ב-84', לאחר הבחירות, נוצר שוויון בין גוש הימין וגוש השמאל והוקמה ממשלת אחדות לאומית עם רוטציה בראשות הממשלה.
מפלגת שינוי, שקיבלה אז שלושה מנדטים, הצטרפה לקואליציה, ואמנון רובינשטיין שעמד בראש שינוי נבחר להיות שר התקשורת. בהסכם ההצטרפות של שינוי נקבע כי משרד התקשורת יהיה אחראי על הקמתם של ערוץ טלוויזיה שני על בסיס מסחרי, טלוויזיה למנויים בכבלים, טלוויזיה למנויים באמצעות לוויין ותחנות רדיו אזוריות.
התבקשתי על ידי רובינשטיין להיות ראש מינהלת ההקמה של הפרויקטים החדשים. כאשר תיכננו את הקמת הערוץ השני, עמד לנגד עינינו המודל הבריטי של ITV, כלומר, טלוויזיה מסחרית המפוקחת על ידי רשות ציבורית. בהתחשב בזה שישראל היא מדינה קטנה עם שוק פרסום מצומצם, הצענו ערוץ מסחרי אחד שימי השידור בו יתחלקו בין כמה זכיינים. הצענו כי החדשות יופקו על ידי חברה נפרדת וזאת כדי ליצור אי-תלות בין החדשות לבין הזכיינים.
הרעיון היה שמצד אחד יוקם ערוץ מונופוליסטי בפרסום, עם תחרות מוגבלת בין זכייני הערוץ ובתמורה למונופול, הערוץ אמור לשדר גם תוכניות איכותיות שאין כדאיות כלכלית לשדרן. כבר אז עמד לנגד עינינו המודל האיטלקי, מודל שראינו אותו כשלילי, שבו השיקול היחיד הוא שיקול רייטינג, דבר שמוביל לתוכניות המבוססות על המכנה המשותף הנמוך ביותר.
הוחלט להקים את ערוץ 10 ללא בדיקה של היתכנות כלכלית
כדי להתגבר על התנגדותו של שר החינוך, יצחק נבון, שראה את עצמו כ"אבא" של הטלוויזיה החינוכית, הסכמנו להקצות גם לה זיכיון על בסיס שביעית מזמן השידור. ב-86' החלו שידורי הניסיון ובתחילת שנות ה-90 החל הערוץ השני לפעול באמצעות הזכיינים. הערוץ הופעל על ידי שלוש זכייניות - רשת, קשת וטלעד - ונהפך במהרה להצלחה גדולה, הן מן הבחינה התוכנית והן מהבחינה המסחרית. מבחינת התוכן, הערוץ הביא לשלל תוכניות איכותיות ותוך זמן קצר נהפך לערוץ הטלוויזיה העיקרי תוך שהוא דוחק לשוליים את הערוץ הראשון. מבחינה מסחרית, על אף ההשקעות הכבדות בתוכן, הזכייניות הרוויחו.
ב-99' נבחר אהוד ברק לראש הממשלה ומינה את בנימין בן אליעזר לשר התקשורת. מבלי שעשה בדיקה כלשהי של היתכנות כלכלית, החליט בן אליעזר על הקמת ערוץ טלוויזיה מסחרי נוסף. החקיקה בכנסת היתה במסגרת השטחית של חוק ההסדרים. כך קם ערוץ 10.
החקיקה המקורית הנוגעת לערוץ 10 קבעה שהערוץ יופעל על ידי שני זכיינים ואולם לאחר שנקבעו הזוכים, הוגשו עתירות לבית המשפט המחוזי, אשר ביטל את הזכייה של אחת הקבוצות, ולאחר מכן בית המשפט העליון שב והחזיר את הזיכיון לאותה קבוצה. בעקבות זאת אחת הזכייניות שזכתה בשלושה ימי שידור בשבוע החלה לשדר שבעה ימים. התוצאה היתה קטסטרופלית. מהיום הראשון להקמתו, זכייני ערוץ 10 לא עמדו במחויבויות שעליהן התחייבו במכרזים.
בערוץ 2 קרו תקלות אחרות. בהחלטה תמוהה של הממשלה, אותה יזם מנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז אביגדור יצחקי, הוחלט כי עם חידוש הזיכיונות יהיו רק שני זכיינים במקום שלושה, וכן נקבעו תנאי המכרז החדשים שהיו בלתי אפשריים כלכלית בשל הדרישות המופרזות ל"סוגה עילית" שעלותה גבוהה ביותר. למרות זאת, בעלי רשת וקשת ניגשו למכרז תוך מתן הבטחות שלא ניתן כלכלית לקיים והם אכן לא מקיימים. כיום גם רשת וגם קשת מפסידות.
ערוץ 10 מבקש עתה להאריך את זיכיונו, חרף העובדה שלא עמד מעולם בדרישות המכרזים שבהם זכה. זכייני הערוץ והעובדים המועסקים בו טוענים שגם כך הפסידו הבעלים של הערוץ סכומים אסטרונומיים. כצופה אני יכול לומר כי ברור לחלוטין שכיום כל הערוצים המסחריים רואים בשיקול הרייטינג את השיקול העיקרי, וכך אנו נחשפים לתוכניות מציאות למיניהן.
לסגור את החינוכית ולחסוך עשרות מיליוני שקלים בשנה
כל עוד היה בישראל ערוץ טלוויזיה מסחרי אחד שקיבל הגנה מפני תחרות, על דרך של איסור פרסומת בשידורי הכבלים או בשידורי הלוויין, היתה הצדקה מוסרית לבקש מהערוצים שיפיקו גם תוכניות איכות על אף שאינן זוכות לרייטינג מרבי. כיום עוגת הפרסום מצטמקת והולכת, הן בשל המשבר הכלכלי והן משום שחלק גדול מתקציבי הפרסום הולכים כיום לאינטרנט. על עוגת הפרסום המצומקת מתחרים שני ערוצים וכל זאת במדינה קטנה של שבעה מיליון תושבים שחלק מהם כלל אינם צופים בטלוויזיה בעברית. בנסיבות אלה אין כל הצדקה לתבוע מהערוצים המסחריים להפסיד כסף - והרבה כסף.
הסוסים כבר ברחו מהאורווה וכיום, למרבה הצער, לא ניתן לחזור למצב של ערוץ מסחרי אחד, ערוץ איכותי. בנסיבות אלה, צריך להקטין עד למינימום את המפלצת ששמה הרשות השנייה על תקציביה המנופחים והמופרזים, ולאחדה עם המועצה לשידורי כבלים ולוויין - פרויקט המכונה "ברית המועצות". כמו כן, יש להתיר לערוצים המסחריים לשדר על בסיס שיקולים מסחריים.
כדי להגיע בכל זאת למצב שבו משדרים תוכניות איכות שלא על בסיס שיקולי רייטינג, מן הראוי להבריא את רשות השידור. אם רשות השידור תתנהל ביעילות ותפטר את עובדיה המיותרים, יהיו בידיה האמצעים להפיק תוכניות איכותיות נטולות שיקולי רייטינג, שהרי מקור המימון של רשות השידור הוא אגרות.
הטלוויזיה בערוץ הראשון צריכה להתבסס על חברת חדשות וכל יתר התוכניות, לרבות תוכניות איכותיות, צריכות להיות מופקות על ידי מפיקים חיצוניים, בדומה למה שקורה בערוץ 4 בבריטניה.
כמו כן, הגיעה העת לסגירתה של הטלוויזיה החינוכית ולחסוך עשרות מיליוני שקלים בשנה. כבר מזמן שהטלוויזיה החינוכית אינה ממלאת את הייעוד שבגינו הוקמה. במקביל, היא מחזיקה שטח גדול ויקר ברמת אביב. אם שטח זה יימכר לצורכי בנייה, הדבר יכניס למדינה עשרות מיליוני דולרים. בכסף זה אפשר להשתמש כדי לסייע במימון פרישת העובדים המיותרים ברשות השידור ועובדי הטלויזיה החינוכית.
*הכותב היה שר הפנים וראש מינהלת ההקמה של הערוץ השני