מדור סוף

במוסף הארץ הלכו על איור שלווה לטורו המצויין כרגיל של דורון רוזנבלום ונבואתו כי אלו רק הבחירות הראשונות של 2009. בקטע המסיים את הטור, נדמה לנו שזיהינו גם עקיצה שנשלחת לעברו של הקולגה ארי שביט: רוזנבלום כתב על העיתונאי הדרשן שיסביר לנו בסוף השנה שישראל מחכה לאהוד אולמרט. הסגנון מזכיר מאד את זה הפומפוזי של שביט וזו לא ההתייחסות היחידה ששביט קיבל בסוף השבוע הזה (ראו בהמשך). עוד במוסף שחוגג את החגיגה של הדמוקרטיה – סקירה מעייפת של שיאי הפרלמנט הישראלי והימוריו של העיתונאי שחר אילן על חמישה פרלמנטרים שיעשו את הקדנציה הקרובה. רק מה, אולי היה כדאי להתעלף פחות מזה שאנסטסיה מיכאלי בהריון וניצן הורוביץ הומו, שהרי מדובר בחדשות ישנות מאוד. בעיני רוחנו יכולנו לראות את שער הרטרו המסוגנן והמתוחכם שיכול היה להיות, מלווה לכתבה על המרפסות, שהוא הטקסט ממנו הכי נהנינו בסוף השבוע האחרון.

מעריב וידיעות אחרונות שנסגרים מוקדם יותר השאירו את העיסוק בתוצאות הבחירות למוספים הפוליטיים. בשער "7 ימים" כתבה חושפנית עם הנער הדתי מפרשת המורה המגפפת, בעוד אנו מותשים מוידויו של הנער מפרשת הפדופילים שהתפרסמה רק לפני שבוע במעריב. "סופשבוע" מקדיש את השער לדמותו החבוטה ממילא של עופר הירשזון בנו של שר האוצר לשעבר. כתבה שכוללת הרבה נבירה בתמלילי חקירות המשטרה שבאו לגלות מי נתן כסף למי, מתי ולמה. ניסינו לעקוב אחרי כל הפרטים כדי להגיע להכרעה, אבל אנחנו מעדיפים להשאיר את העבודה האפורה הזו לחוקרים.

המוסף הפוליטי של ידיעות נדרש למצב עם לוגו בשם "אחרי הבלבול", על אף שלטעמנו הבלבול רק מתחיל. שתי כתבות עניינו אותנו במיוחד ועוררו את אותה השאלה: האם לא היינו זקוקים להן יותר דווקא בשבוע שעבר, לפני הבחירות? אורי משגב משרטט את הפרופיל המפורט על אביגדור ליברמן, כולל התייחסות להסתבכויותיו המשפטיות, וכיצד הן משפיעות על תפקודו. אבל הפיקטנריה נמצאה כמה עמודים קדימה, עם הכתבה הממוחזרת על סוכנת המוסד ציפי לבני. הכתבה פורסמה כבר ב-1995 והשבוע שונתה לה רק הכותרת:"כשלבני הייתה ל'". אישה כמו ציפי לבני, מסתבר, כשהיא בשירות המדינה בחו"ל, לא היתה שוכבת עם האוייב, אבל לנהל איתו קשר קצר מזדמן ולא מזיק דווקא אין לה בעיה. מה שנקרא - לא סחבקית, זורמת.

בשבוע שעבר קראנו ב"סופשבוע" כתבה שהיא תמליל הראיון הטלוויזיוני שערכה ברברה וולטרס עם פטריק סוויזי. לרגע לא חשבנו שיש כאן עבודה עיתונאית מעבר לזו שנראה על המסך בעוד מספר ימים, היה לנו ברור מראש שמדובר בקידום מוצר טלוויזיוני, דרך עיתון. אבל מה אנחנו אמורים לחשוב על הראיונות עם התחקירנים של אורלי וילנאי לקראת סדרת הטלוויזיה שלה, "השתולים"? הם נראים כל כך יסודיים, מלאים בפרטים ותיאורים טכניים, נראה שמישהו ממש עבד עליהם קשה. אלא שגם זהו, בעצם, תמליל של פרקים מלאים שישודרו בטלוויזיה. הכתבה אולי נראית על פני השטח כמו שיתוף פעולה בין העיתון להפקת התכנית, אך למעשה היא יחצנ"ות לשמה. זו כתבה שהיינו מצפים למצוא ב"רייטינג" או "פנאי פלוס". מ"סופשבוע" היינו מעדיפים לקבל ראיון מקיף עם וילנאי, על חייה כאישה נשואה בשנית.

"7 לילות" לא יתנו לעובדות לקלקל להם את טור הדאחקות על חשבונם של יוצאי "בוורלי הילס 90210", שמופיע לצד כתבת הפרומו של אבנר הופשטיין לקראת שידורה של "90210" החדשה ב-HOT. הטור בודק איפה נמצאים היום אלילי הנוער של שנות ה-90 ומשמיט כמה עובדות חשובות כמו שלוק פרי כיכב ב"ג'ון מסינסינטי" המצויינת ב-HBO, שג'ייסון פריסטלי הוביל עונה של "החיים מבעד לעדשה" ושטורי ספלינג הפכה לנסיכת טלוויזיית הריאליטי.

גם רז שכניק מספיד. בכתבתו על יהודה פוליקר ב-"7 לילות" קובע שכניק כי דור הנפילים במוזיקה הישראלית נעלם וכותב:"סחרוף לא הוציא אלבום עם שירים כבר יותר מעשר שנים". דווקא סחרוף נחשב לאחד היוצרים הכי פוריים כאן ונציין רק את האלבום עם פורטיס ב-2006 והשיר "אחים לנשק", שהוציא עם פרויקט "30" רק לפני חודש.

ב"תרבות מעריב" מצטרפים לחגיגה בכתבה על מותו של סיד וישס. מהבוקסה שמסכמת את הקריירות הדועכות של ארבעת חברי הסקס פיסטולס הנותרים נשמטה העובדה שבשנה שעברה הארבעה התאחדו החברים לסיבוב הופעות עולמי לרגל 30 שנים ליציאת אלבום הבכורה שלהם, הפגינו כושר שיא ומכרו את כל הכרטיסים חודשים מראש. לכתוב שג'וני ליידון נראה לאחרונה בפרסומת לחמאה, זה לא הוגן.

ב-G של גלובס נדרשו לדמותו השנויה במחלוקת של עיתונאי הארץ ארי שביט, בעקבות המאמר "הערת אזהרה" שכתב על ציפי לבני לפני כשבוע וחצי. ניכר שבמוסף התאמצו להבהיל אותנו, אבל התוצאה היתה קצת חוזרת על עצמה, מאד ג'נטלמנית ובעיקר מפוהקת. רצינו דם, במקום זה גילינו שמדובר באיש עשיר ובעל עסקי נדל"ן.

פרשת רצח תאיר ראדה, כנראה תהיה לנצח מרתקת ותמשוך קוראים. ובכל זאת, צריך סיבה מיוחדת לראיון עם הורי המנוחה ב"סופשבוע. הסיבה הרשמית היא שהחודש מלאו שנתיים למותה. בהמשך הטקסט מתברר שעם התחדשות המשפט נגד רומן זדורוב החודש, יש מי שאומרים כי ההגנה נראית רעועה יותר מבעבר. טענות ההורים שמופיעות בכתבה כבר הועלו בסרטו של שרון גל, "רק תאיר יודעת", ששודר בערוץ 10 לפני פחות משנה. אחרי קריאת הכתבה נראה לנו שמטרתה האמיתית היא לטהר את המשטרה מהאשמות על הפללה של זדורוב. זה אולי לגיטימי, אבל תחושה לא נוחה נודפת מהעדרם של פרטים כמו מסיבת העיתונאים התמוהה שכינסה המשטרה, והסמיכות של כל הפרשה למפלה הקשה בתדמיתה, בעקבות בריחת בני סלע.

הכותרת "מיקי קם" שנתנו ב"תרבות מעריב" לביקורת על הסרט "המתאבק" עם מיקי רורק, לא רעה בכלל. ככה גם חשבנו בשבוע שעבר כשראינו אותה בראיון עם רורק ב"7 לילות".

מעייף אותנו לכתוב על מאמרי המערכת של עיתון הארץ, בטח אחרי שאפילו עמנואל רוזן מקדיש לכך אמירה נוקבת ב"תיק תקשורת" ובכל זאת: במאמר המערכת של שישי נפרשות אפשרויות הרכבת הקואליציה של בנימין נתניהו: "אם נתניהו יעדיף לדבוק בטוהר האידיאולוגי ולממש את הצהרותיו במערכת הבחירות, ששללו נסיגה משטחים ופינוי התנחלויות, עליו לשתף בממשלתו את סיעות הימין הקיצוני והסיעות הדתיות. כך יזכה להערכת שותפו החדש להנהגה, בני בגין, כמי ש'השתנה' ו'חזר לשורשי הליכוד'. אלא שדווקא בגין הוא ממובילי הקו התומך בהקמת ממשלה רחבה, הדברים אף מובאים באותו עיתון ממש, בטורו של יוסי ורטר במוסף "השבוע": "שלשום שמע ליברמן את בני בגין אומר ברדיו שהוא תומך בממשלה רחבה".

ובינתיים ב"7 לילות" רביב גולן זוכר שפואד חבש תרבוש בתכנית של דן שילון, ואפילו מצליח להשתיל את הזכרון הזה לתסריטאי "ארץ נהדרת", דוד ליפשיץ, בדיון שהם עורכים בנושא. חבל רק שמי שלבש את התרבוש היה שר האוצר אברהם בייגה שוחט.

מה ישנה את הכל? כיצד יראה העולם?/ מה הורס אותנו, הטכנולוגיה או האדם?

כי מועדי סגירת מוסף הם דבר ערמומי/ אז יאיר לא דן ברוטציה, אלא במשהו עולמי

נכון שהחיים זה לא רק ממשלה, בחירות, משבר / אבל השבוע יותר מתמיד, חבר אתה חופר!