מדור סוף

כמה קשה בלי איזו מלחמה קטנה, עם כל כך הרבה חומרים עסיסיים. אחרי שסקר את עיתוני סוף השבוע, עמית הרמן קצת מתגעגע לעופרת יצוקה

עמית הרמן
25/01/2009

שערים

אז איך חוזרים לשגרה? עיתוני סוף השבוע מציגים שלוש גישות. מוסף הארץ מתחיל בפוסט מורטם למלחמה, בשער תוקפני במיוחד: סקירת היועצים המשפטיים של צה"ל, שמיוצגים באיור כביורוקרטים עם דרגות וחותמת גומי בהיכון להכשיר כל פעולה. מושאי הכתבה, ובפרט מפקדת המחלקה אל"מ פנינה שרביט-ברוך, סרבו כמובן להתראיין, כי בצה"ל של הצוות אשכנזי את בניהו, מה שלא תדעו, לא יהרוג אתכם, אלא רק כמה משפחות בעזה.

ב-"7 ימים" חוזרים לאווירת הבחירות, עם הגילוי שלעמיר פרץ יש 27 מעריצים מסתוריים מאוסטריה, שהעבירו לו תרומות בפריימריז. אלא שפרץ כבר מזמן לא רלוונטי, ואפילו אחלמה ניגפה בקרב על שדרות, כך שהבחירה בו לעטר את השער מעט תמוהה. אבל הכי כיף להיות אליען לזובסקי, שהוטסה על חשבון רונית רפאל לעסק החדש בז'נבה ולארמון בשוויץ, היגגה על החיים הטובים באימפריית היופי ובעיקר חשפה כי יש אנשים שלא מוטרדים מהמיתון, ויש שערי לייפסטייל מיותרים מבית "סופשבוע". מילא זה, אבל מדוע צולמה רפאל בתמונה כפרית לא מחמיאה, שלפיה נראה כאילו ראשה הודבק על גוף מגלוית תיירות מפוקפקת?

גם אם השער מוקדש לאסקפיזם, בתוך הגיליון כתבה ביטחוניסטית טוענת שסאלח שחאדה, שחיסולו ב-2002 הוליד פולמוס ציבורי חריף בעקבות הפגיעה בחפים מפשע (אח, הימים היפים ההם), שיתף פעולה באינטנסיביות עם ישראל החל מאמצע שנות ה-80. אריק וייס מספק לשב"כ קצת יחסי ציבור חמים, כי לא רק לצה"ל מגיע, ומוותר על השאלה המתבקשת: אם עשו שם עבודה כל כך יסודית, איך הגענו עד הלום?

עוד בוואלה!

לא ייאמן: גם ב-2022 העיר שבה נולדתם יכולה להשפיע על ההצלחה שלכם

לכתבה המלאה

אוכלים סרטים

אנחנו יכולים להישבע שקראנו את פרוייקט הסרטים הישראלים של כל הזמנים ב-"7 לילות" שלוש פעמים רק השנה, שלא לדבר על פרויקט בתי הקולנוע של אותו מוסף שבעקבותיו מלאה סאת הנוסטלגיה שלנו. לא השתכנענו שהניצחון של "ואלס עם בשיר" הופך את הנושא למעניין יותר. ברשימה עצמה אין שום הפתעות: עוד פעם 70 מילה תורניות על "גבעת חלפון" ו"בלוז לחופש הגדול", שוב קלישאות משתפכות על אסי דיין ואורי זוהר. בכלל, "7 לילות" איכזב השבוע. כתבות על מחקרים מדעיים מיותרים תמיד משעשעות, אך מתאימות בהרבה ל"זמנים מודרנים" מאשר לכאן. מעבר לכך, ממריל סטריפ נמאס לנו כבר ב"קרמר נגד קרמר". מספר הראיונות שלה לתקשורת הישראלית מתחיל לגרד את מספר המועמדויות שלה לאוסקר.

ומה עם המאבק?

מריל היא לא הדיווה הממוחזרת היחידה השבת: גילה אלמגור שופכת את קרביה ואת התסביכים המשפחתיים שלה בפעם המי-יודע-כמה בגלריה, ערב עליית הצגה חדשה ב"הבימה". הכתבה ארוכה דיה כדי להגיע גם ל"מוסף הארץ", אבל הסתפקנו בדברים האלה, ובידיעה המבהילה כי בקרוב ימלאו לה 70. האם פירוש הדבר שלפנינו עוד פסטיבל סטייל אריק איינשטיין? אלמגור התראיינה ממש לא מזמן לשער "7 ימים" יחד עם משה איבגי, והודיעה שהיא כועסת על השתלטות הריאליטי, אבל בגלריה היא מרשה לעצמה להסביר מדוע בתיאטרון הלאומי יש צורך במסחריות לצד איכות, כדי שימשיך להתקיים. מעניין, אלה הטיעונים שמסבירים מדוע קשת צריכה את "האח הגדול", התכנית שאלמגור יצאה עליה בכעס כה קדוש רק לא מזמן.

מגורזת

העיקר שיחצנ"י התאטראות מצדיקים את משכורתם. חייבים לתת כבוד למי שהצליח למכור את רויטל זלצמן, זוכת "גריז", לתרבות מעריב, בראיון לקידום הצגה חדשה בבית ליסין. זלצמן, שלא מעניינת אף אחד, מתראיינת על העובדה שהיא לא מעניינת אף אחד, ומאשימה את הכישלון של הריאליטי "גריז" וביטולה של ההפקה הבימתית. אם כבר מקיימים ראיון כזה, כדאי לבוא עם רשימת חיסול, ולא להסתפק בציטוטים כמו "אני אפילו לא יודעת את מי להאשים". הכתב, יובל אברמוביץ', לא קיבל די בשר כדי לבקש תגובות מאחד הגורמים המעורבים, מרשת ועד למפיקי הגרסה הבימתית המבוטלת, אבל אולי זה חסך ממנו אי נעימות. הגילוי הנאות באמצע הכתבה מסביר שגם אברמוביץ' היה אמור להשתתף במחזמר, ונדפק.

הללויה

האווירה האקדמית של מוסף הארץ לפעמים חוצה את גבולות ההיגיון. הכתבה הקלילה על ישראלים שנוסעים להופעות רוק בחו"ל, מסתיימת בכמה שאלות לדוקטור לכלכלה באוניברסיטת קורנל, שמסביר כי הופעה בחו"ל היא סמל סטטוס ומייצגת את שאלת ה"נראות התרבותית". ואנחנו דווקא חשבנו שסתם נורא נורא כיף לראות את לאונרד כהן בפריז.

דדי קול

"אבנר ברנהיימר אבא" הכריזה ההפניה על שער מוסף הארץ, ותפסה אותנו לגמרי לא מוכנים. עיינו באדיקות בטורו האישי של ברנהיימר מדי שבוע ולא זכור לנו שום אזכור להריון. ברנהיימר מספר בפתיחות האופיינית לו כיצד מביאים לעולם ילד עם שני אבות ואמא אחת, והתוצאה היא מרגשת ומעוררת השראה לא פחות מטקסט ה"אני בהריון" של רענן שקד בשבוע שעבר, או מהטור בו דנה ספקטור תיארה את לידת בתה. בסוף נחשוב שילדים עושים טוב לכתיבה.

עקיצת הדבורית

אנחנו מתקשים להבין: אם המטרה של "הארוחות שלנו" המדור הביתי החדש של סופשבוע הוא שנכיר את המשפחות שלא התקבלו למדור של אבנר ורלי אברהמי במוסף הארץ, איך שזה שהצלם עדיין לא מצליח לקבץ את כל המשפחה לצילום? הפעם נעדר תינוק בן חצי שנה שמופיע במקרא. לפי הכתבה, המשפחה לא הצליחה להסתדר לצילום משותף עקב הקשיים הלוגיסטיים שבגידול תאומים.

אחרי כתבת המקורבים למח"ט גולני אבי פלד בשבעה ימים של ידיעות בשבוע שעבר, ראיון עמו מתפרסם במוספשבת של מעריב וגם באולפן שישי של חדשות 2, למען יידעו קוראי עיתונים וצופי טלוויזיה מכל הסקטורים כיצד נראה גיבור. בשבוע הבא פוסטר?

שיר ליאיר

שלום מר לפיד, ממני כאן עמית/ כותב לך מכתב, הפורמט נראה להיט

יצאת גבר השבוע, לא כמוני עיתונאי סתם/ יולי תמיר כותבת לך, בין קסאם לקסאם

אם אני מבין נכון, היא חושבת שאתה חופר/ במקום לעשות רק מבקר ומבקר

אני מצדיע לך יאיר על טור שהוא שיא/ ועוד בחודש עמוס שבו הסתמסת עם תמי ארד והשבעת נשיא

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully