מדור סוף

ממממ...פסטה עם אפונה! מגרה? יוקרתי? נימוח? במוסף הארץ, המונה 112 עמודים, מקדמים את מדור הבישול החדש של חיים כהן ואלי לנדאו כבר מהשער. נמוך וטוב מצד אחד, אבל גם קשה להתעלם מהעובדה שלמוסף אין דבר טוב יותר לקדם מלבד הזוג האופנתי הנוסף. את עורך עמוד התוכן של המוסף מישהו שכח לעדכן בחילופים. ההפניה שולחת את הקוראים דווקא למדורם המנוח של אייל שני ומירי חנוך.

"סופשבוע" מונה 128 עמודים, וגם שם הולכים על שער גסטרונומי, אך הרבה פחות חגיגי ומעורר תאבון: קומבינות תעודות הכשרות המסועפות. חבל שתחקיר דומה בנושא הופיע בדיוק לפני שנה ב-"24 שעות" של ידיעות.

"7 ימים" מנצח כצפוי במספר העמודים עם גיליון כרומו בן 160 עמודים, אותו מוביל ראיון מפרגן במיוחד עם נועה רוטמן (בן ארצי) שנערך על ידי העיתונאית מרב בטיטו, קולגה שלה לשעבר לתכנית "בנות" של HOT. הראיון עוסק בעיקר בסטארט אפ החדש של הנכדה המלכותית, אבל גם באמהות (אולי די כבר עם הז'אנר הזה? אנחנו כבר יודעים שזו חוויה מיוחדת שמשנה אותך מן הקצה אל הקצה. שמענו, ראינו, הלאה כבר) ובחקירת בעלה על ידי המשטרה בחשד שידע על המינויים הפוליטיים של אהוד אולמרט (ספרנו שאלה אחת). כמדי חג בשנים האחרונות בידיעות מפצלים את "7 ימים" שלפני החג לשני חלקים. השנה הקדישו את החלק השני ל-100 שנים לעיר תל אביב והוא מונה 48 עמודים. אצבע משולשת בעין של המיתון (ושל המתחרים).

זו כבר מסורת: מקבצים את כותבי ידיעות, מדנה ספקטור ועד ישראל אהרוני, דרך יאיר לפיד ויגאל סרנה, מבקשים מכל אחד לכתוב זווית שונה על נושא דומה לגיליון חגיגי של "7 ימים", ואז מתפעלים מכמה כולם נשמעים אותו דבר. הפעם מדובר ב"תל אביב שלי", לכבוד מאה שנות מטרופולין, ורשימת הכותבים הקבועים (מינוס רענן שקד, שהיה עסוק השבוע בתל אביב של גדי טאוב), מבהירה מראש: אם אתם רוצים וידויים על סקס, סמים ומועדונים, חפשו אותם בטיים אאוט או בהעיר. כאן תמצאו את תל אביב של חובבי המוזיאונים מחפשי החניה והנלחמים בפורצים.

התוצאה קצת משונה: בכל זאת, תל אביב היא העיר הכי צעירה וסינגלית בארץ, ומבין הכותבים לא נמצא אחד מתחת לגיל 30, או שאינו נשוי. היחידות שהעזו לרמוז לקיומה של "סצינה" כלשהי, רחמנא ליצלן, היו ספקטור וגפי אמיר, שכמובן עשו זאת תוך קיטור על כך שהן אינן שייכות אליה יותר. לאן הגענו, שאנו זקוקים לראיון המיוחד עם רון חולדאי, כדי שיזכיר לנו כי תל אביב נבחרה לעיר הקולית בעולם על ידי הניו יורק טיימס.

ובזמן שב-7 ימים חוגגים את הפסח בפרויקט המסורתי, יש לנו תחושה שמשהו במסורת של "7 לילות" נשבר. אף אמן ישראלי משמעותי (אבי בללי לא נחשב) לא הגיע למגזין כדי לקדם את ענייניו לקראת החג: עידן יניב, שרית חדד, רמי קליינשטיין ומיכל אמדורסקי, אייל גולן, קובי אפללו - כולם מחוץ לסקאלת הדיווח של המוסף. יכול להיות שאחת הסיבות היא הסכסוך בין "7 לילות" לאיש יחסי הציבור של הד ארצי, ואולי החברים מידיעות כל כך שונאים את המוזיקה הישראלית שהם החליטו לא רק להיכנס בה, אלא פשוט לא לסקר אותה. או שאולי פשוט מדובר בתופעה והאמנים מעדיפים את סרטי הטלוויזיה החושפניים (ע"ע גולן וקלינשטיין) ואת הכתבות במהדורות החדשות של סוף השבוע (ע"ע גולן וחדד). כעת נותר לראות האם כולם (כולל שלום חנוך) פשוט נשמרים למוספי החג.

כשלגדי טאוב נמאס מהאקדמיה הצבועה/ הוא הולך לאלנבי לפינה הקבועה

ובזמן שענת גוב אורזת לטוסקנה/ הוא חושב על טיפול אישי מסבטלנה

היא תרקוד ותעלה לו את המרד השפוף/ הוא יספר לה על העצמה נשית ודימוי הגוף

אין לו טיפים לתת לה אבל יהיה בסדר/ היא תופיע ב"תודות" בתוך ספר‬‬

הגב הנאה והמקועקע ב-"7 לילות" היה מוכר לנו עוד לפני שגילינו שהוא מחובר לרותם סלע, שהגיעה לדבר על כך שהיא איננה רק בובה. היתכן שלפני פחות מחצי שנה הוא עיטר כתבה ב"סופשבוע" עם אותה סלע, שחיזקה את אותה תזה בדיוק? טוב, כן, אבל אז היה לה את תפקיד הכתבת בגיא פינס והקמפיין של לוצ'י לקדם והפעם יש לה, ובכן, אותו הדבר בדיוק. גון בן ארי בכל זאת מבהיר כי סלע נמצאת ב"פרשת דרכים" , מפני שהסוכנות החדשה שלה לוק (לבית ידיעות אחרונות, ניחשתם נכון), אותה סוכנות שגרמה ל"7 לילות" לקנות את הכתבה הזו באמתלה לא ברורה, מפתחת עבורה תכנית טלוויזיה אישית. לא ברור ממתי הבטחות של סוכנויות הן עילה לפרופיל מחודש.

סוף השבוע הזה היה חלום עבור חובבי הטראש הבריטי. את הסיפתח נתן טורו של ירון פריד ב"השבוע" של הארץ, שחיבר בין ג'ייד גודי לנסיכה דיאנה. לראשונה מזה זמן רב צלחנו טקסט שלם של ירון פריד מבלי ללקות באירוע מוחי. אפילו נהנינו. משם אפשר היה להמשיך באלגנטיות לראיון עם שרה פרגוסון ב-"7 ימים". למרבה השמחה בשתי הכתבות מוזכר אותו סקר בו האנגלים החליטו שעדיף להם לשכב עם עז, מאשר עם פרגי.

ובאותו עניין: ב"מוסף הארץ" מראיינים את הצלם מרטין פר, שמתעד את אנגליה של הביבים כבר שנים, ושואלים אותו על "ג'יין גודי".

והאנרכיה בממלכה הבריטית נמשכת: הידיעה הכי טראשית על אנגליה, בדבר רשימת הפליטיקאיות הכי יפות בעולם מסתברת כלא אנגלית בכלל. על אף ששלושה כותבי ידיעות אחרונות חתומים על הידיעה, אף אחד מהם לא שם לב כי מי שערך את הסקר היה למעשה האתר של העיתון הספרדי "20 דקות", ו"הדיילי מייל", שמוזכר כמקור לסקר, בסך הכל פירסם את הממצאים.

שי גולדן מנדב טור שלם ב"השבוע" של הארץ, כדי להסביר שחרף הפרומואים של רשת ל"המירוץ למיליון" התוהים "מה קרה למרגלית?", הוא לא יודע בכלל מי זו מרגלית. מפליא את גולדן שהפרומואים מניחים כי הוא מכיר את הנפשות הפועלות בתכנית, כאילו זוהי לא דרכם של קדימונים מטבע קיומם. זה מילא, אבל בהמשך הוא מגלה שמרגלית היא מישהי שקפצה בנג'י בדרום אפריקה. רק שמי שקפצה זו בכלל חנה, בת זוגה של מרגלית, שעה שמרגלית רק עמדה ועודדה מהצד. התביעה בדרך.

רעיה מורג, שמבקרת בחריפות את "נער קריאה" ואף קוראת להחרים אותו, מתבלבלת וטוענת שכשגיבור הסרט מגיע לאוניברסיטה ונוכח לדעת שהמאהבת שלו לשעבר היא פושעת נאצית, מגלם אותו רייף פיינס. בפועל, בשלב זה בעלילה עדיין מגלם אותו דייויד קרוס.

פובליציסט חילוני מתחבר עם רב/ זהו צו השעה, כך מחייב המצב

הם מתגברים ביחד על כל המחלוקות/ אבל קודם פרסומות, תאלצו לחכות

(לכבוד החגים, יש בושם בהנחה/ וארבעים אחוז על כל מוצרי הצריכה)

אז חינוך נפרד לחרדים זה אסון אדיר/ ואל תשכחו לקנות לחמותכם סיר במשביר


* המדור יוצא לחופשה קצרה, שבמהלכה יבחן עמית הרמן את מבול ההצעות שנוחת עליו בעת האחרונה