פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מדור סוף

      עם מי איציק אברג'יל מרגיש בטוח ומה מטריד את יאיר לפיד? העברנו את סוף השבוע בדפדוף במוספים. זה לא היה קל

      שערים

      "7 ימים" חושף את תופעת שפחות המין הסיניות של הפועלים הזרים בישראל. תופעה? לא בטוח. במשטרה אומרים שמדובר במקרים ספורים ובקו לעובד לא מוסרים נתונים. אז כן, יש תמונה של שלוש נשים עם פנים מוסתרות, אבל תמונות האילוסטרציה של זונות סיניות (בטייוואן) ועוד זונה (שחקנית סינית בסרט על ניצול נשים) קצת מחפפות את העסק.

      במוסף הארץ מציגים את רותו מודן כלת פרס אייזנר לרומן הגרפי הטוב ביותר, וקוברים את הכתבה המעניינת של סוף השבוע. סיפורו של נצ"מ אורי מכלוף. ביום מראשי היחידה לחקירות פשעים כלכלים בלילה לוקח את שוטרים לנערות ליווי ומסתחבק עם העולם התחתון.

      ומה ב"סופשבוע"? כתבת פרופיל על יצחק אברג'יל. זה מעניין, זה מדאיג, זה קצת מתחיל לשעמם. ואז מגיע עמנואל רוזן ב"אולפן שישי" וגם הוא עושה כתבה על אברג'יל. ההבדל: ב"סופשבוע" מסרב מפקד כלא באר שבע לשעבר טוויזר להתראיין ללא אישור אברג'יל. וב"אולפן שישי" טוויזר מזמין לביתו את עמנואל רוזן. כנראה שאברג'יל מרגיש בטוח יותר עם עמנואל.

      גיאורגיה

      כפולה ריקה במוסף השבת של ידיעות אחרונות ממתינה לשובו של צדוק יחזקאלי. תמונה חזקה, עיצוב מוצלח. כן, זה מהלך קל אבל גם אנחנו היינו עושים את אותו הדבר. מוסף שבת של מעריב מקדיש לא פחות מעשרה עמודים לטובת המלחמה בגיאורגיה. תמצאו שם שתי כתבות צבע של כתבי העיתון באזורי הלחימה וטורים. הרבה טורים. המלצה שלנו: תקראו את הגרסה המקוצרת של נחום ברנע. הכתבות של אלכס פישמן ונאוה צוריאל בידיעות על תעשיית הלחימה הישראלית בגיאורגיה זעקו לאיחוד שרק היה עושה להן טוב.

      ועכשיו נעבור לרגע של נחת עם שליח הארץ לגיאורגיה גדעון לוי: "כלב שחור מתרוצץ על הכביש, גם הוא בכיוון הבריחה, הו, בי-די-דם-דם".

      נאה דורש נאה מקיים, או לחלופין העורך חזק מכל: כך כתב בני ציפר בבלוג שלו באתר הארץ רק לפני יומיים: "אני משתמש במלה הישנה גרוזיני ולא 'גיאורגי', כי נמאס לי מזה שיכתיבו לי איך לומר ומה לומר. אני מוכן גם ל'גורג'י'". אבל בטורו השבועי בעיתון הוא מתיישר עם משאלות הלב המערביות של גיאורגיה.

      שיר של רנדי ניומן

      שני כתבים יצאו לדרך, דויד פרץ מ"תרבות מעריב" ובן שלו מ"גלריה". כל אחד קיבל שיחת טלפון עם רנדי ניומן לרגל אלבומו החדש (והמצויין). שניהם יודעים שחוץ מאריק איינשטיין אף אחד מהקוראים שלהם לא ממש מתעניין באלבום הזה. ההבדל הוא שהקוראים של בן שלו עשויים לרכוש את האלבום בזכות כתבה אינטלגנטית שעושה כבוד לעומק שבשיריו של ניומן, לעומת פרץ שמעדיף לשאול אותו אם הוא מתכוון לבוא לישראל. באופן כללי עולה תחושה שהראיון של פרץ הוגבל לשלוש דקות וחצי. אולי בגלל זה ניומן השיב בפירוט לשאלה של שלו על האמנים שהוא אוהב בימינו ונפנף, את פרץ.

      רמאים

      ההפניה בשער של "7 לילות" מבטיחה את רן דנקר שלא הכרנו. המציאות טופחת על פנינו בכיתוב תמונה בכפולה הפותחת. דנקר מגלם מפגר בעונה השנייה של "מסכים".רצינו מהפך, קיבלנו פרומו.

      אות הגנת הצרכן מוענק לעמית שוהם במוסף הארץ שזיהה כי רשת ארומה החליפה את ספק הקפה וכך השתנה טעמו של האייס קפה שלנו. תחשבו פעם שנייה לפני שאתם פותחים סניפים מתחת למערכות עיתונאיות חוקרות.

      תרבות הצריבה

      התאבדויות בבצלאל, ירושלים החילונית וכעת אוצר האמנות אנדרו רנטון. בשבועות האחרונים, בשעה טובה, "תרבות מעריב" סוף סוף הצליח להתגבש. נראה שבקרליבך מכוונים גבוה. זה לא תמיד מעניין, אבל לפחות אחיד. אין טעם להרחיב על הבחירה ההזויה לכתבת שער. רק נציין שהצריבה של מר רנטון בתוך הכתבה היא פשע גרפי.

      תיקיית מחזור

      ההפניה בשער סופשבוע מבשרת שמי שרץ לדירה של חפציבה צפוי להתאכזב. נשמע כמו חדשות ישנות? בפנים יש חדשות מתקופת האבן: רמי ורונן מהריאליטי "רצים לדירה" עדיין לא קיבלו את הפרס כיוון שחברת הבנייה היא חפציבה. על הדרך הם מדברים על הפוסט טראומה של החשיפה והיחס האוהד מהציבור הרחב. למה?

      בריחת המוח

      יאיר לפיד אינו אזרח אדיש/ הוא יוצא נגד הבגידה של גל הירש

      שמלמד את הגיאורגים תורה צה"לית/ בזמן שפלאח שיעי משקיף מהגבעה בישיבה מזרחית

      לפיד אפילו משטנקר לקצין בכיר/ שאומר לו: יאיר, אתה פטריוט אדיר