הכל דיבורים?

רפיק חלבי מלא הערכה לשורת העיתונאים שמצאו לעצמם מקום ריאלי ברשימות לכנסת. באמת. אבל מי יאמין עכשיו למראיינים בתקשורת, כאשר יגידו שהם לא פועלים מתוך אג'נדה פוליטית?

רפיק חלבי
22/12/2008

אחרי שהמפלגות סיימו לקשט את רשימותיהן בשמות "הכוכבים", ראוי לשוב ולדון בתופעה. ראיתי כמה אהבה עטפו לונדון וקירשנבאום את ניצן הורוביץ בראיון הפרידה שלו וכמה רכה היתה אילנה דיין עם דניאל בן סימון בגלי צה"ל, כששאלה - כמעט בלי להקשות עליו - איך העז להביע נכונות לקבל מ"תחקירנית ידיעות אחרונות" תרומות בניגוד לחוק. כך גם נפרדו בגלי צה"ל מאורי אורבך. אם תרצו, אפשר גם לצרף לרשימה את נחמן שי, "שקיבל שי מקדימה והוא, המסכן, בסך הכול רצה לתת להם שי"; ואי אפשר בלי להיזכר בשלי יחימוביץ' - עיתונאית מעולה ופרלמנטרית יוצאת מהכלל. אני מרשה לעצמי להעריך שאם בן סימון, אורבך והורוביץ ינהגו כמו שלי, אז דיינו ואפשר בהחלט לסלוח להם על חציית הקווים.

אבל זו לא הנקודה. חציית הקווים היא הנושא.

הפיתויים למקום מובטח, כמעט בלי מאמץ, בבית הנבחרים - אינם חדשים. כבר הציעו בעבר לחיים יבין לרוץ עם ד"ש וגם לאהוד יערי הוצע מקום ריאלי ועוד תפקידים חשובים בשירות החוץ.

מה שחדש הוא היחס הסלחני והמבין שלנו לערבוב התחומים: הידיעה הינה כבר מזמן דעה ומה שכינינו פעם בנאיביות "האובייקטיביות" פשוט נשטפה מהלכסיקון המקצועי שלנו. אפילו "הגינות" נמסה מזמן עם תאוות הסנסציה, המסחור והרייטינג. כי ככה עברו רמטכ"לים וראשי שב"כ, כשהם מאובקים ועם משקפי טייסים ושריון, משדה הקרב היישר לשדה הפוליטי. כאילו באו להצילנו.

כל כך מגוחך לשמוע את נאומי בוגי יעלון - שהכין במשך שלוש שנים את צה"ל למלחמה בצפון, הפציץ, תקף, הפגיז, חישף וסיכל סיכולים ממוקדים בעזה – כשהוא מציע לנו היום בטון מונוטוני את תורת הלחימה שלו לפתרון הבעיה. די לשמוע את פקודת הקרב לפני היציאה למערכה של "הגנרל" אלי ישי כדי להתכסות בזיעה קרה.

הכול דיבורים, חביבי. הכול הבל הבלים. הם מכירים את המציאות הביטחונית וגם הציבור יודע. הוא מזהה פטפטת מסממת לעומת איפוק, אבל זורם אתה כי כבר אמרנו "הכול דיבורים".

מי יאמין לעיתונאים?

כזהו היחס גם לעיתונאים: הציבור מזמן מתייחס לחדשות כאל בידוריזציה. עם שנותן בפיק 40 אחוז לתוכנית "האח הגדול" מסוגל לקבל גם את צ'יצ'ולינה כחברת כנסת ואני יודע שבזה הרגע הוצאתי את עצמי מכלל עמך ישראל.

ניצן הורוביץ הוא עיתונאי מוכשר מאוד, וגם חביב, שהצליח לקדם את נושא איכות הסביבה בחן ובכישרון והיה אחראי לפינה מרתקת ב"לונדון וקירשנבאום". הוא הולך עכשיו לפעול בקהילה שהציניות ותאוות השררה שולטת בה. דניאל בן סימון, שמזמן כותב טורים אישיים, חברתיים ופוליטיים מגויסים - ממש לא הפתיע אותי, כך גם ידידי הטוב אורי אורבך. הבעיה עכשיו היא, איך תסביר לציבור שאין לנו אנשי התקשורת אג'נדה פוליטית כאשר אנחנו מבצעים "פעולות חיסול" לראשי מדינה, מי יאמין לנו עכשיו שאף אחד מאיתנו אינו פועל בשליחותה של אג'נדה פוליטית צרה.

* רפיק חלבי היה עורך "מבט". הוא חתן פרס סוקולוב לעיתונות והיום מרצה במרכז התקשורת של המכללה האקדמית עמק יזרעאל

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully