נשלם את זה יחד

מעריב ישלם 40 אלף שקלים למשה ואיתי זר בגין פרסום לשון הרע. משה זר ובנו איתי תבעו את העיתון בשנת 2006 על סך 300 אלף שקלים לאחר שפרסם פרטים שגויים על היערכות תושבי המאחז חוות גלעד, בו מתגורר איתי זר, להגעת כוחות הביטחון לפינויים. שופט בית משפט השלום בתל אביב, חגי ברנר, קבע כי ההבהרה שפורסמה למחרת הפרסום נשוא התביעה אינה מספיקה כהגנה.

תביעת משפחת זר מתייחסת לפרסום מחודש יוני 2003 שכותרתו "מחכים לחיילים עם שמן רותח". על פי העדויות במשפט, הכתבה עליה היו חתומים חנן שלאין ועמי בן דוד, התבססה על מידע מודיעיני שהגיע למשטרה לקראת פינוי מתוכנן של המאחז. עם זאת, הדו"ח המודיעיני שבן דוד העיד כי הוקרא לו על ידי מקור משטרתי, התייחס בכלל למאחז אחר ביהודה ושומרון ולא לחוות גלעד. בנוסף, הדו"ח התייחס לשמן שהוכן לשפיכה על הכביש ולא שמן רותח שיועד לשפיכה על גופם של אנשי כוחות הביטחון. בן דוד העיד כי מידע על השמן הרותח הגיע אליו ממקורות אלמוניים שמסרו לו בעל פה את הדברים. השופט ברנר קבע כי בשל חומרת הדברים לא ניתן להסתתר מאחורי דוברים אלמוניים.

בפסק הדין של השופט ברנר נכתב: "יצויין כי בן דוד עצמו כלל לא טרח 'לצאת לשטח' וניזון אך ורק מדבריהם של שוטרים אלמונים, שלא הוזמנו לעדות. הכתבה עצמה נכתבה על ידי מספר עיתונאים, כאשר לא ברור מי כתב איזה חלק. כך למשל, הקטע בו מתואר איתי זר כמנהיגם של יושבי החווה, לא נכתב על ידי בן דוד, וזהות הכותב אפילו אינה ידועה לו... הסברו של בן דוד בעדותו לפיו היה חשש ש 'מתגברים' עלולים להגיע בעתיד מגבעת יצהר לחוות גלעד, ויביאו עימם את כל האמצעים הנזכרים בכתבה, אינו מכשיר את הדברים שפורסמו, שכן אם זה היה החשש, צריך היה לומר זאת בכתבה, ולא להוציא את דיבתם של איתי זר ויושבי החווה על לא עוול בכפם, כאילו לחוות גלעד כבר הגיעו אנשים שהכינו אמצעים לשם פגיעה בחיילים".