בעבור מי שקיבל את ההודעה על פיטוריו מכתבת האתר, חיסול וואלה! ברנז'ה הוא גם סגירת מעגל. ביציאה מהקולנוע הותנע הסלולארי וששה סמסים פרצו החוצה. "תחזור אליי", היא דרשה. הקורבן כבר ידע מיד מה בפיה - איוב להשכרה לפי שעה בשירות מנהלים. ועל כן, היום נקדם את רעיון ה"לירות בשליח". בראש. או בעורף. חברים יעצו על מסע נקם במסדרונות המערכת. אבל המחשבה על פרצי דמם של חסרי הישע הקטולים מותזים על יצירות אמנות ישראלית מאוסף המו"ל הוציאה את החשק.
טוב שוואלה! ברנז'ה ייסגר מייד. הפעולות לטיהור המרחב התקשורתי יארכו זמן רב ועדיף להתחיל עכשיו. לא מספיק להושיט יד עטופה בניילון ולהרים את החרא מהדשא. הזרזיפים והצחנה ימשיכו להטריד. ניקיונות הפסח הם הזדמנות נוחה לשטיפה מוחלטת של החרפה - האם יזכה אותנו הקב"ה ויתרום לנס? האם נעבור בירקון בחרבה וגייסות ההבל והרכילות הנמוכה יימחו בג'יפה?
נשקלה האפשרות להביא כחיזוק לטענות, משניות אקדמיות ודברי חכמים על נחיצותם הדועכת של ערוצי נישה אינטרנטיים בכלל ואתרי ברנז'ה גרועים בפרט, אבל הוחלט שלא כדאי. שאני אנמק? שהם יינמקו.
להיות חלק מקהילת וואלה! ברנז'ה זה מפתה ומסוכן כמו אורגיה בדרק רום דביק. כל העניין עושה את עצמו כייף סקסי וחמים. ברור ששום דבר חשוב או עמוק לא ייצא מזה. רק עסקאות חליפין במיצי גוף ובסיום המסחר יוצאים בני המזל ירוקים מאושר. אבל בוואלה! ברנז'ה, כמו בחדרי החושך, כשאתה ממש ממש בטוח שכולם סביבך באים בטוב, יכולה המציצה הנעימה להפוך למשהו מכאיב במיוחד. כאן אתה קם בבוקר מהמיטה ולא הולך יותר לעבודה, שם אתה קם מהמיטה ומסתבר שאתה בקושי הולך.
מה הועיל האירוע העיתונאי הזה?
אלה שלוקחים חלק בלופ שנקרא וואלה! ברנז'ה הם בוודאי החלאות שגם משתינים בבריכות שחיה. ומצהיבי הבריכות יודעים שאלה שמביטים בהם מכיוון הרדודים, מחייכים וידיהם על אבני השפה, מצהיבים גם הם, כאן ועכשיו. הבריכה כמו מערכת יומון שפיצח את הנוסחה רדוד, צהוב ורעיל. עם ההוא מהצד השני של הקומה השקופה שעושה את עצמו מדבר עם מקור בכיר, ובעצם מכתיב לדוורית האופל מוואלה! ברנז'ה את המתכון השנוא עליך ביותר - אסדו בן אדם בעשבי רוע. ולא לשכוח חמאה אטלנטית קרה חתוכה לקוביות.
התביעות נגד אתרים שמפרסמים טוקבקים רעים במיוחד, משפיעות על העורכים בוואלה! ברנז'ה ועל הטוקבקיסטים שם כמו הדיבור המאיים על החומר שמגיב לאוריאה שפולט המשתין בבריכה, והופך את המים סביבו לאדומים. זה מרתיע רק לרגע, אבל מי יכול לוותר על פישתון קטן במים של כולם, ומי על חירבון אנונימי בסוף הידיעה "המפרגנת" על הבוס שלו.
וואלה ברנז'ה לא תרם מאום לעולם, מעולם. למה בכלל נפתח? איך נהיה? מה הועיל "האירוע העיתונאי" הזה? הכותרות אומנם מצחיקות לעתים ושאלות המדגם מעוררות דיונים פילוסופיים של ממש, אבל בשביל זה צריך לסבול כל שבוע את מצעד פרצופי הצנע במדור המכונה "גורמים בתעשייה"? בשביל זה צריך לראות את הפנים של נורית נורית חוף דאבוש שלושה בקרים בשבוע, מלוות עוד ידיעת רגולציה שמגולציה?
למי שצוחק מהעניין מוצעת להלן נוסחא לזיהוי נושאים שלא צוחקים עליהם: אם גם על פרשת ואלה! ברנז'ה היו עושים "סרט היטלר" ביו טיוב, היה זה איתות מכריע שהנושא ראוי לגיחוך. משום שאין אלה פני הדברים, הרי שהנושא כבד ורציני מכדי לככב בסרטוני הזוועה הללו. ואם מישהו מתכוון לעצבן בכל זאת את הניצולים אז נציע שבקטע לפני שרוב קציני הוורמאכט עוזבים את החדר יאמר היטלר: "מי שלא מדליף לוואלה! ברנז'ה שיישאר בחדר. כל היתר שייצאו", או להיפך.