פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מסיבת הפיג'מות של קצב

      אם למי מאתנו היה עוד ספק שמא באמתחתו של קצב חבוי 'נשק סודי', הרי שכולנו השתכנענו עתה שאין נשק, אפילו לא צל של נשק כזה. יועצת התקשורת אתי אשד מסכמת את נאום קצב

      נתחיל מהסוף, התפטרותם של יועצי התקשורת של משה קצב, היא הסימן הראשון האמיתי ביותר לביקורת מקצועית תקשורתית, בלתי נמנעת, ל"מסיבת הפיג'מות" שקיים לנו הערב האיש שלא קצב את זמנו.

      אם יועצי התקשורת של משה קצב טענו בפניו, לקראת הופעתו, שאין לו מה להפסיד בסיפוק גרסתו לאומה, שהרי ממילא כולם נגדו - הרי שהיתה זו טעות. טעותם. אם למי מאתנו היה עוד ספק שמא באמתחתו של קצב חבוי 'נשק סודי' שהובטח לנו, הרי שכולנו השתכנענו עתה שאין נשק, אפילו לא צל של נשק כזה. לא היה בנאומו שום חידוש, שום שפן לא נשלף מהכובע, הקלישאה ההר הוליד עכבר, מה לעשות, היא המתאימה ביותר.

      שהרי מה טעונו המרכזי של קצב? שהיועץ המשפטי רודף אותו. הוא שוכח, או יותר נכון רוצה שאנחנו נשכח, שהוא עצמו חזר בו מעסקת הטיעון וטען בתוקף כי הוא מעוניין להוציא את צדקתו לאור במשפט. אז על מה הוא מלין עכשיו? אם קצב חושב שהביאו להרשעתו הציבורית ללא משפט, אין לו אלא לשמוח שעתה יוכל להוכיח את חפותו ולהשיב את כבודו הרמוס במקום המתאים לכך, בית המשפט.

      קשה להאמין שאיש תקשורת כלשהו היה מייעץ ללקוחו להפקיע שעתיים וחצי שעות שידור לטובת לעיסות ארכיאולוגיות - זו הרי טרחנות לשמה. קצב לא קצב את זמן ה'מסיבה' שהעניק לנו. למרות החגיגיות המעושה, למרות גדודי העיתונאים, ניידות השידור, צוותי השידור, פרשנים, טכנאים ועשרות רבות של כתבים - נשארנו ביד עם כלום. מאומה. נאדה. נחרות בשידור חי.

      כמה צופים נשארו לשמוע את הסוף (שאפילו לא שודר)? כמה מאזינים הבינו את הרשומון שטירחן קצב באריכות? כמה מאזינים לא איבדו את החוט המקשר ונשארו לעקוב אחר דקדוקי הדיקדוקים של הניואנסים שרק אדם אחד צירף אותם אחד לאחד לאחד לאחד..

      'מסיבת עיתונאים' קראו לזה? לא 'מסיבה' ולא 'עיתונאים'. עדר. עדר שחשש להגיב בזמן אמת. "מי-סבא-בא". מלבד שניים שפרשו, לא הייתי נותנת מדליה לאף אחד מהם. ובסוף מסתבר שאת הביקורת האמיתית והכי קשה השיתו על קצב יועצי התקשורת שלו עצמם.

      מזוז לא עמד בסטנדרטים שהוא הציב ורצה לעצמו

      הנשיא לשעבר מאשים את מה שהוא מכנה "שימוש לרעה בסמכות שלטונית". זכותו לחשוב שההיסטוריה תשפוט אותו לטובה, כדבריו, אבל בדרך הוא סוחף את כולם. מאשים את הפרקליטות, התקשורת ו"המעלילות" (כך הוא מכנה את המתלוננות). כולם וכולן חברו בקונספירציה מתוזמנת, מתוכננת ומתואמת כנגדו, "עליהום" כך הוא קורה לזה. נהגו בו "בשנאה, רוע וזדון" כך לדבריו, הוא רק מתקשה לספק את המניע, את ההסבר, את הרציונאל - למה? מי שנשאר ער ועקב אחרי בליל המילים תוהה מה המניע של כולם לרדוף אותו?!

      אין ספק כי היועץ המשפטי והפרקליטות שגו בהתנהלות הכוללת בפרשת קצב בכמה שגיאות טקטיות ואפילו נכנסו לסחרור לא מבוקר. כשמזוז נכנס לתפקידו הבטיח כי בניגוד לקודמו, היועץ המשפטי אליקים רובינשטיין, ידבר רק דרך כתבי בית דין, לא עוד דוחות ציבוריים, לא עוד דיבור בתקשורת והנה היועץ המשפטי מזוז, לא הסתפק בעצמו רק בדיבור בבית המשפט. גם הערב, מיותר היה שהיועץ המשפטי והפרקליטות ירדו לזירה בקריית מלאכי והשתתפו במשחק התקשורתי. גם אם לגמרי אנושי שהם צפו במה שקראו יועצי התקשורת של קצב 'מסיבת עיתונאים' - לא היו צריכים לפרסם הודעה מגיבה. בטח לא הודעה שאמרה: "יצאתם במערכת יחצ"נית מתוזמנת וחסרת מעצורים... בזמן שקצב מאשים את מזוז שהוא רץ לכל אולפן תקשורת, תגובה זו נשמעת פטאתית. מזוז לא עמד פה בסטנדרטים שהוא הציב ורצה לעצמו. אין לי ספק שמזוז אכזב את עצמו בטיפול בפרשת קצב ויבוא היום שמזוז, משפטן הוגן, גם יודה בכך. יחד עם זאת, גם אם היה טיפול כושל של הפרקליטות בפרשת קצב, עדיין אין הוא צריך למנוע מהצדק להיעשות. צדק מזוז כשהחליט להגיש כתב אישום וצדק בכך שהטעם הרע בפרשה שהשאירה המערכת שלו לא צריכים היו למנוע ממנו מלהגיע להחלטה הנכונה והקשה.

      אפשר אולי להבין את מרירותו של קצב וכעסו הרב, לאחר ששכנע עצמו בעקביות בשנתיים האחרונות ש"כולם" נגדו. הוא רצה שיקימו צח"מ כדי לחקור את "הסחיטה" שלו והקימו צח"מ כדי לחקור את הטרדותיו המיניות, הוא רצה להמשיך לכהן במשרתו הרמה ונבצר ממנו, הוא רצה להיזכר כמבקר משפחות שכולות ואילו ההיסטוריה תזכור אותו כמטריד סדרתי.

      בסופו של יום, הנאום הארוך ארוך שלו, למרות המרירות הנוטפת, לא ישנה את דעת הקהל מקצה לקצה, כמו שהובטח לנו על ידי אנשיו ויועציו בימים האחרונים. לא השתכנענו. לא סימפטנו. לא הסתחררנו. לא היה ספין תקשורתי. הערב אפשר לומר בפה מלא - אין נשק סודי.

      *הכותבת היא יועצת תקשורת, לשעבר דוברת משרד המשפטים ומערכת בתי המשפט