תיק תקשורת

האגדה מספרת שהדרך לשכנע את בן גוריון להקים את הטלוויזיה הישראלית עברה דרך תרגיל קטן אליו נחשף ראש הממשלה לשעבר בזמן ביקור בצרפת. אנשיו של בן גוריון ביקשו מראש מהמארחים לשדר תכנית חינוכית על הפקת דבש בטלוויזיה והושיבו את הזקן מול המסך הקטן. בן גוריון התלהב כל כך מצילומי הדבורים העמלניות עד שהשתכנע שהטלוויזיה תעזור לשלטון מפא"י לחנך את ילדי ישראל לעבודה חקלאית וליצרנות. כך נולדה למעשה הטלוויזיה הישראלית שצמחה מתוך החלטת הממשלה להקים טלוויזיה חינוכית לילדי ישראל.

בעשרות השנים שחלפו מאז הפכה ישראל ממדינה סוציאליסטית בה השלטון מקים לעצמו ערוצי טלוויזיה למדינה מעט מתקדמת יותר בה נהנים התושבים מטלוויזיה רב ערוצית. בתחילה הייתה זו הטלוויזיה בכבלים שהכניסה מעט שפיות באחיזת הברזל הממשלתית על שידורי הטלוויזיה. בהמשך הגיע הערוץ השני ואחריו הלווין וערוץ 10 שריסקו את הדיקטטורה של שידורי הטלוויזיה הממשלתיים בהם נאלצנו להסתפק למעלה מעשרים שנה.

בניגוד לחלק מהקולגות שלי שמתגעגעים ליצירה הטלוויזיונית המצוינת של הטלוויזיה החינוכית משנות השבעים והשמונים. אני מאמין שאין מוצר טלוויזיוני, משובח ככל שיהיה, שמצדיק החזקת כלי תקשורת בידי ממשלה דמוקרטית. הסכנה הפוטנציאלית שנשקפת לציבור מערוץ טלוויזיה הנשלט בידי ממשלה גדולה פי כמה מכל תועלת שיכולה להביא תכנית זו או אחרת.

אם רוצה הממשלה לחנך את הציבור, תואיל לעשות זאת באמצעות מערכת החינוך ולא דרך תקשורת המונים. הרי אין אדם נורמלי שמדמיין כי הממשלה תחליט יום אחד על הוצאת עיתון יומי בו תוכל לקבוע את התכנים. מעניין כי דווקא אלו שקופצים בכל פעם שנרמז על מעורבות של אנשי עסקים בתכני תקשורתיים, מחרישים כשהממשלה על שלל האינטרסים בהם היא נגועה והתעמולה אותה היא מקדמת מחזיקה בידיה ערוצי טלוויזיה שמגיעים לכל בית בישראל.

גם לו הייתה הטלוויזיה החינוכית מתנהלת ביעילות, והיא לא. גם לו הייתה הטלוויזיה החינוכית מייצרת טלוויזיה מעולה, והיא ממש לא. גם לו הייתה לטלוויזיה החינוכית מסת צופים משמעותית, ואין כזו. גם אז לא ראוי שממשלה תחזיק בערוץ טלוויזיה. זה הזמן לסגור את הטלוויזיה החינוכית, ספק אם מישהו יתגעגע.