חוגגים הלוויה

תעשיית הטלוויזיה בישראל קורסת. הפקות רבות נעצרו בחודשים האחרונים, בתי הפקה התמוטטו ואלה שעדיין עובדים עומדים על סף סגירה. מטה לחמם של כ-4,000 איש החיים במישרין ובעקיפין מהטלוויזיה המסחרית בסכנה מוחשית.

זוהי תמונת המצב העגומה של תעשיית הקולנוע והטלוויזיה בישראל.

הישרדות איננה רק שם של סדרה טלויזיונית שעל איכויותיה ניתן להתווכח, אלא מציאות יומיומית של אלפי אנשים הספונים כבר חודשים ארוכים בבתיהם. בתוך הטרגדיה המתרגשת הזו החליטה קשת לקיים פסטיבל האדרה עצמית באמצעות רכישת ערוץ המוסיקה (24) והשקה גרנדיוזית שלו. ההצגה הרי חייבת להימשך ואת תרועת הפסטיבלים השיווקיים האינסופיים של הזכיינית בלתי אפשרי לבלום. הנה כי כן תמצית האבסורד: בנמל ת"א חוגגת קשת הלוויה, המקדש השקוף שהקימה מסמל את גוויעת היצירה המקורית בישראל.

חזיון התעתועים בנמל תל-אביב הוא שיעור בציניות ובעזות מצח. ערוץ המוסיקה מעולם לא עמד בהתחייביותיו, כפי שמעידים דו"חות המועצה לשידורי כבלים ולווין. נשמע מוכר? ברור, הרי כך בדיוק נוהגת גם בעלת הבית החדשה של הערוץ.

לא בכדי הלך זרזיר אצל העורב. כידוע לכל, מול רפיונה הבלתי נתפס של הרשות השנייה, הפכה קשת את מכרז ערוץ 2 לפארסה. במקום הפקות מקור איכותיות ומגוונות קיבלנו ערוץ הבלים, שעכשיו הקים לעצמו ערוץ שיווק פרטי. אלא שלמה יועדה מלכתחילה הפלטפורמה שעליה יושב ערוץ השיווק החדש? ליצירה מקורית כמובן. כמה פשוט, ככה כואב.

בין 10 ל-20 מיליון שקל, כך על-פי הפרסומים, הוציאה קשת על השקתו המחודשת של ערוץ 24, שחווה גל פיטורים גדול במהלך הפיכתו לערוץ הפרומואים של הזכיינית הנוצצת. כסף לעובדי התעשייה אין, אבל לאיוולת בנמל יש למכביר.

ערוץ 24 וההילולה הראוותנית, הבזבזנית הביזארית סביבו בנמל תל-אביב רק משל היו לתעשייה כולה: ספינה טובעת ללא קברניט, ללא מצפן וללא מצפון. אם יש רגולציה – תופיע מיד.