לקראת כניסת הלחימה בעזה לשבוע השלישי ודחיקתה מראש סדר היום בעולם על רקע תחילת כהונתו של ברק אובמה כנשיא ארצות הברית בשבוע הבא, פחת מספר העיתונאים וצוותי הצילום בשדרות ובעוטף עזה בצורה משמעותית. למרות זאת, בביקור שערכנו השבוע במוקדי ההתעניינות בדרום גילינו לא מעט עיתונאים מרחבי העולם שעדיין מגלים ענין במתרחש וכצפוי מוחים על מדיניות ישראל שאינה מאפשרת את כניסתם לרצועת עזה.
על אחת משתי הגבעות הצופות לרצועת עזה ניצבת עמדה המשמשת את העיתונאים הזרים בשידורים החיים, כשצפון רצועת עזה מאחוריהם, רעשי הארטילריה של צה"ל ברקע וביום טוב אפשר לתפוס גם שיגור קסאם. מעמדה זו מועברים שידורים חיים לרחבי העולם באמצעות ניידת השידור של JCS או באמצעות ניידות שידור עצמאיות. בבוקר ביקורנו בגבעה שידרו מהמקום שני עיתונאים זרים שסיפרו על סיקור המלחמה מהזווית שלהם.
מארק קרייסל, כתב רשת NZTV מניו זילנד שנמצא בישראל בפעם הראשונה, סיפר לוואלה! ברנז'ה: מתסכל מאוד שאי אפשר להיכנס. אני כאן שבועיים וחצי ובהתחלה יכולנו קצת להתקרב אבל עדיין לא להכנס. היינו צריכים להסתמך על קולגות בעזה אבל לא יכולנו לאמת באופן עצמאי את הסיפורים שלהם. יש שם סיפור ענק שאתה לא יכול לראות. במזרח טימור יכולנו לזוז כמעט לכל מקום שרצינו. זו העבודה שלנו, אנחנו צריכים להיכנס וזה בהחלט לא קל".
על החומר שמעביר צה"ל לתקשורת אמר קרייסל: "המלחמה הזאת מנוהלת על ידי מחלקת יחסי ציבור משומנת. קיבלנו את כל התמונות מדובר צה"ל וגם כמה ראיונות אבל הכל מנוהל בצורה חלקה, אבל מה שאנשים רואים בעולם זה אזרחים מתים ויש לזה השפעה עצומה. אפילו בניו זילנד בקצה השני של העולם יש מחאה גדולה נגד ישראל. הם רואים תקיפה לא פרופורציונלית. הם מבינים שישראל מותקפת ואת האימה שאזרחים חיים בה אבל הם לא מבינים למה צריך להרוג כל כך הרבה. אנשים מסתכלים על המזרח התיכון ותוהים למה זה עדיין נמשך. אין פתרון קל, ישראל חושבת שהיא יכולה לפתור הכל במלחמה אבל בעיני שאר העולם זה ברוטאלי".
דו"צ: "אין לנו מה להסתיר"
קלאודיו פלאירה, העומד בראש שלוחת הטלוויזיה האיטלקית RAI במזרח התיכון ועובד בישראל כבר שש שנים, היה נחרץ יותר: כל מה שאני יכול להגיד זה שאני מאוכזב מאוד מההחלטה לא להכניס עיתונאים לסקר. כאן אנחנו יכולים לסקר רק צד אחד וזה לא ממש נחשב. יהיה טוב יותר לישראל אם יהיה סיקור עצמאי ולא שניאלץ להשתמש בתמונות של הפלסטינים שגם הם צד בסכסוך. אנחנו עצמאיים. שלא לדבר על התירוץ העלוב שניתן לנו על הדאגה לביטחוננו. לא תודה, אנחנו נדאג לעצמנו".
באופן לא מפתיע, הצוות הסיני אינו מתרגש מהגבלת פעילות התקשורת על ידי השלטון. ז'י ווייטאו, עיתונאי סיני שמתנסה לראשונה בסיקור מלחמה, הגיע לישראל נטול ידע כמעט לחלוטין על המדינה. כחלק מתדריך במרכז התקשורת של משרד החוץ ראיין ווייטאו חיילת והתעניין לדעת אם למדה באוניברסיטה לפני הצבא. בשונה מעמיתו האיטלקי הוא דווקא רגוע: "אם צה"ל אומר לי שאי אפשר להכנס אז אני לא אנסה להכנס. אנחנו כאן כבר כמה שבועות, צילמנו הכל חוץ מאת עזה עצמה".
אלוף-משנה אירית עצמון, סגנית דובר צה"ל לשעבר, עומדת בראש מרכז התקשורת המשותף עם משרד החוץ הממוקם בלב העיר שדרות, סמוך לחפ"ק של פיקוד העורף. עצמון מספרת שמאז תחילת הלחימה העניק המרכז שירותים למאות כתבים מרחבי העולם המגיעים לשיחות רקע, ראיונות וכן כדי להשתמש במחשבים ובציוד הנמצא במקום. המרכז פועל ברוב שעות היום וחלק מאנשיו זמינים טלפונית גם במהלך הלילה. עצמון התייחסה לירידה בנפח הפעילות ואמרה כי "זה עוד לא נגמר, אנחנו חלק מהאקשן, הצבא עדיין בפנים אז אנחנו ממשיכים לפעול".
- ומה עם הכנסת עיתונאים לשטח?
"באים אלינו יום יום ומבקשים להכנס ואנחנו מעבירים את הבקשות. זו החלטה עקרונית שהתקבלה למעלה, לנו אין שליטה על זה אבל אנחנו בהחלט מעלים את רחשי הלב של העיתונאים. יש היום תיאום הסברה שלא היה במלחמות קודמות. כרגע ההחלטה היא על הכנסת פולים ובדומה לפול הישראלי נכנסו בימים האחרונים יחד עם הכוחות כתבים של FOX, BBC ורויטרס שהעבירו תמונות לשאר הרשתות הזרות".
עצמון הוסיפה והתייחסה לשיקולים שמאחורי סגירת האזור: "בעבר עיתונאים זרים עמדו על הגבול ונתנו אינפורמציות מבצעיות. אין לנו מה להסתיר, המון חומר יוצא החוצה. הכתבים יודעים שאנחנו אמינים ויודעים מי באמת אחראי ללוחמה הפסיכולוגית. אנחנו מבינים את הרצון שלהם אבל המדיניות כרגע פחות חופשית". לדברי עצמון, בכל יום מתבצעת במרכז הפקת לקחים מפעילות היום הקודם. "אנחנו מלבנים את המסרים ומחדדים את ההסברה. אנחנו משתדלים לרומם את עצמנו, כמו שחייל נכנס עם הפק"לים שלו לשטח אנחנו נערכים עם המסרים. זה הנשק שלנו".
"האוזניים הישראליות מסקרות את הצד המבצעי"
כתבת ותיקה של הניו יורק טיימס שחיה בישראל קרוב לשמונה שנים, וסרבה להזדהות בשמה אמרה לוואלה! ברנז'ה: "הפגיעה באזרחים בצד השני לא מאוד מעניינת את הישראלים היום והתמונה של גלעד שליט עומדת לכולם מול העיניים. אם היה כאן עיתונאי ישראלי הוא מיד היה שואל על ההתקדמות של המבצע. האוזניים הישראליות מסקרות יותר את הצד המבצעי ואלו הזרות את הצד האנושי. ההזדהות במלחמת לבנון הייתה עם תושבי הצפון בצורה משמעותית יותר, עכשיו זה עבר פאזה. לא היינו עוורים למה שקורה בשדרות אבל כרגע אנחנו רוצים לדעת מה התכנית להמשך. יש גם דאגה למה שקורה מעבר לגדר כי מספרי הנפגעים עצומים. אם זה היה קורה להפך, ישראל הייתה בהיסטריה. הצבא סגר הכל והם יצטרכו להחליט מהר איך הם מתמודדים עם זה, כי ברגע שייכנסו לשם מצלמות ישראל תצטרך לתת תשובות".
לורדס באזה, כתבת העיתון La Razon ותחנת הרדיו Cadenaser הספרדיים, מתגוררת בישראל מזה שנתיים, סיכמה את סיקור המלחימה מבחינתה: "אני עיוורת. אנחנו לא יכולים לבדוק את המדיע שמעבירים לנו בתדריכים וברור שהכיסוי הוא פחות טוב ככה. ההגרלה של הפול להכניס עיתונאים פנימה תמיד מכניסה את ה-CNN, BBC ורויטרס. היו קולגות שלי שניסו להכנס וגם המצרים וגם הישראלים לא אפשרו להם. אנחנו שומעים ככה רק חצי סיפור בקושי. אותנו כעיתונאים ספרדיים זה מעניין כי יש אזרחים ספרדיים שנמצאים בפנים ולא יכולים לצאת".