הוצאה להורג בדרכים עוקפות

הצעת משרד האוצר לשלב את הטלוויזיה החינוכית ברשות השידור, כפי שמופיעה בטיוטת חוק ההסדרים, מעלה את החשש כי משרד האוצר מבקש לגרום לחיסול השידור הציבורי כולו, ולא רק לסגירתה של הטלוויזיה החינוכית זוהי הצעה שאין בה היגיון – הרס הטלוויזיה החינוכית, על 220 עובדיה ועשרות תכניות המקור, הלימוד והאיכות שהיא מעלה מדי יום ביומו לא יועיל כלל, ואף יזיק, לערוץ הראשון. בכך יגרם נזק כפול, שעלול להביא למחיקתו של השידור הציבורי כולו.

פקידי האוצר אינם טפשים או אטומים, וגם להם יש ילדים. גם הם מכירים את מערכת החינוך שבה גדלים הילדים של כולנו, ולא פחות מכך את התכניות שהם צופים בהן בערוצים המסחריים. למרות זאת, החוליה האחרונה בשרשרת הניסיונות שלהם לסגור את הטלוויזיה החינוכית, על עובדיה ומשדריה, היא טפשית, אטומה, ועלולה לפגוע באופן אנוש הן במערכת החינוך והן בשידור הציבורי והן בקהל הצופים הצמא לתוכניות איכות ולא רק ל"אח הגדול" ו"לאחות הקטנה".

הטלוויזיה החינוכית ממלאת כיום בנאמנות את היעדים החינוכיים והקהילתיים שלה. הסדרות החינוכיות, שיעורי ההכנה לבגרות, ומאגר המדיה הדיגיטלית של החינוכית, המתואמים מול משרד החינוך, הם חלק בלתי נפרד ממערכת החינוך הישראלית. בכל יום משודרים בה עשרות תכניות לימוד ואיכות המופקים בתקציבים זעומים, ועומדות כמעט לבדן מול הלחם והשעשועים שמציעים הערוצים המסחריים. שידור ציבורי אמיתי, במלוא מובן המילה.

אנשי האוצר לא הצליחו בחוק ההסדרים הקודם לבצע חיסול ממוקד בחינוכית, ואף טירפדו את הדיונים בהשלמת רפורמה מקיפה וכואבת בטלוויזיה החינוכית, שהיתה מוסכמת על ידי ההסתדרות, שרת החינוך והנהלת התחנה. האוצר הודיע כי הוא מנהל משא ומתן בתום לב על הרפורמה, אבל בעצם לא ניהל כל משא ומתן אלא חיפש לסגור את התחנה בכל אמתלה שהיא.

עכשיו מנסים פקידי האוצר להוציא להורג את התחנה בדרכים עוקפות, באמצעות מיזוגה, לכאורה, ברשות השידור, שעדיין מתקשה להשלים את הרפורמה שלה עצמה. למיזוג הזה אין כל או היגיון כלכלי, ארגוני, תכני ומקצועי. זוהי ההצעה לא רק שבאה לחסל את החינוכית, אלא את השידור הציבורי כולו במדינת ישראל. יו"ר רשות השידור עצמו מתנגד לה, למרות תוספת התקציבים וההשפעה שיספק לו מיזוג שכזה. גם יו"ר ההסתדרות ושר החינוך מתנגדים להצעה, ורק אנשי האוצר מסרבים לראות את האמת המונחת לפתחם.

במהלך השנים נתבקשה הטלוויזיה החינוכית להרחיב תחומי פעילותה, ואף הוקמו מספר ועדות ממלכתיות לבדיקת היתכנות עבודתה ופעילותה. ועדות אלה מצאו כי יש מקום להמשך פעילות טלויזיה חינוכית בישראל, ועליה לשמר את הזיקה למשרד החינוך. בהמלצות ועדת האוזר וועדת שטרן, צוין כי על הטלויזיה החינוכית למקד שידוריה בעיקר בערוץ 23 - ההיפך הגמור מהצעת החוק כיום.

במהלך השנים האחרונות, בידיעת משרד החינוך, האוצר ונציבות שרות המדינה הוצאו מספר נושאים לביצוע אל מחוץ לכתלי החינוכית. בוצעו מכרזים ובוצעו התקשרויות עם גופים חיצוניים. הטלויזיה החינוכית גם השקיעה משאבים וממון בהתאמתה לשידור הדיגיטלי, לרבות על דרך של התאמת אולפניה, הכשרת כח האדם ועוד. אם תתקבל הצעת האוצר ירדו כל ההשקעות הללו לטמיון על חשבון משלמי המיסים.

הצעת האוצר מהווה פגיעה קשה ולא מוצדקת בעובדי החינוכית, בעיקר במצב הכלכלי הקשה השורר בימים אלה. חלק גדול מעובדי התחנה הם העובדים שחלק מתנאי העסקתם מעוגנים בהסכמים קיבוציים ושילובם ברשות השידור עלול לפגוע במקור פרנסתם, כי הם הראשונים שיידרשו לפרוש.

לא למותר לציין, את זכות האזרח לדעת ולהיות חשוף לכל אמצעי התקשורת , ובכללם לשידורי הטלויזיה החינוכית. לא נראה כי נושא זה נבדק כלל על ידי מציעי ההצעה.

למרבה המזל, ההצעה ההזויה הזאת היא לא יותר מעז נוספת בחוק התקציב, והיא תיפול לא רק משום שכל מי שעיניו בראשו מתנגד לה. ההצעה תיפול משום שהמשמעות המעשית שלה היא פגיעה אנושה במערכת החינוך ובחברה הישראלית, בכך שתוריד לטמיון את כל תכניות האיכות והפרויקטים החינוכיים של התחנה. בסופו של דבר גם אנשי האוצר יווכחו כי אין היגיון בתכניתם או שיונחו לזנוח אותה על ידי הדרג הפוליטי שמעליהם, והחינוכית תמשיך להתקיים ולשגשג לעוד שנים רבות.