גביש נגד חוק ההסדרים: סבירות גבוהה לסגירת הרשות

יושב ראש רשות השידור משה גביש פנה היום במכתב חריף לסגן הממונה על התקציבים באוצר, חיים פרננדס בו הביע את מחאתו נגד הצעת המחליטים בעניין רשות השידור.

בסעיף הנוגע לרשות השידור בטיוטה שהגיש משרד האוצר לחוק ההסדרים, הציע המשרד ניהול חשבון בנק נפרד שניהולו יפוקח על ידי רואה חשבון מטעם משרד האוצר. מתוך חשבון זה ייצאו תקציבי ההפקה לתכניות הסוגה העלית של רשות השידור.

במכתבו כותב גביש, כי המשמעות המעשית של ההצעה הינה סבירות גבוהה לסגירה של רשות השידור ובכל מקרה לביטול הרפורמה, עליה עמלים ברשות ובמשרדי הממשלה השונים במשך קרוב לשנתיים. עוד כותב גביש, כי על פי התכניות המשותפות לרשות ולמשרד האוצר תגיע הרשות להפקת תכניות בסכום של 60 מיליון שקל בשנה השנייה לרפורמה, 75 מיליון בשנה השלישית, 100 מיליון ברביעית ולאחר מכן 180-200 מיליון בשנה. לטענתו, הצעת המחליטים לא תאפשר יישום מטרה זו. בנוסף, טוען גביש כי האוצר החליט בניגוד לחוק להכפיף אליו את רשות השידור, תחילה מנהלית ולאחר מכן גם על ידי הכתבת תכנים וכי עדיף להציג עמדה זו מפורשות ולא ברמז. גביש כתב לפרננדס: "אזכירך כי חוק רשות השידור נועד להקטין את תלותה במשרדי הממשלה, עת הפכה ממחלקה ממשלתית לתאגיד על פי חוק. כך גם הצעת התיקון האחרונה לחוק רשות השידור, שנוסחה במשותף איתכם, ושעברה קריאה ראשונה בכנסת. הצעת חוק ממשלתית זו באה להרחיק את הרשות מהשפעות פוליטיות, ובוודאי לא להכפיפה לפקידי האוצר".

עוד טוען גביש, כי ההצעה נועדה להיטיב עם זכייני הערוצים המסחריים 2 ו-10 על ידי הקטנת מחויבויותיהם בתחום הסוגה העלית והטלתם על רשות השידור במסגרת המעבר לשיטת הרישיונות. לדבריו, "קיצור הדרך שאתם מציעים, דהיינו העברת מחויבויות הערוצים המסחריים להפקות מקור אל רשות השידור במצבה הנוכחי, יביא לתוצאה של ביטול השידור הציבורי והשארת שידור מסחרי בלבד (למעט גלי צה"ל) בטלוויזיה וברדיו בישראל".

בהמשך מפרט גביש את ההתחייבויות המופרות במסגרת הצעה זו, כולל התחייבות אישית של פרננדס ליושב ראש ההסתדרות עפר עיני בדבר איתנותה הפיננסית של הרשות החיונית ליישום הרפורמה, הפרת המצגים שהוצגו לבנקים בדבר יכולת הרשות לעמוד במחויבויותיה, הפרת התחייבות לפעול לתיקון החוק ולהביא להתאמת ההוצאה להפקות למתווה הרפורמה ועוד.

בהתייחסו לטלוויזיה החינוכית כתב גביש, כי הרשות לא יכולה במצבה הנוכחי לקלוט אליה את הטלוויזיה החינוכית אלא רק לאחר סיום תהליך הרפורמה. גביש הזכיר כי כבר בהצעה מאוגוסט 2008 קבע האוצר שינויים בהסדרים בין הרשות והחינוכית, מבלי לתקצבם מראש.

בסיכום מכתבו כתב גביש: "לא אתייחס לתחושה האישית הקשה של מי שמנהל במשך שנתיים דיונים ארוכים וקשים מולכם, ומגיע להסכמות תוך ויתורים משמעותיים, רק כדי להבין כי כל התחייבויותיכם אינן שוות דבר בעיניכם. קשה גם התחושה שבמשך שנתיים אלה ניהלנו מו"מ קשה מול העובדים תוך אמונה שתעמדו במילתכם. בדיעבד, גם אותם הטעיתם כל אותה עת. כאמור, משמעות הצעתכם כיום הינה במקרה הקל נטישת הרפורמה ברשות השידור, ובמקרה החמור ביטול השידור הציבורי בישראל... עוד אני נבוך מהצעה שתביא לקיבוע בלעדי של התכניות המסחריות: 'הישרדות', 'האח הגדול', כוכב כזה וכוכב אחר, תוך חיסול השידור הציבורי".

בשל חשיבות השידור הציבורי, שהוא מהות קיומה של רשות השידור, משרד האוצר מבקש לקבוע מנגנון שיבטיח את הוצאות הרשות הקבועות בחוק, על רכש של הפקות מקומיות. בהתאם, מוצע כי הרשות תעביר סכומים לחשבון בנק נפרד שניתן יהיה להשתמש בו אך ורק לצורך רכש הפקות מקומיות. משמעות הדבר היא כי לצד ההפקות שמופקות על ידי רשות השידור עצמה, חדשות ותכניות נוספות שהפקתם נעשית על ידי 1,900 עובדי הרשות, הרשות תגדיל את ההוצאה על תוכן. אין כל כוונה למנוע מהרשות לעסוק בהפקת תכנים אלא להגדיל את ההוצאה שלה על רכש תכנים, לצד המשך הפקה פנימית ברשות.

הצעה זו עומדת בקנה אחד עם מהות הרפורמה ברשות, שהיא הגדלת ההוצאה על תוכן והשבחת התכנים המשודרים על ידה במטרה להשיב לרשות את קהל הצופים ולאפשר לה לשוב ולתפוס מקום משמעותי בתחום הטלוויזיה.

הטענה כי הרשות "תהפוך לאגף במשרד האוצר" אינה ברורה. כיום הרשות אינה משקיעה בתוכן ולכן קיים צורך במנגנון שיפקח על עמידת הרשות במחויבויות ההוצאה על תוכן (גם במסגרת תכנית הרפורמה הרשות מחויבת להוצאה על רכש תוכן). מנגנון המתאים למטרה זו יגובש בימים הקרובים.

לאור האמור לעיל, הטענות שהועלו מתמקדות בהסטת הדיון העקרוני החשוב על מילוי חובותיה של רשות השידור.

חלק מהרעיונות המופיעים בהצעת המחליטים אינם נשמעים בימים אלה לראשונה. בראיון לאסף כרמל מעיתון הארץ לפני שנתיים הציע עורך הדין צבי האוזר, כיום מזכיר הממשלה, מתווה להבראת רשות השידור: "במקום להוציא מדי שנה כחצי מיליארד שקל על ערוץ אחד לא רלוונטי, צריך להפנות את הסכום הזה להפקות חיצוניות, שיפוזרו בין כל פלטפורמות השידור המסחרי למיניהן. לפני הכל, המהלך הזה יעניק פריחה חסרת תקדים לתעשיית הטלוויזיה בארץ".

בראיון התייחס האוזר גם לאפשרות לפיהם תפיק הרשות השידור תכניות בסוגה עילית גם לערוצים המסחריים: "ערוצים 2 ו-10 וערוצי הכבלים והלוויין משדרים תוכניות מקור במינימום הנדרש, לא מפני שאין להן רייטינג אלא משום שלא משתלם להפיקן. הערוצים המסחריים ישמחו לשדר יותר תוכן ישראלי אם יינתן להם מימון ציבורי. הערוצים 'ייהנו' מהכסף, אבל הציבור ייהנה הרבה יותר. למה שהבן שלי יראה בערוצי הילדים תוכניות על חג המולד במקום תוכניות על החגים שלנו? אם ערוץ ההיסטוריה ישדר 17 פעם תוכנית על הרצל, ולא רק ביוגרפיות של צ'רצ'יל ורוזוולט, זה יהיה הרבה יותר אפקטיווי משידור אחד ויחיד של התוכנית הזאת בערוץ 1, אחרי שהערוץ יבריא, כמובן".

האוזר הציע אז לצמצם במידה דרסטית את מנגנון הרשות, ולהפוך אותה למעין קרן שידור ציבורית בעלת כמה מחלקות, שכל אחת מהן תתמחה בתחום מסוים: דרמה, תעודה, ילדים ונוער, מדע ועוד. כל מחלקה כזאת תאויש על ידי אנשי מקצוע שיחליטו באילו הפקות להשקיע את הכסף הציבורי..