מדור סוף

שער "סופשבוע" הוא זה שידברו בו בימים הקרובים בפינות הקפה – רותי זוארץ, כתבת "גלובס", בוגרת מערכות עיתונים רבות, וחולת אנורקסיה, מתראיינת לכבוד צאת הרומן שכתבה ועוסק במחלה. הצילום של זוארץ על כל 32 הקילו שלה, קשה ומטריד, אבל לא לגמרי צהוב.

ב-"7 ימים" חוגגים לנגיד בנק ישראל סטנלי פישר שלש שנות כהונה שנוייה במחלוקת בתחקיר ענק, שמפצה בקצת על השערים הקצפתיים של השבועות האחרונים, ורק קיומה של כתבה בנושא זהה ב-"TheMarker week" מעיבה על השמחה. שתי הכתבות תוקפות מינויים למקורבים ומשכורות מנופחות, "7 ימים" מתעלקת גם על חשבון הנסיעות של פישר. וב"מוסף הארץ" מצאו עוד ערבייה מגניבה להתלהב ממנה - אסמא אסד, האישה הראשונה והרזה של סוריה.

הראל מויאל, על שער "תרבות מעריב", הפנים שלוש שנים אחרי הזכייה בכוכב נולד כי אם לא יתעורר במהרה הקריירה שלו תיגמר. ההשלכות: מויאל מגייס לכתבה את המנהל האישי עם הפה הגדול אסף אטדגי, ויחד הם מלכלכלים על היריב הראל סקעת. הבעיה היא העיתוי: לעשות את זה כשסקעת מסובך בתביעה מול הד ארצי, זה קצת נמוך.

ב-"7 ימים" מתראיין המעצב יוסף פרץ על אחיו שנרצח בשנה שעברה, אך החיים (והיח"צ) חייבים להימשך: ליין הקז'ואל שלו, וסגירת חשבונות עם מעצבים אחרים, מקבלים גם הם את הבמה הצפוייה. ב"מוסף הארץ" מצא שאול אדר את אחת החברות השובבות של אנה פרנק, אבל גם זה מסתיר בקושי את המוסף החיוור של השבוע.

על שער "7 לילות" הזמרת המפורגנת עלמה זוהר, שגם כותבת טור שבועי ב-24 שעות. אבל גם אם יש לה חברים בידיעות אחרונות, היא בטח לא הייתה צריכה אותם בשביל לקבל תשומת לב תקשורתית: מדובר במישהי עם כשרון (עניין של טעם), ייחוס ויכולת התבטאות שתגריל לה עוד כתבות רבות וטובות.

וכעת, שאלה: מתי נכון לכתוב על תופעה בעולם הבידור? אין נוסחה מדויקת, אבל לגלות עכשיו לעולם את הביטויים "טאלנט" ו"פרזנטורית", שהחליף את ה"דוגמנית המסורתית", כפי שעשו ב-7 ימים - זו לא התשובה הנכונה. לחקור מדוע הופעות הענק של הזמן האחרון נכשלו (7 לילות) או כיצד דיוות האייטיז עושות קאמבק מתוזמן (תרבות מעריב), זה קרוב יותר.

"מעריב" מורח בלי בושה בעמודו הראשון את הפתק ששם אובמה בכותל. על אף שמדובר בעיתון שנאבק על הישרדותו, זהו צעד עלוב במיוחד. ידיעות, לעומת זאת, מוסר לקוראיו שהפתק הגיע לידיו אך התקבלה החלטה לא לפרסמו, מטעמים של צנעת הפרט. עם זאת, מקפידים לציין שם שמהפתק עולה כי אובמה הוא אדם מאמין בעל מוסר גבוה. מסתבר שפסיכולוגים עובדים לריק כשהם לומדים לתואר שני, עוברים התמחויות ועושים סטאז' במחלקות פסיכיאטריות. די במשרה של כתב בעיתון ובפתק קטנטן כדי לדעת כל מה שצריך על מועמד לתפקיד החשוב ביותר בעולם.

יאיר לפיד נתלה על אילנות טיפה גבוהים כדי להגן על ידידו ראש הממשלה: תרגום של "יוליוס קיסר" עם החלפת הדמויות למודרניות, המסתיים במילים, "אני חושש שמי שיבוא במקומו יהיה גרוע עוד יותר". כמה צפוי, ככה פאתטי.

אליען לזובסקי כותבת ומצטלמת במדי ארקיע, בכתבה על קורס ההכשרה של טייסים אזרחיים ב"ארקיע", וסוגרת מעגל עם טייסי חיל האוויר שהלחיצו אותה בשירותה הצבאי. והפרט הנוסף החיוני: "ארקיע השיקה לאחרונה שני קווי טיסה לפריז וברצלונה". ברור.

לא הופתענו מכך שלא הבנו מה רצה להגיד יוסי קליין בניתוח המחשופים שלו, אבל נהנינו מהתמונות ומהעריכה המבדחת. עם זאת, בניגוד להערכות בעמוד התוכן, ספק אם המערכת תוצף בשבוע הבא במכתבים. תצטרכו לעבוד קשה יותר כדי לחזור להיות רלוונטיים.

גדי סוקניק נתן למעריב יותר השראה ממה שהוא בטח ציפה: במדורו ב"תרבות מעריב" מהגג רוגל אלפר על מצב האנושות, כפי שהיא באה לידי ביטוי ב"פוליגרף"; ב"סופשבוע" הוא מתארח במדור של חנוך פיבן עם ההארה, כי את סוקניק החליף במהדורת החדשות בעיקר אוויר.

אנחנו יודעים שלעורכי "מוסף הארץ" יש עניינים חשובים יותר לדייק בהם, אבל לידיעת "הפואטיקה של הטבלואיד", שחר אורן לא כותבת בפנאי פלוס אלא ברייטינג. אם אתם מתקנים את כל העולם, תדאגו להיות מושלמים בעצמכם.