מדור סוף

שני תחקירים מובילים את המוספים הגדולים – במעריב שכחו שממש לא מזמן הם הצהירו שמיצינו את ההתעסקות בנושא רון ארד וב"סופשבוע" יצאו למסע בעקבות החולצה שלו. ב"7 ימים" עוסקים באלימות המשטרה נגד אתיופים. שניהם מתגמדים לעומת שער המוסף של הארץ – ראיון של אבי יששכרוף עם מסעב יוסף, בנו המתנצר של מנהיג חמאס בגדה המבקש מקלט מדיני בארצות הברית. לדברי מסעב, אביו עדיין לא יודע שזנח את האיסלאם, וילמד על כך מהכתבה הזו. בשבוע שעבר, כיכבה על השער אשת נשיא סוריה האופנתית, השבוע יש גם כתבה על אמנית איראנית במוסף, ובגלריה סקירה של הבריטני ספירס הלבנונית. בקיצור, אם כבר ערבי, שיהיה משתכנז, או לפחות שיאהב את ישו.

על עלילות צביקה פיק בידיעות ומעריב כבר נידון די והותר, רק נוסיף את העובדה שלמרות שהכתבה ב"7 לילות" ארוכה יותר, היא לא מוסיפה הרבה על זו שפורסמה יום לפני כן ב"המגזין" של מעריב.

גם ב"תרבות מעריב" תחקיר שיכול למשוך אש - כתבה על האווירה בבתי הספר לאמנות בארץ, ובייחוד בבצלאל, שם ארבעה תלמידים התאבדו מאז 2002. המעניין הוא שנראה שהמורים שתגובותיהם נדרשו, לא מוטרדים מהעובדות שנחשפות בכתבה. "תרבות מעריב" ממשיכים עם כובד הראש גם לכתבה הבאה על השחקנית גילי בן אוזיליו. היינו אומרים שמדובר פה בניסיון ללכת על קו אליטיסטי וכבד, אבל הראיון עם דפנה דקל ההריונית מיד אחר כך אייד לנו את האג'נדה.

רק ממתק אחד בידורי באמת ראוי קיבלנו בסוף השבוע הזה: כתבת "הטבלה המחזורית" ב"7 לילות" שמתמודדת בדרך משעשעת עם המיחזור של שחקנים בין הפקות טלוויזיה וקולנוע. הנושא הזה נידון יותר פעמים משליאור אשכנזי כיכב בדרמה רומנטית, אבל ההברקה הגרפית הצליחה לסחוט ממנו עוד טיפה של הנאה, ואולי אפילו תסייע לתחקירנים בעיתוני בידור שישכילו לשמור אותה. מעבר לכך, "7 לילות" השאיר אותנו די אדישים השבת.

את הסיפור של קרן ברג, האשה הראשונה של הקבלה, (היא ולא מדונה) שמקדמת את ספרה החדש "אלוהים שם ליפסטיק" עטפו לנו ב"סופשבוע" בהרבה תמונות של סלבס תוצרת חוץ, ככה שאפשר יהיה לבלוע.

מה הסיכוי שמישהו ברחוב קרליבך או ברחוב שוקן חשב שלהקדיש שטיחי ענק של שמונה עמודי קרחות ב"סופשבוע" ושבעה עמודי ארוחות בוקר במוסף הארץ זה מעניין/ מגניב/ מאוורר/ מוכר עיתונים? ויערות הגשם, מה יהיה עליהם?

יובל אברמוביץ' מראיין את הסוכן רוברטו בן שושן על חייו מאז התחקיר ב"עובדה". זוכרים מי היה עורך "עובדה" בתקופה של התחקיר? ומי עורך את "מעריב" היום? איך הולך הפתגם ההוא? "דורון גלעזר לקח, דורןן גלעזר נתן"

הגינקולוג ד"ר עמוס בר פתח מסעדת נקניקים עם וינס מוסטר מ"וינס לתמר", ומצא לנכון להתראיין על כך לשני כרישים של עיתונות האוכל באותו השבוע: חיליק גורפינקל ב"סופשבוע" ותיקי גולן ב"העיר". גורפינקל מתייחס לגינקולוגיה בהומור של ילדים בני 13 (וכותרת המשנה, "רחצתם ידיים?", היא לא סתם שוביניסטית אלא באמת מגעילה).

גם אם לא התכוון להיות כזה, פרוייקט "300 הדברים שמרכיבים את הפאזל התל אביבי" של טיים אאוט נראה כמו חגיגת צרכנות חזירית, שתולה את הקיום האנושי במסחטת המיצים הכי נכונה ומפרט הגיטרה הכי מעודכן, משהו שהיינו מצפים מ"לאישה" בכיף, אבל לא מהגיליון האחרון של העורך הפורש אמיר בן דוד. למרבה האירוניה, זהו דווקא הגיליון שחולק השבוע בחינם. כנראה שקפיטליזם לא מוכר כמו פעם.

לא נגענו בציור השבועי לילד של "7 ימים": "לאן נעלמה המעטפה? אודי, אברהמל'ה, שולי ואור שיחקו במשחק המעטפות כאשר מויש הדוור הקבוע חילק את המעטפות לחבורה. לפתע גילה אודי כי המעטפה שלו חסרה. התוכלו להבחין היכן היא מצויה?"