פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מדור סוף

      הישג עיתונאי של דובר שירות בתי הסוהר ב"סופשבוע". ובשער "7 ימים" ראיון עם מלפפון חמוץ, למרות שאין דבר כזה עונת מלפפונים. או שאולי בעצם יש?

      שערים

      סמיר קונטאר על שער "סופשבוע" בשיחות עם חן קוטס-בר שראיינה אותו במשך שלוש שנים וכעת מפרסמת שוב את הממצאים, עם תוספות. על הכתבה חתום יחד עם הכתבת גם עופר לפלר. קצת היסטוריה: לפלר כיהן כדובר שירות בתי הסוהר בין 2003 ל-2006. יש להניח שלפלר סייע לקוטס-בר להשיג את הראיונות עם קונטאר, אבל האם לא מדובר כאן בהגדרה מחדש של היחסים שבין דובר לעיתון? האם אנחנו צפויים בקרוב למצוא את מירי רגב ב"סופשבוע" חתומה לצד כתב העיתון על ראיון עם דן חלוץ? או לראיון משותף של קוטס-בר ואבי בניהו עם מפקד סיירת שיחשוף מבצע סודי?

      למרות הצרימה, ואלוהים יש כאן חתיכת צרימה, מדובר בנוק אאוט לסופשבוע בקרב השערים. קשה להכחיש את הפדיחה הגדולה בתחרות בין המוספים, שרק אחד מהם הבין השבוע מהי עיתונות.

      על שער מוסף הארץ, שישה ילדים חמודים, שבעתיד בטח יעשו מנוי לעיתון. וההצהרה כי שלום כדור הארץ מופקד כרגע בידיהם (לא זיהינו שם את ילדיו של אביב לביא).

      תותחים

      לא ברור מה בער לעורכי "7 ימים" לחמם את האיטריה הקרירה דן מנו. אולי היחצ"ן החדש של מנו צריך להיות חתום על הראיון עמו, זה לפחות היה חוסך קצת מבוכה לכתב אמיר שואן. זהו אותו שואן, אגב, שטיפל גם בתחקיר "הישרדות" המפורסם. הייתכן שמנו היה אחד המקורות דאז והתנאי שלו הייתה כתבת שער שבה יפתח את הפה? או שבאמת חושבים ב"ידיעות" שמעניין אותנו לשמוע שהוא לא חושב שנעמה נראית טוב, וכי מושיק כמעט שבר לו את היד?

      אז למה עכשיו? כי "(מנו) מספר שהצליח להשתחרר מהחוזה שמנע ממנו לדבר על מה שהתרחש מאחורי הקלעים של הישרדות ושהגביל את ייצוגו לחברת אבוט-רייף-המאירי שהפיקה את התכנית". "7 ימים" ממשיכים בפרובנציאליות לחשוף עוד ועוד מניפולציות של הפקת "הישרדות". כשהמעבר בין דן מנו עצמו, לבין המכונים "מקורבים למנו" מעולם לא היה תפור בצורה גסה כל כך.

      מהכתבה של יגאל סרנה על העו"ד-קונסיליירי המנוח יורם חכם, ועל כל מי שיכול היה לרצות לרצוח אותו, נהנינו קצת יותר. מוסף הארץ מוצא עוד מישהו (ג'ו אלמליח) שהלווה לאהוד אולמרט הרבה כסף (חצי מיליון שקל) וחושב שזה בסדר גמור. שגרה מבורכת.

      ב"סופשבוע" תחקיר על הרופאים שהמליצו על אורן זריף, הקוסם עם הסיגר, אבל כל ניסיון ליצור סנסציה סביב אדם שאמינותו מלכתחילה מוטלת בספק, הוא בזבוז של אנרגיה.

      ממתקים

      אם הדבר הכי מעניין בכתבה המשותפת של יהודה לוי ומירי מסיקה ב"7 לילות", לקידום "יוסף וכתונת הפסים", הוא כמה פעמים מוזכרת שם נינט (כולל בכותרת), סימן שמשהו לא עובד. הכתב מדווח על כימיה, אבל אנו כבר יודעים שלוי יבשושי בראיונות לעיתונות ושמסיקה אוהבת את כל תשומת הלב לעצמה. מי שרצה עוד מהדבר הנהדר הזה יכול היה לקבל אותו במהדורת השבת של חדשות 2.

      התמלילנית נורית הירש מספרת ב"סופשבוע" על רומן חדש ומרגש, תמורת אזכור של קלטות ילדים חדשות. פייר אינאף.

      מה אתם הייתם עושים?

      ב"7 ימים", זיו קורן עם צילומים נדירים מתוך מתקן הכליאה המפורסם של כלא גוואנטנמו, שמתגלים כלא נדירים בכלל. מדובר בסיור יחצנ"י שארגנו האמריקאים, ושנדמה כי הותיר את עורכיו בהתלבטות אם בכלל לפרסם את הממצאים, מה שבסוף עשו עם טקסט חצי מתנצל, ללא הפניה בשער ובחוסר התלהבות מופגן.

      אני רוצה אני רוצה מלפפון

      רוגל אלפר מסביר ב"תרבות מעריב" שאין באמת עונת מלפפונים. הוא בטח לא ראה את הכתבה ב"7 לילות" על כך ש"הדרמה של הילד המחונן" הוא לא סתם ספר פסיכולוגי חשוב, הוא ספר פסיכולוגי חשוב שסלבס אוהבים להגיד שהם קראו. שמישהו יגביר את המזגן, המוח שלנו נמס.

      האמת היא אי שם

      גלריה שישי ותרבות מעריב מפרסמים כל אחד תרגום לכתבה אחרת על הסרט של האקס פיילז - האחת התפרסמה באל איי טיימס, והשנייה בניו יורק טיימס. הן לא זהות, אבל הסודיות ההיסטרית סביב הפרוייקט מותירה את שתיהן לא מעניינות באותה המידה.

      ואם בכפילויות עסקינן - מי שקרא ב"רייטינג" את הכתבה על איימי וינהאוס, שתורגמה מה"רולינג סטונס" ומתארת יום בחברת הנרקומנית המוכשרת, ממש לא נדרש לכתבה של דנה קסלר ב"סופשבוע", שליקטה את ההיי לייטס מתוך הרולינג סטונס ופרסומים עדכניים אחרים. חבל על קסלר, דווקא עשתה עבודה טובה.

      הפתעה!

      "שליחות קטלנית" מדווח שמיטל דוהן מופיעה בפלייבוי. מדוע היא לא יחצנה את הפרט הזה למוות? כנראה כי היא שם עם בגדים. ואם אנחנו כבר במדורי הרכילות, נשמח אם ליאורה תפסיק לנסות לעשות עם מפלגת "עלה ירוק" מה שגיל ריבה עשה עם הלנה עמרם לפני כעשור, להלן ראנינג גאג, להלן דחקות בהמשכים. אם אנחנו זוכרים נכון, זה היה מצחיק אז, אנחנו די בטוחים שזה לא מצחיק עכשיו.

      זה סופי

      העוגה של תרבות מעריב מוגרה ולא תשוב, הגרף עוד איתנו. נקווה שוועדת המדרוג של "מוסף הארץ" היא הבאה בתור, כי התחכמויות מקושקשות זה נמוך ורע.