מדור סוף

ב"מוסף הארץ" השתגעו השבוע סופית. השער הוא כתבה מתורגמת מהניו יורק טיימס על מי שמאיים להיות מארק ספיץ הבא – מייקל פלפס. מזל שיש את האולימפיאדה כדי לתרץ. ב"סופשבוע" פספסו בגדול. דווקא ביום בו מטוסים רוסים מפציעים בשמי גיאורגיה, העדיפו בסופשבוע לקבור עמוק בפנים כתבה חצי אפויה על בחורינו המצוינים ופועלם באזור. במקום זה קודמה אל השער כתבת הדאחקות עם אלי אפללו. ב"7 ימים" הצליחה כתבת העיתון תחיה ברק להסתנן לכת היהודים המשיחיים. אז מתברר שהשטן הגדול מנגן בתוף מרים, מחלק פלאיירים בתל אביב ומעביר מזון לניצולי שואה. מה קרה לגוד אולד פאשן גורו עם חמישים נשים?

"7 לילות" ממשיכים בסדרת הכתבות: שפד את הסלב התורן (והסיבות לכך שמורות במערכת). שוב כתבה מלאת מרואיינים אנונימים שחושפים בפנינו את מה שכולנו ידענו: עיתונאים הם צורת חיים זחוחה שלעיתים לא מדייקת בפרטים. ושעוד לא נולד הדובר שיאשר תחקיר שמשמיץ את הלקוח שלו. אז מה מיוחד אצל רביב דרוקר? שעל פי התחקיר הוא התחזה לעורך דין בפני שופט. בעצם אשת שופט. בעצם המשיבון הסלולרי של אשת שופט. והוא בכלל התקשר להתנצל בפני השופט. מי השופט? מתי זה קרה? באיזה נסיבות? אין פרטים. חפיף שכניק.

ומה קורה כשהעיתונות מפסיקה להתעסק בעצמה? "מוסף הארץ" ו-TheMarker weekחובטים בדמויותיהם הטרגיות של דודי אפל ורענן דינור.

התרמית של סוף השבוע שייכת ל- TheMarker week שמגיש בשער ראיון עם דידי לחמן מסר, המשנה הפורשת ליועץ המשפטי לממשלה ואשתו של עורך הדין אורי מסר. הציטוט הסתמי שמופיע על השער, בו היא מספרת על ימי החקירות של בעלה, הוא פחות או יותר ההתייחסות היחידה שלה לפרשה. בכתבה היא מסרבת לענות על שאלות בנושא. במקום זה קיבלנו הרבה רגולציה, סכסוכים בלשכת רואי החשבון, ועדת אריאב ועוד פיהוקים מעין אלה.

ב"7 ימים" הלכו על קונספט החלום ושברו. עמיר פלג בכתבה מדכאת על החובבנות הישראלית בדרך לבייג'ינג (נושא קצת שחוק ומאוס למי שעוקב אחרי הבכיינות התקשורתית על הכשלונות הישראלים מדי ארבע שנים) ואמיר קמינר עורך לנו היכרות מחודשת עם האצן קטוע הרגליים אוסקר פיסטוריוס, שיראה את האולימפיאדה מהבית (עוד סיפור שנטחן עד דק במדורי הספורט). "מוסף הארץ" הלך עם זה רחוק מדי – עד השער (בכתבה מאוד מקצועית וטכנית, שבה ימצאו עניין רק חובבי שחייה אדוקים) והוסיף גם פרויקט צילומים של ספורטאים נבחרים בכיכובה של ציפי אובזילר. ב"גלריה" תמצאו את עצמכם מתמסרים לקסם האקזוטי של סין החדשה: אופנה, אדריכלות, ספרות. רק חסר מתכון לבננה מטוגנת לקינוח. מעריב שולחים אתכם לחפש בעמודי החדשות.

מה תגידו על כתבה שמציגה עצמה כך: "הכתבה התקופתית שעוסקת במצב התרבות בירושלים היתה לריטואל תקשורתי עגמומי". אז ב"תרבות מעריב" הלכו נגד הזרם, ועשו כתבת שער נטולת עומק ונתונים על הבירה השוקעת. רוגל אלפר מדבר עם שלושה ירושלמים מודאגים. השער הוא יצירה גרפית מיושנת שלא מעוררת חשק לקרוא. אבל איתכם במאבקכם הצודק.

"7 לילות" יוצאים מכליהם כדי לוודא שעוד אמן בינלאומי לא יבטל הופעה בארץ, אפילו אם מדובר באטריה קרה כמו הברידרז, הלהקה של קים וקלי דיל. אז מה עושים? שמים בשער תמונה של הפיקסיז, להקת העבר של קים, ומתפללים לטוב.

"מוסף הארץ" מעלה מן האוב כתבה על תרבות הקעקועים בקרב עבריינים מחבר העמים. אנחנו עדיין מעדיפים את הגרסה של דיוויד קרוננברג. "סופשבוע" ממציא מחדש את מאיר פלבסקי. ומיטל דוהן עדיין מתפשטת. תודה ששאלתם.

האם מוסף השבת של ידיעות התגייס לטובתו של שאול מופז? האם זה מקרי שנחום ברנע מראיין אותו (ויוצא להגנת האנגלית שלו), שחנוך דאום קורא לבוחרי קדימה להצביע לו (באחד הטורים הכי פחות מנומקים בכל העיתונים בסופ"ש), ואפילו בני חמולת חילס מצהירים שאם היו יכולים היו מצביעים לו (למה לא לפקוד אותם לקדימה? מופז כבר עשה דברים מוזרים יותר)? רק מאיר שלו נכנס קצת במופז, אבל רק מיטיבי לכת יגיעו לחלק השלישי של הטור האחרון במוסף.

במוסף לשבת של ידיעות אחרונות הצליחו להרים במהירות שער על רלף קליין, כולל טקסט מרגש של ביתו רינת. במוסף של מעריב העדיפו להציג בשער את נוער הגבעות ששוב מאיים להצית את האזור במקרה של פינוי יישובים. כן, ראינו למה אתם מסוגלים בהתנתקות.

ואגב קליין: בידיעה על אודות השחקנית שקליין הכי אהב, בחלק הראשון של ידיעות, מציין עידן אבני שלמסיבת הפרידה ממנו בישראל הגיע אפילו כרים עבדול ג'באר. אז נכון שעבדול ג'באר ודוקטור ג'יי ממש קרובים ב"סן פרנסיסקו על המים" של אריק איינשטיין, אבל דווקא השני מביניהם, זה שקורע רשתות, הגיע להיפרד מרלף, בעוד ההוא שנוגע בשמים היה עסוק במשחקי פלייאוף ה-NBA, כאחד מעוזרי המאמן של הלוס אנג'לס לייקרס. הטעות מובנת: שניהם הרי שחורים וגבוהים.

יאיר לפיד מסביר בסיפור דמיוני/ על היום שבו ייעלם הכיבוש הישראלי /
הפלסטינים יזכו בעצמאותם/ אך עדיין יישארו עם מטומטם/
אז מה מר לפיד?/ הכלב אכל לך את הספר של אדוארד סעיד?