מדור סוף

אם יש מישהו שדמו לא קפא מסופות השבת האחרונה, הגיע הראיון עם אביגדור ליברמן ב"7 ימים" ועשה את העבודה. מסתבר שאנחנו לא מסוגלים לקרוא מילה המצוטטת מפיו מבלי לשמוע בראש את הקול השקט, השקול והסמכותי, ולחפש מחסה. אולי זה אומר שמוחנו נשטף מהפרופוגנדה השלילית שהוא טוען כי זכה לה לאחרונה, או שליברמן באמת אמר את הדברים האלה: שיש אנשים במדינה הזו עם פגם גנטי, שיהודים סובלים מקיפוח בגלל אפליה מתקנת לערבים, ושזה בסדר, מותר לו לדבר ככה, כי כמה מחבריו הטובים ביותר הם ערבים. טוב, נו, ערבים נוצרים. ליברמן ממשיך עם ההתקרבנות גם בהתייחסות לחקירות נגדו ולנסיעה האחרונה למינסק, ומסיים את הראיון כשהוא מודיע לאמירה לם ויובל קרני שזה מספיק, ישיבה עם עיתונאי יותר משלש שעות מנוגדת לחוקיו הנוקשים.

ההתבכיינויות ממשיכות ב"סופשבוע", אבל הפעם מכיוון שמותר, ואף רצוי, להתעלם ממנו: אחיה הגדול של ציפי לבני, אלי, מתראיין על הג'ובים שלא קיבל ומצטייר כנודניק בלתי נלאה, כזה שיסחוט את הפרסום של אחותו עד הטיפה האחרונה. על כל היתר תוכלו לקרוא בספר שהוא מתעד לכתוב על חייו לצד אחותו, ממש כמו האח של מדונה, וכנראה באותה רמה של אלגנטיות.

על שער "מוסף הארץ": צעצוע. השיגעון החדש של ילדי ישראל הוא בובות הוובקינז, והן אחראיות לילדים מכורים, הורים מרוצים, הורים מרוצים פחות, ועכשיו גם יחצ"ן אחד מאושר במיוחד (שהצליח לדחוף את הכתבה לאולפן שישי לפני כמה שבועות). כמובן שזה לא מזיק שיש לך חברים בתקשורת שמסעותיהם בברנז'ה לימדו אותם כיצד להתראיין לכתבות כאלה. אחת האמהות המרואיינות היא קרן ברוזה. בטרם החלטנו אם זו אותה ברוזה העובדת במחלקת יחסי הציבור של רשת, נתקלנו בילדה ששם משפחתה הוא קילזשטיין, שתואם את שמה של הדוברת הראשית של הזכיינית. צירוף מקרים?

לפני מספר שבועות התראיינה יעל בר זוהר לשער "7 לילות", והשבוע האקס יהודה לוי מחקה אותה לקראת העונה השנייה של "הבורר". מתברר שהם כל כך התאימו, לפחות בכל הנוגע להתעקשותם לשעמם את קוראי העיתונים. מצד שני, גם אפרת בוימולד הייתה מרואיינת די משעממת, וגם לנינה לא חסר. בשורה התחתונה, למרות היותו אחד הכוכבים המסקרנים ביותר בארץ, לוי ממשיך לתת ראיונות בשפת הרוחניות בשקל המעייפת, עם המון אור ואהבה, מעט פרטים פיקנטיים על חייו ובעיקר התחמקויות מהשאלות המעניינות, ובהן הירידה בהכנסותיו ושמועות על סמים. את מעט התיבלון הוסיף לוי במשפט שחותם את הכתבה, בו הוא מהרהר בכך שג'ף באקלי, נינט ויהודה עצמו חיים בשלישייה.

הדימוי הארוטי הזה להערצת מוזיקאי כנראה עשה משהו לעורכי המוסף, כי בעמוד הבא נכתב בקידום לכתבתה של שפרה קורנפלד, כי היא "מנהלת רומן חד צדדי עם לאונרד כהן" (שבאקלי המנוח חידש, לגמרי במקרה, את שירו "הללויה"). ומה שפרה סיפרה? בעיקר על עצמה. זה היה מעייף, ואפילו לא למדנו האם היא הייתה אורחת העיתון בהופעה של כהן, או שמא עשתה את זה על חשבון המסרונים של כולנו.

בעמוד הראשי של מעריב מודיעים שמנחם בן יכנס לבית האח הגדול. פירוש הדבר הוא שטורו ב"תרבות מעריב" הוא האחרון עד שתחליטו להדיח אותו, אבל בן מחליט שלא להיפרד באופן רשמי. בעמוד שליד: "פרסום ראשון" של שמות השותפים החדשים של בן לדירה, כולל קורין אלאל, אמיר פיי גוטמן, עדי נוימן ויוסי מילשטיין. כן, בדיוק אותם שמות שמפומפמים כבר שבועות בתקשורת ונחשפו אצל גיא פינס.

שני אסירים משוחררים מככבים השבוע במוספים, האחת גלויה והשני סמוי: הסקסולוגית איריס בר און מסכמת ארבעה חודשים בכלא, מתכוננת למופע יחיד שהכינה על התקופה הזו ומחממת חומרים, כמו דרישתה לאוכל בריא והתמרמרותה על כך שאי אפשר ללבוש צבעים עליזים מאחורי הסורגים. האמת היא שיש לה גם כמה תובנות עמוקות יותר מאלה, אך נקווה שבמופע שלה היא תישמע יותר מאופסת מאשר בכתבה הזו (או בכתבה התואמת והמיותרת אצל דרוקר ושלח), בה היא בעיקר מצטיירת כמי ששבה מחופשה לא מוצלחת. מה גם שכתבת טראש נוספת באותו גיליון, של מרואיינת לא פחות מעופפת בשם ריקי גל, האפילה עליה ומשכה את תשומת הלב.

ומיהו הסמוי? רוני ליבוביץ', האופנובנק. כבר שנים רבות שהוא בחוץ, וכעת הוא נהנה מכל הזכויות האפשריות לאזרח בישראל, כולל להתראיין על תופעה חברתית חדשה ל"ממון" של ידיעות אחרונות. לייבוביץ מככב עם זוגתו בכתבה על זוגות שלא פתחו חשבון בנק משותף. יש משהו משמח בלראות כך אדם ששילם את חובו לחברה, אבל חייבים להודות שנושא הכתבה מעט אירוני. אתם מכירים מישהו שהיה משתף שודד מפורסם בחשבון הבנק שלו? התצלום שבו לייבוביץ' וזוגתו מנופפים בשטרות של 200 ש"ח, כשהם מתפקעים מצחוק, כבר שובר שיאי ביזאר.

המוזיקאית השמנה בת דיטו כיכבה על שני שערי מגזינים בערום, ואם להם לא אכפת למחזר את עצמם, גם בהארץ זה בסדר: ידיעה מורחבת אודותו דיטו יכולתם לקרוא בגלריה של יום חמישי, ולמחרת ב"תוצרת הארץ" במוסף.

ב-"7 לילות" שוב שוקעים בנוסטלגיה קולנועית ישראלית, הפעם לכבוד השקת הדי.וי.די של דיזינגוף 99. כן, עוד פעם: גלי עטרי מתביישת בסצנת האורגיה, אבי נשר זיין המון בדירת הזימה שלו (אבל המון! והוא שוב מספר על זה בהתלהבות!), ותרבות הפופ הישראלית של שנות השבעים בלה בלה בלה. קראנו את זה כל כך הרבה פעמים בעבר, עד שכמעט ויתרנו. בגלל שבכל זאת עשינו מאמץ, מצאנו טעות: מאיר סוויסה לא ניסה להבריג את הציצי של אורלי זילברשץ אלא את הברך שלה.

לצד הכתבה שסוקרת את שביתת היוצרים ב"תרבות מעריב" מופיע טור של העיתונאי/ שחקן יובל אברמוביץ' שמסביר בשלוש נקודות מדוע הוא אינו לוקח חלק בשביתת המחאה של היוצרים. אברמוביץ' טוען שהפרצופים הם תמיד אותם פרצופים ותיקים (חטב, איבגי, נוי, הויברגר). לו היה מגיע אברמוביץ' לאחת ההפגנות (או צופה בקליפ המחאה) הוא היה מוצא שם פרצופים כמו טלי שרון, אנחל בונני, ריקי בליך, טלי אורן ועוד ינוקות. שנית, מוזר שדווקא אברמוביץ', שבאתר האינטרנט של עיתונו התפרסם מאמר מנומק על מחאת היוצרים מאת רשף לוי, כותב ש"מאות תסריטאים מוכשרים ואף אחד לא הצליח (או העז) לנסח מאמר אחד לעיתונות". ושלישית, בקיץ האחרון אברמוביץ' גם פירסם ב-nrg מאמר מנומק (ברור שמנומק) מדוע הוא אינו מצטרף לחטיבה הצעירה של אגודת העיתונאים, אז נראה לנו שאפשר אולי לסכם שלאברמוביץ' אין כל כך כח להתארגנויות.

במוסף לשבת של ידיעות מתעקש אורי משגב להיזהר בכבודו של הח"כ הטרי והלא צעיר שהתלבט בין הליכוד לקדימה ומי שהכריעו לבסוף את הכף הם אבא ואמא, מפאינ"יקים קשישים, שביקשו שלא יילך עם ביבי. מה חבל שבחדשות 2 השבוע נזהרה דפנה ליאל פחות וראיינה את ההורים של נחמן שי ביום ההשבעה.

פרובנציאל השבוע: חנוך דאום מסביר בטורו כי קטעי היוטיוב מהסרט "הנפילה", בהם היטלר לא מוצא חנייה או זועם על זכייתה של שפרה, הם סימן להתמודדות הבריאה שלנו עם טראומת השואה. הוא אפילו התייעץ בנושא עם מומחה רהוט. רק מה, הישראלים לא היו הראשונים לעשות את סרטוני הגג האלה. גולשים אמריקאים הראו את היטלר זועם על פיצה שלא מגיעה בזמן, או סרט שנגמרו לו הכרטיסים. לא רק ריאליטי יודעים להעתיק פה, גם קטעים מ-Youtube.

ולמקרה שפספסתם, כבר שבועיים רצוף שנחום ברנע מסיים את טורו בהתנצלות בפני מישהו שבעניינו לא דייק בשבוע הקודם. נורא מנומס, אבל עדיף פשוט לא לטעות.

ש"ס או ליברמן? תשאירו את זה לביבי/ אתם בחרו לפיד, בסגנון אלטרנטיבי

הוא עושה חתונות, כדת משה וישראל/ ואלוהים הכי מרשה, אם אלי ישי שואל

כי גם בלי הרבנות, אהבתכם תחזיק לעד / במיוחד אם לא השגתם את אברי גלעד