עדיף שתכניס למגרסה

בתחילת העונה האחרונה, לאחר פיטוריו של אלי כהן ממכבי תל אביב, חקיין מטעם תוכנית הרדיו של דידי הררי התחזה לאבי נמני והציע את משרת המאמן הפנויה והנחשקת לכמה גורמים בכדורגל הישראלי, ובהם איל ברקוביץ' ושלמה שרף. השניים נפלו בפח, והפילו איתם את כלי התקשורת שבהם כתבו באותה תקופה, אתר one (ברקוביץ') ומדור הספורט של ידיעות אחרונות (שרף). הסיפור הזה איננו חדש, והוא פורסם ונותח בהרחבה כמעט בכל במה אפשרית העוסקת בעיתונות הספורט. למיקי רוזנטל, שהשתמש בסיפור כהוכחה נוספת לרמתם הירודה של אתרי הספורט באינטרנט בכתבה בנושא ששודרה ב"שישי" של שלח ודרוקר ביום שישי האחרון, היה זמן רב לבדוק את העובדות הללו ולשחזר אותן בצורה מדויקת. למרות כל זאת, הוא שגה. רוזנטל ציין בכתבתו שהחקיין המדובר הוא מיקו, בעוד האדם האמיתי שזכאי לקרדיט הוא דן שושני. בנוסף, הוא לא טרח לציין שגם כלי תקשורת מהעיתונות המודפסת נפל בפח.

טעויות קורות גם לעיתונאים מנוסים כרוזנטל. עם זאת, בכתבה שנועדה לעסוק בטעויות המביכות שנגרמות עקב המהירות בה פועלים אתרי הספורט באינטרנט, עדיף לא לטעות, ובטח לא בפרט בסיסי כזה. בטח כשהעבודה על האייטם נמשכת למעלה מחודש, ולא מספר שעות כמו באינטרנט. אם זו היתה הבעיה היחידה בכתבה, ניחא. אלא שלכל אורכה, הכתבה היתה מופת של עבודה עיתונאית שטחית, של סימון מטרה מראש, של עריכה מגמתית, של בחירת מרואיינים בעייתית, בלי להתחשב בממצאים שעלולים היו להפריך את התזה. כאשר תוקפים מדיום מסוים על מחסור בעומק, יש לפחות לייצג סוג של עומק.

ראשית, בואו נדבר על המהירות. כן, אתרי הספורט, כמו גם אתרי החדשות, מנסים לעבוד מהר ככל האפשר. רוזנטל צילם כתבים כשהם מעבירים חומרים למערכות ומצהירים כי הידיעה תעלה באתר בתוך דקות. מה בדיוק הבעיה עם זה? המהירות הזאת קשורה יותר מכל לטכנולוגיה ולהתפתחותה, ולא לשטחיות. כך זה פועל בארץ, וכך גם בעולם. אלא שההשוואה לאתרים בתבל לא הובאה בכתבה של רוזנטל, שהרי זה היה מצריך עבודת תחקיר רצינית יותר, דורש בחירת מרואיינים מקורית יותר. בכלל, זה היה הופך את כל הכתבה הפשוטה הזאת למורכבת. מעבר לכך, ראוי שחברת החדשות של ערוץ 10, שאחראית לכתבה, תיטול קורה מבין עיניה. יכול להיות שאלה שלח ודרוקר שהחזיקו שידור במשך דקות ארוכות במהלך מלחמת לבנון השניה, כשהם מתבססים על תמונות מטושטשות שצולמו בדור השלישי מאתר נפילת קטיושות באזור חדרה? האם הם המתינו עד שיהיה בידיהם מידע מבוסס ותמונות איכותיות? לא. הטכנולוגיה איפשרה לערוץ 10 לעלות לאוויר מיד, וכך הוא עשה. כך נוהגים ערוצי הטלוויזיה בכל פיגוע: עולים לאוויר כמה שיותר מהר, גם אם האינפורמציה לא מאוד מבוססת. קצת מזכיר את הפרסום הראשון מהאינטרנט, לא?

גם זהותו של הפרשן המרכזי בכתבה, רון קופמן, בעייתית. אתם בטוחים שאדם שהפך את הצעקנות למקצוע הוא המומחה לענייני תקשורת שעליו אתם רוצים לבסס את הטיעון שלכם? אדם שחורץ את דינם של ספורטאים, מאמנים ועסקנים בהבל פיו מורשה לבקר אתרי אינטרנט על שטחיות, מהירות וחוסר מקצועיות? במחשבה שניה, הבחירה בקופמן ברורה. נכון לעכשיו, הוא עיתונאי הספורט המפורסם (להבדיל מאיכותי) ביותר בישראל, השם הראשון שיעלה בראשו של כל תחקירן שמבקש לעשות כתבה בנושא. אחרי הכל, התחקירנים הללו משתכרים קצת יותר משכר מינימום, בדיוק כמו הכתבים המככבים בכתבה. למה כבר אפשר לצפות מהם?

בעצם, מהיכרותנו עם חלק מהגורמים שכיכבו בכתבה, המציאות קצת שונה. לא כולם מרוויחים "קצת יותר משכר מינימום", משפט שנאמר על אתרי אינטרנט חדשות לבקרים וכבר הפך לקלישאה ברנז'אית חבוטה. חלק מהכתבים שרואיינו בכתבה הם אנשי מקצוע אינטליגנטיים וראויים, גם אם הם מתבלים את משפטיהם במילים כגון "כפרה". הם אפילו מרוויחים לא רע בכלל. מובן שמראיונות ארוכים איתם הובאו רק קטעים קצרים ולא מחמיאים, שמשקפים בדיוק מה שהכתבה ניסתה להוכיח. מובן שהובלט הכתב שמגיע לשטח עם מצלמת סטילס, וידאו ולפטופ, ולא האתרים ששולחים לשטח כתב, צלם סטילס וצלם וידאו, כשכל איש מתרכז בעבודתו. ואם אחת הכתבות המרואיינות מספרת שבזכות תפקידה היא זוכה בכל שבוע במקום טוב ביציע וצופה במשחק שאותו היא אוהבת, מה בדיוק רע בכך? בפעם האחרונה שבדקנו, אדם שמתייחס בתשוקה לעבודתו עושה אותה טוב יותר.

ואכן, באתרי הספורט באינטרנט יש הרבה אנשים טובים, שמתים על ספורט. רבים מהאתרים שמים דגש מוגזם על כדורגל ישראלי, אבל אם תחפשו טוב תמצאו שם גם כתבות מעמיקות ומאירות עיניים על כדורסל, ספורט אמריקאי וענפים אולימפיים. האתרים האלה גם אילצו את מדורי הספורט היומיים להרבות בתכנים מגזיניים כדי לשמור על רלוונטיות. אין סיכוי שרוזנטל היה מראה לכם את התמונה המורכבת הזאת, כי למה למה לבלבל את הפריימים המצחיקים שהוא צילם עם עובדות?

נכון, באתרי הספורט יש גם בעיות. חלקם פחות מדויקים, חלקם יותר שטחיים, המרדף אחרי הפרסום הראשון פאתטי למדי ובהחלט היינו שמחים אם רמת השכר היתה עולה. אבל הדברים הללו נכונים לגבי כל מדיום, גם לעיתונות וגם לטלוויזיה. חברת החדשות של ערוץ 10, למשל, העלתה השנה אייטם מופרך לפיו עודד קטש הגיע שתוי למשחק מול בני השרון בעונה שעברה, בעוד הסרט שעליו התבססה הידיעה דיבר על משחק מול רמת השרון, לפני שנתיים. נוכל להסיק מכך שכל כתבי הספורט בטלוויזיה לא מקצועיים ושכל מהדורות החדשות לא בודקות את המידע טרם שידורו. אם היינו מיקי רוזנטל, בוודאי היינו עושים זאת.