פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מדור סוף

      הבטחוניסטים קיבלו בסוף השבוע אין ספור תמלילים להעביר איתם את הזמן, השאר הזילו דמעות מול הפרוייקט הנפלא של מוסף הארץ

      שערים

      למרבה הצער, לא התגלגלו לידי מערכת "מדור סוף" תמלילים סודיים, דוח"ות גנוזים או עדויות מוועדות מיוחדות של עורכי מוספי סוף השבוע – אבל ספק אם היה לכם כוח להכיל כאלה אחרי מה שהניב סוף השבוע האחרון.

      תמלילי חקירות איש החמאס שהשתתף בתכנון החטיפה של גלעד שליט ב"סופשבוע" היו הזדמנות טובה לחזור למרתפי השב"כ וללמוד עוד קצת על דרכי החקירה שלהם. ב"סופשבוע" עברו לסדר היום על העינויים שעבר האסיר הפלסטיני, כנראה מתוך הנחה שלמרבית הקוראים שלהם זה לא משנה. ב"7 ימים" לעומת זאת, ספר חדש של רונן ברגמן חושף את המזוודה של עמירם ניר, ובה דו"ח סודי על פרשת אירנגייט, משהו שנראה לגמרי מרתק. זה לא השער – הוא הוקדש לבטינה גרינג שמגיעה לישראל לראשונה – גרינג היא האחיינית-רבא של סגנו של היטלר. בהסתמך על יחסינו עם אח של סבא, אנחנו לא משוכנעים שבטינה מספיק קרובה לגרינג כדי לעניין אותנו באמת, גם כשהיא מקדמת סרט תעודי בו השתתפה ושיוקרן כאן בקרוב במסגרת "פסטיבל הסרטים היהודיים".

      במוסף הארץ הפתיעו עם פרוייקט יפה וקריא, בו כותבים חוזרים לתמונות הילדות שלהם ומגוללים את הסיפורים שעולים מהן. לא נשארו עיניים יבשות למקרא הטקסט של דורית חכים.

      בעצם אולי לא מיצינו

      במעריב לקחו כנראה קשה את תגובתה של יובל ארד לכותרת שלהם מלפני מספר חודשים - "מיצינו". העיתון מתהדר בסוף השבוע הזה בשתי כתבות: זו שעוסקת בחטיפת גלעד שליט והשניה בדו"ח שהעביר חיזבאללה על העלמותו של רון ארד – בשער ה"מוספשבת". למעריב לא מפריע לחגוג על הדו"ח שהעביר חיזבאללה, למרות שבכתבה עצמה בן כספית מביא את קביעתו של ראש המוסד מאיר דגן שאומר שמדובר בקשקוש.

      מסימני המשבר הכלכלי

      האם יש קשר בין הבורסות המתנדנדות לדכאון הקולקטיבי שחטפו הכותבים: פרויקט המוות של "העיר" למרות הכותרת המבטיחה היה קצת מאכזב. רוב הכותבים עסקו פחות במוות ויותר במתים עצמם ובמה שעשו בעודם בחיים. רון מיברג הקדיש את טורו ב"סופשבוע" לעובדה שהוא מזדקן, מאבד מהרלוונטיות שלו, ומצליח לעניין מעט מאוד קוראים. המדהים הוא שגם זה, איכשהוא, קשור לפול מקרטני. ומיברג הוא לא היחיד שהזדקן השבוע. רמז: כתבנו על זה שיר.

      צבא של אוהבות

      מישהו בדסק המגדר של דובר צה"ל (בטח יש דבר כזה) עובד קשה בזמן האחרון: אחרי הכתבה ב"אולפן שישי" על חובלת אמיצה בשבוע שעבר, מגיעה הכתבה ב"7 ימים" עם הנווטת הראשונה של צה"ל, בת 75, וצעירה בת 25 שעושה את זה עכשיו. האפקט המצטבר של כל אלה כמעט גורם לנשים שבקרבנו להרגיש אשמות על כל הסוליטייר ששיחקו בסדיר. באופן פרדוקסלי, גם כתבת הסרבניות גיוס שהייתה ב"7 ימים" בשבוע שעבר, עוזרת להנציח את הרעיון שיש מה לעשות עם בנות בצה"ל.

      הפחחח הגדול

      אולי לא שמתם לב, אבל בגיליון ראש השנה של "7 לילות", הצוות כולו לא מצא משהו רע להגיד על סצנת המוזיקה המקומית. דבר כזה לא יכול לעבור במוסף המריר של המדינה, ולכן תוקנו ההדורים השבוע בפרוייקט השער עם הכותרת "הפח הגדול", שמבטיח לפתור את החידה, כיצד הפכה הטלוויזיה הישראלית לאויב האנושות. רק שפרויקט לא באמת היה כאן, רק שלושה קטעי פובליציסטיקה זועמים, שלא מספרים שום דבר חדש ובעיקר משתמשים קצת יותר מדי במושג "בובליל". דווקא בבוקסות קטנות הובאו היציאות הטובות של הטלוויזיה הישראלית (חוץ מרביב גולן, שמשום מה קיבל מנדט להתפעל רק מתכניות הרכש), ומהן עולה כי נעשו כאן דברים טובים לא פחות מאשר רעים בשנה האחרונה. אבל מה לעשות, לא לשם כך התכנסנו.

      עקיצת הדבורית

      * מנחם בן ב"תרבות מעריב" לא מבין איך זה שארז בן ארי לא זכה בפרס זמר השנה. אז זה המקום לציין שאין זמר כזה. יש מוש בן ארי, יש ארז לב ארי, את שניהם בן בטח אוהב, אבל זו לא סיבה לחתן ביניהם.

      * בראיון עם אסף גברון לצאת ספרו החדש "בסופשבוע" כותבת חוקרת הספרות ליטל בית יוסף: "'הידרומניה' רחוק מלהיות רומן, שום דבר בו לא יגרום לכם לחפש אהוב כדי לגרגר איתו מתחת לפוך". בית יוסף התבלבלה ככל הנראה בין רומן – Novel לבין הז'אנר הרומנטי. לא זכורים לנו גרגורים מתחת לפוך כשקראנו את "החטא ועונשו" למשל. והעורכים? הם כנראה עדיין ב"נוטות החסד".

      *פוריה גל הקדישה טור שלם ב"7 לילות" לכך שמסיבות ומסעדות לא מפסיקות להציע לה חברות בפייסבוק ולשלוח לה הודעות SMS, אלא שהתלונה הזאת הופיעה כבר אצל דנה ספקטור כשסקרה את תחלואי השנה האחרונה, רק לפני שבוע. המסקנה: כותבות לא קוראות אחת את השנייה, אולי כי החברות הכי טובות שלהן הן מסעדות. אבל גם בשביל זה קיימת עריכה, לא?

      שיר ליאיר

      הזמן מפני לפיד לא חושש/ עוד מעט ימלאו לו ארבעים וחמש

      ולפני שתגידו שהוא נראה מדהים/ דעו שהוא מתבאס מפולחן הנעורים

      כי עם עוד קצת אפור בצדעיים/ יגיע הרייטינג גם עד עשרים ושתיים