דו"ח שהזמינה הרשות השניה מאייל מלובן, יושב ראש ארגון העובדים בקולנוע ובטלוויזיה לשעבר, ממליץ להגדיל את האחוז המוכר לזכייני הערוץ המסחרי כתקציב לפיתוח להפקות מקור, מתוך כלל ההוצאות השנתיות, מאחוז אחד לשבעה עד עשרה אחוזים. מלובן הגיש בימים האחרונים את דו"ח הבדיקה שלו למילוי מחויבויות הזכיינים בתחום ההפקות החיצוניות, סעיף הקובע כי לפחות 65% מהתקציב להפקות סוגה עלית יועבר למפיקים חיצוניים. מלובן מונה על ידי מועצת הרשות השנייה בתחילת 2008 לבחינת העמידה במחויבות זו.
מלובן כותב כי הזכיינים מקפידים על מילוי התנאי והוסיף כי ערוץ 10 אף מוציא למעלה מ-80% מתקציב הפקות הסוגה העלית למפיקים חיצוניים. עם זאת, מציין מלובן כי מפיקים רבים נכנעים ללחץ הזכיינים להעביר לביצוע בתוך הזכיין חלק מפעולות ההפקה - עריכה טכנית, לדוגמה - במקום לבצען במקום חיצוני על פי בחירתם. עוד מציין מלובן, כי מפיקים רבים לא יחשפו את הלחצים המופעלים עליהם על מנת שלא יסומנו כ-"מפיק בעייתי". בנוסף, מציין מלובן כי יצירת הפתיח, אריזת התכנית והפרומו חייבים להשאר בידי הזכיין שיעשה זאת טוב יותר מהמפיק.
בהמשך כותב מלובן, כי יש להשאיר בשלב זה את האחוז הנדרש להוצאה למפיקים חיצוניים כמו שהוא היום, 65% מתקציב הפקות המקור בתחום הסוגה העלית, אולם במידה שיפעל בערוץ 2 זכיין אחד יש להעלות את אחוז ההפקות החיצוניות ל-80% ולהשאיר רק 20% להפקה עצמית. כמו כן, ממליץ מלובן להפריד בתקציב ההפקה בין שכר המשולם לטאלנטים (שחקנים, עורכים, תסריטאים וכו') ובין תקציב ההפקה נטו, על מנת לבצע מעקב מדויק אחר ההוצאות המופנות ישירות לעידוד היצירה הישראלית. עוד בסוגיית הטאלנטים כותב מלובן כי יש לבחון את מראית העין והיושרה המקצועית של טאלנטים השייכים לחברת החדשות, במידה שאלו מכינים תכניות עבור הזכיינים.
מלובן מותח ביקורת על ההכרה בחלק קטן מתוך תקציב הזכיין כהוצאה לפיתוח תכניות וטוען כי הדבר מגביל את הזכיינים בתכנון לטווח ארך. על כן הוא ממליץ את ההגדלה בהכרה בתקציבי פיתוח אך מדגיש כי במידה שתוגדל ההכרה יש לוודא כי 80% מהסכום המוכר לפיתוח יופנה למפיקים חיצוניים. מלובן כותב כי "הטענה ששוק הטלוויזיה נמצא בחוסר חומרים הינה טענה לא מבוססת ואף מגוחכת", בהתחשב בכמות בתי הספר לתקשורת וקולנוע והקרנות השונות התומכות ביוצרים צעירים.
דו"ח הבדיקה של מלובן מתייחס גם לסוגיית תכניות הריאליטי ושם נכתב בצורה חד משמעית כי על הרשות השנייה להיות השומר של היצירה הישראלית "ולא לאפשר השתלטות של תכניות ריאליטי שיגרמו למוות של היצירה הישראלית המקורית".
היוצרים קוראים לרשות לאמץ את הדו"ח
בהמשך מתייחס מלובן גם לשיתופי הפעולה המסחריים וכן לשידורי התרמה למיניהם הממומנים על ידי עמותות שונות, בעוד הזכיין הוא המרוויח מהפרסומות המשודרות במהלכם. מלובן כותב כי הזכיינים מבקשים "לתת לשוק לעשות את שלו" אך קובע כי הטענות בדבר כוחות השוק יובילו להרס היצירה המקורית. מלובן אף תוקף את חקיקת הרגולציה: "ללא רגולציה חזקה בעלת יכולת אכיפה אמיתית מצב זה רק יילך ויחמיר. כיום, החוק אינו מאפשר לרשות להטיל קנסות ולמעשה אין בידי הרשות שום דרך לחייב את הזכיינים לעמוד במחויבויות שלקחו על עצמם במכרז ובתנאי הזיכיון בחוק".מלובן כותב כי יש להעתיק את סעיפי חוק התקשורת הנוגעים למחויבויות בעלי הרישיונות לשידורים בכבלים ובלווין לחוק הרשות השנייה. סעיפים אלו קובעים כי הרגולטור רשאי לחייב את הזכיין ליצור בהפקות מקור וכן לחייב לוחות זמנים להפקתן.
איגודי היוצרים מסרו בתגובה לממצאי הדו"ח: "לצערנו הדו"ח מאשש את טענת איגודי היוצרים והעובדים בקולנוע ובטלוויזיה מזה זמן רב, כי הזכיינים רומסים ברגל גסה את החוק, גם במחיר פגיעה בפרנסתם ובזכויותיהם של אלפי עובדים ויוצרים בתעשייה.
קריאה בדו"ח חושפת את המהלך האגרסיבי בו נוקטים הזכיינים בצורה מחושבת זה זמן רב למיטוט מחויבויותיהם והרגולציה,ללא כל קשר למצב כלכלי זה או אחר. אנו קוראים לרשות לאמץ את הדו"ח ככתבו וכלשונו ולנקוט ביד קשה כנגד מפירי החוק. לטובת הרשות השנייה עומדים ערבויות של עשרות מיליוני שקלים הניתנים לחליטה ללא כל שימוע מוקדם וזאת על מנת לשמר את הנורמות הציבוריות הראויות למדינה מתוקנת.