "אכלו לי-שתו לי" עונתי עם ח"כ סילבן שלום, ששולף את השד העדתי, מחסל חשבון עם נחום ברנע (האם יש איבר בגופה של הפרה הקדושה הזאת שלא נדקר מאז קיבל את פרס ישראל?) וחוזר ומבטיח שהוא יהיה ראש ממשלה כי הרי הוא ואובמה נולדו באותו יום.

      ממתקים

      תיקי דיין בעוד כתבת יח"צ לפפאדיזי בסופשבוע, אחרי שבשבוע שעבר זה היה מנשה נוי ב"תרבות מעריב". מסתבר שמותר כבר לכתוב כי בעלה מת מסרטן ולא "מחלה קשה". נקווה שהקץ למכבסת המילים קרוב מתמיד. ב"תרבות מעריב" רוגל אלפר גילה את האדג' של עלמה זק לכבוד "עד החתונה". הכותרת, "החיים שלה בננה ביץ'", היא ציטוט של און פרלין. לטעמנו, זו פאדיחה לא קטנה.

      ב"גלריה שישי" ממשיכים עם מסורת ראיונות הברנז'ה, והפעם עם עמי אמיר, מפיק "מקום לדאגה" ו"עד החתונה", פוסט ההתמוטטות הכלכלית והאישית לפני שנתיים. נדמה שיותר יוצרים של "מקום לדאגה" מתראיינים מאשר הטאלנטים: בשבוע שעבר אלה היו הבמאי ימי ויסלר והיוצרת רנן מוסיזון ב-"7 לילות". אמנם הדברים הללו נכתבים במדור ברנז'ה, אבל נשאלת השאלה עד כמה הקהל הרחב מתעניין באנשי התעשיה שמככבים לאחרונה במוסף המתחדש של ליסה פרץ. ואולי הארץ ויתר מזמן על הקהל הרחב.

      הגנון של גדעון

      ואם כבר דיברנו על התכתבות תוך-ברנז'אית, אולי 200 איש מקוראי מוסף הארץ (וזו השערה פרועה) הבינו את "השיר הנוגה אודות הזבוב הירוק הנוצץ" במדורו של אריאל הירשפלד ב"מוסף הארץ". מדובר בתשובתו הזועמת של הירשפלד, בן זוגה של בתיה גור ז"ל, לגדעון סאמט, בעקבות הראיון עמו בשבוע שעבר באותו המוסף, על ספרו החדש של האחרון, שעוסק ברומן שניהל עם המנוחה. הירשפלד בא בחשבון מפתיע עם הקולגה לשעבר, תוך שהוא גם משמיץ את מוסף הארץ ואת המראיינת. זהירות, מר הירשפלד! אתה עלול למצוא את עצמך מועבר לחלק ב', שם תפגוש חברים ותיקים למוסף כמו תום שגב וגדעון לוי (מי שהחמיץ, יוכל למצוא את השיר על הזבוב הירוק בלינק המצורף למטה).

      בתרבות מעריב, רון מיברג משחרר את עטו ברשימת נאצה לעיתון הארץ בכלל ול"מוסף הארץ" בפרט, גורס כי חבל שלא הזהירו את סאמט מפני חשיפת "מצעיו המוכתמים", ממשיך להתלונן על יותר מדי כתבות מתורגמות במוסף ועל "ועדת המדרוג" שגם הוא, כמו רובכם, לא סובל. ושוב, נחתור תחת עצם קיומה של האכסניה בה מתגורר "מדור סוף": אולי תתחילו לכתוב גם לקוראים שאינם עיתונאים?

      גשש בלש בפעולה

      "7 לילות" מפרגנים לעצמם על חשיפת פרשת חנן גולבלט לפני שלוש שנים, שהגיעה לסיומה השבוע במאסרו. הם באמת הגיבורים האמיתיים של הסיפור הזה, ולא, נגיד, המתלוננות.

      תודה

      ל"7 לילות" שלא טירחנו לנו יותר מדי עם כתבת השירים המושמעים ביותר של אקו"ם, והסתפקו בכפולה ממצה. רק חבל שלא הוזכרו שמות המבצעים, אלא רק כותבי המילים והלחן. כך היינו יכולים לוודא, למשל, שבמקום השישי נמצא הביצוע של אייל גולן ל"חלומות", ולא זה של רוחמה רז.

      אין חגיגה בלי עוגה

      רק התחלנו וכבר בוטלה העוגה של "תרבות מעריב"? או שאולי היא נעדרה השבוע משום שכפולת הפתיחה קוצרה באופן חד פעמי? בכל מקרה, אם מישהו שם מקשיב לנו, כדאי להיפרד גם מהגרף.