הכול מתחיל ונגמר באותה נקודה. מאבק היוצרים, נהי הזכיינים, זעקת הרגולטורים ומשבר ערוץ 10 נולדו מחטא הפיקוח הממשלתי על התקשורת. כולם פרי ביאושים של ערוץ ציבורי, העשיר בכספי אגרה אך עני ביצירה, עמוס בציפיות, אך טובע בביורוקרטיה. ערוץ שהיה אמור לשרת את הציבור ולהעניק חווית צפייה איכותית בשם מאות מיליוני השקלים הנגבים ממשלמי המיסים מכוח חוק. ערוץ שכישלונו המהדהד הפיל את אבן הדומינו הראשונה בקריסת תעשיית הטלוויזיה כולה. שהרי לו היה מצליח הערוץ הראשון לייצר דרמות איכות, סרטי תעודה מעוררי עניין ותכניות למגזרים שונים ופריפריות גיאוגרפיות ותרבותיות, לא היו צריכים חברי הכנסת והממשלה להמציא מנגנוני פיקוח מסואבים, כדי לוודא שערוצי הטלוויזיה המסחריים יתקנו את הנזק שגרם השידור הציבורי.
אם בעבר היה צידוק טכנולוגי לאחיזת הממשלה והכנסת בזיכיונות השידור, הרי שבעידן הדיגיטלי הרב ערוצי, הטיעון הזה כלל אינו רלוונטי. הגיע העת לפתוח את שוק התקשורת לתחרות חופשית אמיתית, שתאפשר לכל בעל יכולת ורצון להקים תחנת רדיו או ערוץ טלוויזיה.
ערוץ 2 וערוץ 10 נושאים מכוח מכרז בנטל חינוכי וערכי, שאין לו קשר ליעד המרכזי של ערוצי טלוויזיה מסחריים - רווח כספי גדול ככל האפשר עבור הבעלים. איש אינו דורש מ"ידיעות אחרונות" להגדיל את נפח הכתיבה המגזינית או את מדור הספרות על חשבון מדור הספורט או הרכילות. לא יעלה על הדעת לאלץ את עופר נמרודי או עמוס שוקן להכפיף את תמהיל התכנים בעיתונים בבעלותם לתכתיבי פקידים, שחושבים ורואים עצמם קומיסרים וצנזורים. מדוע אם כך מרשות לעצמן הכנסת והממשלה לשלוט ביד קשה בשוק התקשורת האלקטרונית?
לארגוני היוצרים קל להפנות טענות לזכייני ערוץ 2 שמקפידים לחמוק מהתחייבויות או לקברניטי ערוץ 10 שהאמינו שהתעלמות מחובות תביא לכך שכולם ישכחו מהם. התחייבויות צריך למלא ואת המנהג הישראלי הנפסד להתחייב במכרז ומיד לאחר הזכייה להתחנן להקלות צריך למגר ביד קשה. למרות זאת, רני בלייר וחבריו המוכשרים צריכים למצוא בית חם בשידור הציבורי. משכורות העתק ברשות השידור צריכות להיות מופנות לארי פולמן, דורון צברי ומנשה נוי, ולא לראשי ועדים ושאר פונקציונרים. ישנו כסף רב בערוץ הראשון וניתן להפנות אותו ליצירה ישראלית איכותית ומושכת צופים.
מיליונרים זועקים חמס
למרות כל זאת, אי אפשר בלי כמה מילים על מופע יחסי הציבור שהפיקו בימים האחרונים עובדי ערוץ 10. איך אפשר להתייחס ברצינות לטורים של בכירי הערוץ, בהם הם מזהירים מכך שנישאר רק עם ערוץ 2 הנשלט על ידי בעלי הון? האם יוסי מימן ורון לאודר הם פילנטרופים חובבי קהילתיות? גם הרמיזות על אובדן התחרות המקצועית בשידורי החדשות בטלוויזיה הן מגוחכות, שהרי זה הערוץ שבחר לשמש אלטרנטיבה באמצעות גניבת המגישים של הערוץ המתחרה. אם באמינות עיתונאית מדובר, הרי שאיש לא קבע שערוץ 10 ייסגר, אלא לכל היותר יחליף בעלות. בהתחשב במה שגם ככה משודר שם מדי ערב, לא בטוח שזה רעיון רע.