מדור סוף

חשבנו לתומנו שעל כל העיתונים יעסקו בהרחבה בחשדות הטריים לפשעי מלחמה בעזה, ובמקום זאת קיבלנו הרבה קצב, קצת אח גדול, שלום מיכאלשווילי וציון ברוך. עמית הרמן תוהה: מה קשור?

עמית הרמן
22/03/2009

שערים

משה קצב רואה "קצרים". העובדה הזו היא הממצא העיקרי במשחק "מצא את ההבדלים" בין הראיון עם קצב במוסף לשבת (מרב בטיטו), ב"השבוע" של הארץ (אלוף בן) וזה שמככב על שער "סופשבוע" (קלמן ליבסקינד), ובו מוזכרת העדפתו הקומית של הנשיא בדימוס, עקב איבתו לתוכניות הסאטירה שליגלגו עליו. שיתופה של גילה קצב בכמה מילים הוא הבונוס של ידיעות. מלבד אלה, הראיונות די זהים, קצב משתמש שם באותה רטוריקה, מפריך את עדויות כל אחת מהמתלוננות באופן אחיד, וחוזר על מנטרות קבועות בדבר אלה שרוצים לראות אותו נופל. זה קצת יותר נסבל מנאום של שלוש שעות, ומעלה את הרושם שאולי קצב לא זקוק לצור ומורל למרות הכל. מעריב, ששם את קצב על שער "סופשבוע", היה יכול להרגיש מרומה בנסיבות מסוימות, אבל הפרצוף המוכה של קצב שמרוח עליו, פרי צילומו הפנטסטי של פיני סילוק, שווה הכל.

ציון ברוך על מוסף הארץ ושלום מיכאלשווילי על שער "תרבות מעריב", מספרים כל אחד בתורו, כי החלטות בקשר ל"מה קשור" מתקבלות בהצבעה דמוקרטית. מעניין אם גם ההחלטה להתקיף את הציבור בשתי צלעות משלישיית הבידור באותו סוף שבוע נידונה שם, או שהפעם מדובר בתכתיבים של הדוברת הנמרצת של HOT, שמוכרת את ה"בורר" בסיטונאות ולא חוששת מהאבסה.

בראיון עם ברוך, בפעם השנייה ברציפות, מתחילה כתבה ב"מוסף הארץ" בדיון על סקס מזדמן. בפעם שעברה היה מדובר בוידוייו של פיני טבגר ממועדוני תל אביב. לא ניכנס שוב לדיון על רצונו הבולט של המוסף להצטייר כמגניב וצעיר, אלא לכך שביום שבו הסיפור החשוב ביותר הוא החשד לפשעי מלחמה של חיילי צה"ל בעזה, קצת צורם לקדם בשער כוכב שמעולם לא ממש הצחיק והדיון בעניינו מוצה די מזמן. כתבת הדפסי החולצות המזעזעים של חיילי צה"ל היתה מתאימה הרבה יותר.

טוב לדעת (מקודם)

בי-קיור לייזר - הרופאים ממליצים והמטופלים מרוצים

מוגש מטעם בי קיור לייזר

Re אחותי

אם קיבלנו תחושה ש-"7 לילות" מתעלם בהפגנתיות מ"האח הגדול", כפי שהתאמץ לעשות בעונה הקודמת, הרי שהפעם זה לגמרי לא מדויק. ההתלהבות מאפרת אברמוב, מנחת תכנית הבאזז "האחות הקטנה" כה גדולה, עד שהיא מקבלת שער, בתירוץ שהיא מעודדת ביקורת על הז'אנר הנחות. ברור שאברמוב (השנונה והאיכותית, אין ספק) תנסה לייצר את הרושם הזה, אבל לא חייבים לשתף איתה פעולה. האכסניה שלה, ביפ, ממש כמו ערוץ 24, בסך הכל משרתת את אינטרס האסמסים של האח הגדול באמת - קשת. מה שלמדנו מהכתבה, בכל מקרה, זה שעיתונאי ישראל נהנים לרחם על קורין אלאל,

גם שי להב מקונן ב"תרבות מעריב" על כך שבמקום לעשות רוק אלאל עסוקה בלריב עם גיא לובלצ'יק. מקורותינו הצופים בערוץ 20 דווקא מדווחים שקורין וגיא חברים מצוינים, למה להגיד סתם. אותו להב, אגב, סופג ב-"7 לילות" ביקורת לא אוהדת במיוחד על ספרו "רשימת שידור" מיהודה נוריאל, עד לא מזמן קולגה במעריב.

ישבנים קוראים שירה

ככה זה בדרך כלל עובד: פלוני מעלה מופע ובו שירים שהלחין פרי עטו של משורר מפורסם. יחצ"ן ממולח שובר את הראש איך למכור את פלוני, שכבר סיפר על הטיפול הפסיכולוגי שלו בכתבת מוסף בראש השנה, אז הוא אורז יפה עוד שלושה יוצרים שבדיוק הלחינו שירים של משוררים אחרים והופ - מדובר בתופעה. גון בן ארי עסק השבוע בחיבור בין מוזיקאיים למשוררים. "תופעה מתפשטת", כך בכותרת המשנה. הדוגמאות בכתבה מוכיחות שמדובר בחדשות די ישנות. האלבום של נתן זך ושלומי פריג' יצא לפני כמעט שנה, סדרת "שירה פלוס" של פרופ' נסים קלדרון החלה בשנת 2006, רוני סומק הוציא כבר שלושה אלבומים עם שיריו לצלילי אליוט שארפ (האחרון שבהם בשנת 2001) ושמעון אדף הולחן על ידי כנסיית השכל בשנות ה-90 ("אוטיוביוגרפיה"), היה חבר בעצמו בלהקת רוק (האצולה) ואף הולחן ע"י ברי סחרוף באלבום "האחר", עם השיר "נכנע לך" משנת 2001. אבל שכחנו, ברי סחרוף לא מוציא שירים כבר עשר שנים. העיקר שיש צ'אנס לראיין שוב את יהונתן גפן, שמתעקש שהוא משורר, כי אי אפשר הרי להוציא גיליון אחד בלעדיו או בלי אביב.

עשן בעינייך

עדי נוימן תוקעת בשופר! לא, זהו כנראה באנג אימתני הפרוש על שער "7 ימים" והופך את המוסף, סופית, לגירסא מקומי של hello, עם תמונות שמוכרים לו אנשים שבמקרה נקלעו לאזורים בהן דוגמניות מעשנות דברים חוקיים למחצה. רק מוקדם יותר השבוע נחשפנו למשולש אסתי גינזבורג-ג'וינט-זאק בראף, וכעת נוימן מתגפפת ב"שליחות קטלנית" עם אלמוני מפוסקל בבית קפה בריטי, וקססה בחיקה. האייטם עשה לנו חשק לקצת צהוב, אז סרנו גם לליאורה ב"סופשבוע". שמחנו שאין טעויות גרפיות, אבל תהינו לגבי שני אייטמים משונים. לידיעת ליאורה: גילי שם טוב בהריון כבר זמן רב, והדבר פורסם באתרי רכילות רבים, כולל זה של מעריב. מעבר לכך, הכיתוב "עובד זר מגלגל את שמוליק קראוס" הוא סתם טעם רע.

כנראה שאלוהים מרשה

חנוך דאום מפרט בטור ארוך את ההתלבטות האישית שהייתה לו כתוצאה מהמשבר בתוך "הבית היהודי" בין מחנות דניאל הרשקוביץ וזבולון אורלב. בסוף דאום החליט לצאת נגד אורלב, למרות החברות שלו עם אורבך, והוא אפילו מספר כיצד העביר בעצמו להרשקוביץ הצעות פשרה. החברות של דאום עם אורבך אמנם חשובה לנו, ובכל זאת נשאלת השאלה: האם דאום זוכר שהוא עדיין עיתונאי? איפה היה העורך, שיזכיר לטאלנט לא לערבב עסקנות בטוריו? ומה יגיד על כך כוכב המוסף לשבת, נחום ברנע, עד זה לא כבר אחד מבכירי "העין השביעית"?

עקיצת הדבורית

יניב חלילי מבכה במוסף לשבת של ידיעות אחרונות את היעדר האמנות הפוליטית במלות שש שנים למלחמה עיראק, ומציין את הסרט "פרנהייט 9/11" והסדרה "אחים ואחיות". אלא שהייתה גם סדרה של HBO שהוקדשה כולה ללחימה, עם השם הטעון generation kill ("דור מזויין" בתרגום בעברית) והיא אפילו שודרה ב-yes. נכון שמדובר בפריט למבינים בלבד, אבל חלילי בעצמו אמר ש"צריך למצוא את הסדרות האלה בזכוכית מגדלת". חבל שהוא לא התאמץ.

שיר ליאיר

קבלו עוד הצצה לעולמו הפנימי/ ואחרי זה, אל תקראו לו עממי

לפיד מתרועע עם יהונתן גפן והדלאי למה/ עבד פעם בהוליווד וחושב שזה לא מי יודע כמה

ומכל התכונות הוא שונא צדקנות/ דווקא התכונה שאותה הפך לאמנות

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully